תודה רבה לכולן,
איזה כייף שיש עם מי לחלוק.
אני תוהה, לאור דברים שכתבתן, מהי הנקודה שהתעקשות על משימה/פרוייקט הופכת ל"לדפוק את הראש בקיר".
יש שלב שצריך לומר: לא הולך. ביחוד לא לזרוק כסף שאין לך על פרוייקט חסר סיכוי.
אני מודעת לעובדה שמצב רוח רע וחוסר בטחון מאד משפיעים על המחשבה והיצירתיות. בעיקר במשימה יצירתית. אם זה קריאת מאמר, אני יכולה לעשות את זה במצב רוח על הקרשים, אבל לחשוב באופן יצירתי - ממש לא.
אני יכולה להסתובב חודשים עם בעייה שעלתה בסיפור שהמצאתי, ואין לי עם מי להתייעץ. מביאה את הדמויות לקונפליקט וסיבוך, ולא מצליחה לחלץ אותן משם, כמו בחיים...
ולגבי העבודה עם העורכת - יותר מדי פעמים אני מגיעה למערכת יחסים אישית או מקצועית, בו הטובה הגדולה ביותר שאני יכולה לעשות לצד השני היא לעוף לו/לה מהעיניים. זה נוצר משילוב הרסני של אישיות בעייתית שלי, כנראה שילוב של חוסר בטחון, חולשה ותוקפנות יחד עם חוסר כישרון, וזה מכשיל אותי שוב ושוב, החל מהעבודה, חדר כושר, חוסר חברים ועורכים ספרותיים.