לגביי "בני האלוהים" יש לי כמה דברים להביא...
"
וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.[א]
לכאורה מדובר כאן בכפירה גדולה שהרי אם אנו מוצאים בנים של אלוהים חזקה עלינו שבחיפוש קפדני נוכל לאתר גם את הוריהם. אך אל חשש, עבדקנים מסורים ימצאו תירוצים למכביר והבעיה תטויח עד לבלי הכר. רש"י, למשל, מסביר שכל שימוש במקרא במילה 'אֱלֹהִים' בא לציין מרות כפי שנאמר במשה 'וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים'[ב] וכתוצאה מכך ניתן להסביר את הביטוי המביך בשתי דרכים שונות: 'בְנֵי הָאֱלֹהִים' הם בניהם של שרים ושופטים ארציים שמרותם אינה מוטלת בספק או שהם אותם שרים של מעלה שהולכים בשליחותו של יהוה.[1]
אבן עזרא כבר הגדיל את מספר האופציות לשלוש: 'בְנֵי הָאֱלֹהִים' הם בני השופטים שהיו עושים בארץ משפט אלוהים או שהם קדושים אנושיים שנחשבים כבניו של האל או שהם בניו של שת, שכזכור, נחונו בהבנה שכלית המאפשרת להם להכיר ולהבין את דעת העליון. בנות האדם, בכל מקרה, הן הנשים למשפחת קין שכידוע לא התברכו אלא ביצרים חייתיים.[2] הרמב"ן מרחיב על כיוון חשיבה זה וגורס שאדם וחווה נקראו 'בְנֵי הָאֱלֹהִים' כיוון ששניהם היו מעשה ידיו של האל והורה לא היה להם זולתו. אדרבה, ממשיך הרמב"ן, ייתכן אפילו שכל שלושת האבות הקדמוניים, אדם שת ואנוש, כונו 'בְנֵי הָאֱלֹהִים' משום שהאדם נוצר בדמותו וכצלמו של האל בעוד ששת ואנוש נולדו בדמות אביהם ורק אחריהם החלו הבריות לעבוד עבודה זרה ולסבול מחולשה ורפיון.[3] פירוש החזקוני משלים את התמונה ומזכיר לנו שרבי יוחנן וריש לקיש כבר הסבירו שאותם המכונים 'בְנֵי הָאֱלֹהִים' נקראו כך משום שהאריכו ימים וחיו קרוב לאלף שנה בלי צער ובלי יסורים.[4]
נראה שפרשנינו ז"ל מצאו הסברים טובים לרוב המוכיחים שאין אף אלוהים של ממש שבני האלוהים הם צאצאיו ולכן קצת חבל שאנו נאלצים להיתקל בספר איוב בפסוק האומר:
וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יְהֹוָה וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם.[ג]
שהרי אותם 'בְּנֵי הָאֱלֹהִים' שהתייצבו על יהוה אינם יכולים להיות בניהם של שרים ושופטים סמכותיים, קדושים עלי אדמות או קשישים מאריכי ימים ואפילו לא ניתן לייחס להם כל קירבה משמעותית לאדם, שת או אנוש. לא יעלה על הדעת שבריה ארצית כלשהי תבוא לדון עם האל והשטן בעתידו של איוב המסכן. נותרנו איפה רק עם הפירוש המייחס את הביטוי 'בְּנֵי הָאֱלֹהִים' למלאכים של מעלה ונראה שפירוש זה אף יענה לכוונתו של דוד המלך שזימר:
מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַיהֹוָה בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַיהֹוָה כָּבוֹד וָעֹז.[ד]
ושל איתן האזרחי, שאמר:
כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַיהֹוָה יִדְמֶה לַיהֹוָה בִּבְנֵי אֵלִים.[ה]
מצד שני, אם אכן נאמץ את הפירוש הרואה את מלאכי המרום כבני אלים ניתקל בקושי חדש שכן בשובנו לספר בראשית נגלה שהכתוב מספר שם בעצם על מלאכי מרום שירדו אלי אדמות, התחתנו עם בנות אדם וילדו את הגיבורים אנשי השם. כך יסתבר לנו שאין לנו כל סיבה להתבייש במיתולוגיה הפרטית שלנו שהרי גם אנו, כמתוקנים שבעמים, מאמינים בגיבורים דמויי דיונסוס, תזאוס, הרקולס ופרסאוס שנולדו מזיווג של בנות תמותה עם שוכני המרומים. ההבדל נעוץ כמובן באופיים השונה של האלים היווניים ומלאכי השרת: בעוד שזאוס ומרעיו היו חופשיים לחמוד כל אישה נאה ששבתה את מבטם הרי שמלאכינו לא היו אמורים להתפנות מאמירת שירות ותשבחות ליוצרם אלא על מנת ללכת בשליחותו ולעשות את רצונו.
שלא כאלים היווניים אין המלאכים היהודיים נהנים מזכות הבחירה החופשית וחלילה לנו שנחשוד שהיו ביניהם כאלה שזנחו את מצוות אדונם והלכו אחר תשוקות ליבם, בייחוד לאחר שלמדנו מהרמב"ם:
שנאמר שהמלאכים והכוכבים והגלגלים אין להם תענוג, אבל באמת שיש להם תענוג גדול במה שהם יודעים ומבינים בקיומו האמיתי של הבורא יתברך. בזה הם בתענוג תמידי שאינו נפסק. אין להם תענוג גופני והם אינם חשים תענוג מעין זה משום שאין להם חושים שמאפשרים להם להרגיש מה שאנחנו חשים בחושינו.[5]
כלומר, אם אנו מזהים את בני האלוהים כמלאכים הרי שלא ייתכן שהללו הלכו אחרי תאוות ליבם ואת נישואיהם לבנות האדם אנו חייבים לתלות בצו אלוהי מוזר ובלתי מוסבר שכפה על בחורות חסרות ישע להינשא למלאכים מכונפים. כרגיל, אין זה מתפקידנו לנסות ולהסביר את כוונותיו של בורא העולם אך ייתכן שאנו עדים כאן לעוד השתקפות של החסד השמימי כשהאל בטובו ניסה לטייב ולהשביח את הגנום האנושי. אדרבה, קיימת סבירות לא נמוכה שלפחות חלק מהנשים במשפחת נח באו ממשפחות מעורבות וניתן להניח שהגנים השמימיים שהן ירשו מאותם בני אלוהים שהתחתנו עם אמהותיהן או סבותיהן עברו מאוחר יותר לבניהן, הלא הם אבותינו הקדמוניים.
רב אבא בר כהנא[6] יודע לספר שנח היה נשוי לנעמה, בתם של למך וצילה ונינת נינו של קין[ו]. נעמה זאת, כך אנו לומדים בילקוט שמעוני, הייתה מושא תאוותם של מלאכי השרת[7] ואף שאין אנו חושדים בשם, חם ויפת שנולדו מזיווג אסור הרי שבכל זאת יש בידנו אינדיקציה לקיומה של הכרות מוקדמת בין אשתו של נח לבין בני האלוהים. באותו אופן, אין לנו מספיק מידע על נשותיהם של שם, חם ויפת ולכן לא נוכל לקבוע בוודאות שאף אחת מהן לא באה מזרעו של בן אלוהים זה או אחר. בכל מקרה, ברור שהגנים השמימיים הצליחו לשרוד את המבול שכן מאות שנים מאוחר יותר המרגלים שנשלחו על ידי משה רבנו נתקלו בענקים ודיווחו:
וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם.[ז]
אנו לא נוכל לשייך את הנפילים האימתניים הללו לגנים האנושיים של אדם וחווה ולכן לא נותר לנו אלא לייחס את המימדים העל-אנושיים של הנפילים להשתלטות מחודשת של גנים רצסיביים שעברו בירושה מבני האלוהים דרך אחד או יותר מניצולי תיבת נח.
"
2.
"
בבראשית ו' 1-4 נאמר לנו "ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות יולדו להם: ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה, ויקחו להם נשים מכל א