איך לגרום לו להיות שותף מלא?

[עפרה פלוס 3]

איך לגרום לו להיות שותף מלא?

בין אם מדובר בבעל, בבן הזוג או בחבר, איך גורמים לו להיות שותף מלא ולא עוד ילד בבית? איך מלמדים אותו לעשות את הדברים בלי שנצטרך לבקש? ואולי השאלה צריכה להיות - איך אנחנו יכולות לגרום לעצמנו להפסיק לקחת הכל על עצמנו ולהתחיל להטיל משימות על אחרים?

 

[spiky1]

אצלנו המטלות מתחלקות באופן טבעי

וכך זה היה מההתחלה. אני טובה בטיפול במסמכים, תשלומים, אני המזכירה הראשית של המשפחה ('אאוטלוק' עם תזכורות קופצות לכולם), אוהבת לערוך קניות, דואגת שתהיה עוזרת בזמן

וכו.. האיש טוב בכביסות (אין עליו!! מקפל כמו בחנות, מפריד צבעים וכו), טוב עם הילדים, מקלחות וכו.. ואיכשהו כולם מרוצים... לפעמים אנחנו מגוונים כדי לא להשחק... נראה לי שזה צריך לבוא מההתחלה השיתוף והחלוקה. אם זה לא בא טבעי צריך לדבר על זה ולהעלות מעל פני השטח את הנושאים הללו ולחלק את המטלות.

 

[הילהל]

הלוואי וידעתי

אצלנו המצב רק מידרדר בהקשר הזה מטות שבעבר הוא עשה - הוא הפסיק אני די בטוחה שהוא פיתח את האמונה הגברית הזו, שבבית יש גמדים שדואגים שהארונות יתמלאו כל פעם מחדש בכלים נקיים ובגדים נקיים, והמקרר יתמלא במזון מחדש. בטיפול בילדים הוא שותף מלא+ אבל מטלות הבית כאילו לא נוגעות לו - וזה משהו שבא בענק מהרגע שהוא פתח עסק אחרי הרבה ריבים וכעסים עברתי למצב שאני עושה את מה שחשוב לי ולא בהכרח את מה שחשוב לו לי ולילדים יש ארוחה חמה בחוץ? נהדר! אני לא מבשלת הוא רוצה שאבשל? שיתכבד ויעשה סדר במטבח - אני מוכנה להחליף מטלה אחת באחרת, לא להסויף מטלות ואולי אולי כשאצטרף ואהיה חלק מהעסק הוא ירגיש שיש לו חלק בבית? אולי

 

[חולת מנגו]

התשובה שלי: אין דרך לגרום!

מי שזה טבוע בו - יעשה את זה. ומי שלא - לא יעשה! כמה שיחות ומריבות שהיו לנו - זה עזר כל פעם לשבוע-שבועיים, ושוב הכל חוזר לקדמותו. הכל נופל עלי. אני החלטתי להפסיק להלחם, ולהתחיל להעזר באחרים. במקרה שלי - לפעמים זו אמא שלי ואחותי, ואני גם מחפשת עוזרת. הוא שונא עוזרת, אבל מצד שני גם לא מושיט יד. אז אין ברירה. כמה שהבטיח שיעזור ושלא אביא מישהי - הבטחות כמו חול ואין מה לאכול. אז זה המצב ועם זה צריך להתמודד. הוא רוצה אישה שתשלח ילדים נקיים ומסודרים, תכין אוכל, תכבס, תצא לקניות וסידורים, תשטוף כלים, תנקה ת'בית, ובנוסף לכל זה גם תעבוד כמעט במשרה מלאה - שיבין שאישה היא לא כל יכול. הבאסה שלי, היא שלמשפחה שלו הוא יודע לעזור מפה עד לאמריקה. הם לא מפסיקים להלל את הבעל המוצלח טוב הלב שרק מחפש לעזור. הם לא יודעים שזה לא באמת קורה, אלא רק כשהם מבקשים משהו - הוא מיד נרתם. נו שוין. למדתי לקבל גם את זה.

 

[שלמה יונה]

לגבי אוכל וכביסה זה קל

לא רוצה לעזור בכביסות? אין בעיה -- כבסי הכל חוץ מהבגדים שלו -- שילמד לכבס לבד.. לא רוצה לעזור עם הכנת אוכל? אין בעיה -- שיכין אוכל לבד... בד"כ אחרי טיפול כזה נופל האסימון ש-"אם אין אני לי מי לי".

 

[חולת מנגו]

כאן הבעיה

שאני לא מהסוג של לכבס לעצמי, ושהוא יכבס לעצמו. לא העזתי ולא אעיז לעשות דבר כזה

 

[שלמה יונה]

החליטי מה מפריע לך יותר

ומה את מתכוונת לעשות בעניין, מלקטר בד"כ לא יוצא שומדבר טוב פרט להתעצמות הכעס...

 

[חולת מנגו]

נכון. קיבלתי את ההחלטה שלי בענין

הוא מעצמו - לא עושה שום דבר. גם כשאני מבקשת - כל דבר זה טובה שלמה. אז כמו שציינתי בהתחלה - נעזרת באחרים. במקרים בודדים בלבד מכריחה אותו, כשאין לי ברירה אחרת. ועם הדבר היחיד שהוא כן עושה באופן קבוע - שזה להביא את הילד למעון (הוא עם רכב! לא אני!) - הוא מפמפם בכל פעם שהנושא הזה עולה. הוא שוכח שלהחזיר - זה התפקיד שלי באופן קבוע. ואני עושה את זה באוטובוסים.

 

[חולת מנגו]

ושלא יובהר אחרת - הוא לא בן אדם רע!

אני לרגע לא חושבת שזה בא מרוע. אלא שלא מפריע לו שדברים יחכו. שהכיור יהיה מלא בכלים. אני לא הולכת לישון אם יש כלים בכיור, ולא זה לא מפריע.

 

[הילהל]

אני מאוד נגד מלחמות כאלו

אני חושבת שלפתוח חזית מלחמתית כזו זה לא מועיל המקומות שכן הצלחתי להביא בהם לשינויים היו רק כשעבדתי בטוב ובאופן חיובי גם הוא הצליח להביא לשינויים בי רק בדרך כזו נכון, זה איטי ומייגע ולפעמים נורא מתחשק פשוט להשתולל ולהלחם אבל משפחה זה לא מקום למלחמה, גם לא כזו שקטה כביכול של מניעה

 

[שלמה יונה]

זה אמור לקרות באופן טבעי

ומה שלא קורה באופן טבעי צריך להגדיר ולחלק מטלות בין בני הזוג. מה שעובד הכי טוב זה שכל אחד יעשה דברים שהוא מצטיין בהם ולכן ביצועם גוזל זמן מועט והדברים נעשים היטב ובעקביות. אם אף אחד לא אוהב לנקות/לסדר/כביסה -- תמיד אפשר לקחת עזרה בתשלום הביתה -- ואם לא -- אז לפי תור כל אחד סובל קצת

 

[hanchuk]

תגדירי שותף מלא

אצלינו, עקרונית, אנחנו מתחלקים בהכל. בטיפול בילדה, בטיפול בבית וכו'. הבעיה מתחילה כשאני מגדירה שהבית מלוכלך וצריך לנקות והוא לא חושב שצריך לנקות ואפשר לחכות ליום שישי. וגם, ולא נעים לי להגיד (בעלי קורא לי שלי כי הוא חושב שאני פמיניסטית למרות שזו לא ההגדרה הנכונה), יש להם בעיית אחריות. ז"א, הם יכולים טכנית לעשות הכל. אבל האחריות תישאר עלינו. וכשאני צריכה להגיד לו מה לעשות, מתי ואיך ולהסביר הכל ברחל בתך הקטנה (בעברית: לפרטי פרטים) זה קצת מוציא את החשק כי אני מרגישה כמו הבוסית שלו. נדמה לי, שאני צריכה ללמוד איך לתת לו הוראות בלי שהוא יבין שזה ככה....

 

[שלמה יונה]

מי שלחוץ לו שיקרה משהו עכשיו ומהר

שיואיל ויעשה בעצמו. אם את חושבת שאת הבית צריך לנקות עכשיו והוא אומר שינקה בשישי יש לך שתי ברירות, לדעתי: או לנקות בעצמך עכשיו או לחכות ליום שישי שהוא ינקה לא?!

 

[hanchuk]

לא. כי עכשיו מלוכלך.

אני לא מבקשת שינקה כי מתחשק לי. אני יודעת שהוא עייף וגם אני עייפה. למשל, אתמול טיגנתי שניצלים, בזמן שהשניצילם מטגנים - אני שוטפת את הכלים שעבדתי איתם (תראה לי גבר שמסוגל לעשות את שני הדברים בבת אחת. אם שלי היה מנסה השניצלים היו נשרפים) אכלנו ורציתי לשטוף את הכלים שאכלנו איתם. אבל, הבחור ביקש שאני ארדים את הילדה (יש לנו ויכוח רציני על שעות והרגלי השינה שלה) אז אמרתי לו שהוא ישטוף. לצערי, הוא לא שטף את הכיור. והוא באמת מלוכלך. לחכות ליום שישי זה לא לעניין כי זה יסריח יותר ויישארו כתמים. ואם אתה כבר שוטף - למה לא עכשיו????????????????? מה הבעיה?????????? אתה כבר שם. (בערך, הוא היה צריך ללכת לחדר שירות להביא אקונומיקה) ואם הרצפה נרטבה ונהיה כתם של נעליים - לא לנקות עכשיו? לחכות ליום שישי לספונג'ה?

 

[שלמה יונה]

או שמסכימים על סדרי עדיפויות או שלא

אם לך זה מפריע יותר -- תעשי בעצמך לכן אני חושב שהסידור הטוב ביותר הוא שכל אחד יעשה את מה שבנפשו והכי קל/טוב לו. לך יותר חשוב הנקיון? תעשי בעצמך. לו חשוב יותר ההרדמות? שירדים בעצמו? לא נשמע לך חלוקה הוגנת?

 

[עפרה פלוס 3]

אבל שלמה, מה עושים כאשר לשני זה באמת לא

חשוב. לא מרוע אלא כי ככה זה אצלו. זה לא חשוב לו. מה עושים?

 

[שלמה יונה]

משלימים או נלחמים על זה

השאלה אם את רוצה לשנות אותו ובאיזה מחיר או האם את רוצה לקבל אותו ולהשלים עם זה? בטח גם מבחינתו לגבייך יש מחשבות דומות אולי בתחומים אחרים -- איך היית מצפה ממנו לנהוג? לנסות לשנות אותך? לנסות לשכנע אותך? להכריח אותך? נראה לי שהדרך לשינוי (או להבנה שאולי כדאי לוותר) עוברת דרך הבנה של: מה חשוב לו? מה חשוב לו בך? אולי אם תביני מה הוא חושב ומדוע הוא נוהג כך (ככה זאת לא תשובה -- תשובה טובה היא "כי לא אכפת לי" או "לא ידעתי שזה חשוב לך" או כל תשובה אחרת שהיא עניינית) אז תביני טוב יותר איפה את עומדת. יש גם אנשים שלא עושים דברים פשוט כי הם שוכחים -- ואז צריך לחשוב איך לעזור להם לזכור בלי להרגיש נודניקים

לא יודע לפתור את הבעייה הזאת בהצעה פשוטה שתעבוד אצל כולם -- נראה לי שכמו הרבה דברים אחרים -- זה עניין של תקשורת בין בני זוג ומידת הרצון והיכולת לספק רצונות זה של זה ולקבל דברים זה אצל זה.

 

[קרנפית של קרנף]

שאלת מה עושים

והתשובה שלי היא שמוודאים. מוודאים שהוא באמת מבין שזה חשוב לך ועד כמה זה חשוב לך. יש הרבה דברים שחשובים לנו ולפעמים אפילו שאומרים אותם את כולם כמה פעמים דווקא בגלל שהם רבים ודווקא בגלל ריבוי הפעמים שאומרים אותם הם מאבדים את הדגש. אי אפשר שכולם יקיימו את כל מה שחשוב לנו וברור שעל חלק נצטרך להתפשר. השאלה היא אם הנושא הזה הוא באמת אחד הנושאים הכי חשובים לך? אם כן צאו לסופשבוע/מסעדה תשקיעי באווירה. תשאלי את בעלך מה באמת חשוב לו בחיים בכלל/ מה חשוב לו אצלך. זו הזדמנות טובה לשאול לדעת. שיחות כאלה תמיד מובילות אותנו להרבה מקומות ומפתיעות. תחלקי גם את את מה שחשוב לך. את הטון הכועס, המורה ואפילו הנעלב תשאירי בחוץ. אל תספרי עכשיו על כל הדברים שחשובים לך. תשמרי אותם להזדמנויות אחרות (ותדאגו שיהיו כאלה) תפתחי אליו. תסבירי מה חשוב לך ולמה. תגידי שהרגשת שזה כל כך חשוב לך וכל כך קריטי שאת עושה כל מה שאת יכולה כדי לדעת שהוא באמת מבין. אם ווידאת שהוא מבין ועדיין ימשיך הבחירה שלך אם לקבל את זה שלא אכפת לו או לא. אבל קודם צריך לוודא.

 

[קרנפית של קרנף]

איזה מן דבר זה?

אם הבית מלוכלך ולו זה לא מפריע כי הוא צריך לראות הרבה יותר לכלוך בשביל לחשוב שאולי הבית באמת כבר מלוכלך והיא זו שתנקה כי לה זה מפריע אז מתי בדיוק הוא ינקה? כבר לא יהיה מה לנקות. "שכל אחד יעשה את מה שבנפשו והכי קל/טוב לו" נשמע לך באמת משהו שמתאים לזוגיות? ואת כל זה אמרתי בלי שאתה מכיר אותי בכלל ולא יודע עוד משהו חשוב: אצלנו זה הפוך. אצל בעלי הכל היה חייב להיות מסודר כל הזמן ובכלל אין סיבה להגיע למצב של אי סדר אם שומרים עליו באופן קבוע. נקיון צריך להיות כל הזמן ויסודי כל שבוע. אני לא הבנתי איך אפשר בכלל לחיות נורמלי ולשמור על הסדר בכל דבר שעושים - נשמע לי כמו צבא ונקיון של הבית יסודי פעם בשבועיים נראה לי מספיק בהחלט. לפי מה שאתה אומר הייתי צריכה לחיות כמו מלכה כי בעלי היה עושה הכל - הרי הוא זה שמפריע לו לא? אני הבנתי שזה לא מצב הגיוני. והרגשתי שזה לא הוגן שהוא כל הזמן טורח. אני לא אגיד שלא רבנו על זה. רבנו על זה המון. אני חושבת שהייתה תקופה שרק על זה ההיינו מתווכחים. אבל גם ידענו שאנחנו רוצים וחשוב לנו לפתור את הבעיה. אנחנו חיים יחד וחייבים ליצור מצב של שיתוף. אז מבחינתי מנקים פעם בשבוע לא משנה נקי לא נקי אני שותפה מלאה. חוץ מזה משתדלת לשמור על הסדר. ואתה יודע למה אני עושה את זה? לא בגלל שחשוב לי. בדיוק ההיפך בגלל שחשוב לו. אני לא מתביישת היום להודות בפני בעלי שכיף שהבית נקי יותר ושבאמת לא כל כך נורא לפעמים לסדר אחריי מיד כדי לא ליצור בלאגן. זה בהחלט חוסך עבודה אח"כ. גם בכיוון ההפוך יש פשרה. לפעמים הולכים לישון בלי לעשות כלים סתם כי לא בא וכשהוא חוזר הבייתה והמעילים לא במקום וקצת דברים שלא הספקתי לארגן או שהוא לוקח יוזמה ומארגן או שמניח ואני אח"כ מארגנת. גם הוא לא מתבייש להודות שיש בזה משהו כיף. בקיצור צריך שיהיה לך חשוב מבן הזוג שלך. וזה אומר שתצליח להסביר לו בנועם ובנחת מה חשוב לך ויעזור לך לשלב את זה עם מה שחשוב לו.

 

[שלמה יונה]

כשיש התחשבות הדדית אין בעיה

אנחנו בדיון כאן על מקרים שבהם אין התחשבות הדדית ומה אפשר לעשות ומכאן ההצעות שהצעתי.