איך להתמודד עם המצב הזה ?
איך להתמודד עם המצב הזה ? נא לא לצטט בדף הראשי אני באמצע שנות ה 40 לחיי, רווק, תושב הגליל המערבי.אני עובד בחברה מסוימת כבר 12 שנים. לפני 4 שנים החברה שאני עובד בה נקנתה ע"י חברה מקבילה ובוצע איחוד של המחלקות המקבילות. בעת האיחוד הבטיחו לעובדים "המפוחדים" של החברה הנקנית שלא יפגעו בהם ובמעמדם. הבטחות לחוד ומציאות לחוד. עברו 4 שנים, מתוך 9 עובדים במחלקה שלי מהחברה הנקנית נותרנו שלושה. שנים עזבו ו 4 פוטרו.פוטרו בהדרגה כל כמה חודשים מישהו אחר. ברקע צימצומים שיטתיים בחברה הקונה. העסקים לא טובים. אף אחד מהעובדים של החברה הקונה לא נשלח הביתה, תמיד רק מהחברה הנקנית. אחד העובדים מהחברה הנקנית הוא בעל קשרים עם המנהל בחברה הקונה ולכן מוגן. נותרנו שניים בסיכון.המנהלת הישירה שלי מההתחלה היתה מאד נחמדה אלי וגם אמרה לי שהיא מעריכה אותי מקצועית ואישית.היתה לי הרגשה טובה. לאחרונה נודע לי שכלפי ההנהלה היא אמרה דברים אחרים מהותית, מדובר בביקורת מקצועית לא פשוטה. התברר שהיו שתי גירסאות, האחת לי והשניה להנהלה.... היא ממש התאמצה לתת לי הרגשה שמעריכים אותי מקצועית. כיוון שצפויים עוד צימצומים בקרוב הדבר מעמיד אותי בסכנה גדולה. ניגשתי אליה ושאלתי אותה למה היא עשתה את זה, הרי אם הייתי יודע את הביקורת הייתי מתאמץ לתקן את הלקוי, אני בתום לב חשבתי שאני עושה בסדר. היא ענתה באופן מתחמק שהיא העריכה שאני לא אצליח לתקן. אמרתי לה שזה לא הוגן כלפי ועושה רושם שהם סימנו אותי מראש ואם הייתי מתקן את הליקויים הם היו מאבדים את התירוץ שלהם נגדי.... מעל הכל עומדת תחושת ההלם הכבד.... תחושת הפגיעה באמון. אומנם לפני 4 שנים הזהירו אותי לא להתרשם מהנחמדות שלה ושהיא מניפולטיבית, אבל לא חשבתי שזה יגיע עד כדי כך ועוד איתי שאני ממש ממש לא כוחני ולא מסכן אף אחד. בעברי יש ארוע קשה של הטרדה שגרם לי לאבד אמון בבני אדם ולפתח אישיות המנעותית, אני מותר על הרבה דברים בחיים כדי לא לקחת סיכון ורק לאט לאט אני אוסף את השברים ומחדש את האמון שלי בבני אדם. והדבר הזה החזיר אותי אחורה כמה שנים רגשית. התברר שהיא בעצם זייפה רגשות כלפי ולא באמת אכפת לה ממני. ההנהלה היותר בכירה ממנה מאד קרה ורואה דברים דרך ה"ביזנס" והפוליטיקה הנוחה להם, אין להם רגישות אנושית ואכפתיות לצדק. אני מתפקד כרגיל ואין בעיה עם זה אבל אני מאד עצוב/מדוכא ממה שעשו לי. יתכן שיפטרו אותי אבל גם אם לא אז רגשית יהיה לי קשה להמשיך בתנאי חוסר אמון. לא אעזוב כי על הפרק עומדים פיצויים של 12 שנים. יש לי חסכונות ואני לא בבעיה כלכלית מיידית. למדתי בשנים האחרונות עוד מקצוע ואם אעזוב או אועזב ראשית אנסה להשתלב במקצוע החדש. אני לא אוהב את המקצוע הנוכחי שלי. עצם אי הודאות "עושה לי רע" והכאב על היחס הלא הוגן אלי. המנהלת הזאת יודעת שנפגעתי והיא מנסה להיות נחמדה אלי ביום יום אבל אני כבר לא מאמין לכלום, לדברים טובים או רעים, הכל מניפולטיבי ומטעה.
איך להתמודד עם המצב הזה ? נא לא לצטט בדף הראשי אני באמצע שנות ה 40 לחיי, רווק, תושב הגליל המערבי.אני עובד בחברה מסוימת כבר 12 שנים. לפני 4 שנים החברה שאני עובד בה נקנתה ע"י חברה מקבילה ובוצע איחוד של המחלקות המקבילות. בעת האיחוד הבטיחו לעובדים "המפוחדים" של החברה הנקנית שלא יפגעו בהם ובמעמדם. הבטחות לחוד ומציאות לחוד. עברו 4 שנים, מתוך 9 עובדים במחלקה שלי מהחברה הנקנית נותרנו שלושה. שנים עזבו ו 4 פוטרו.פוטרו בהדרגה כל כמה חודשים מישהו אחר. ברקע צימצומים שיטתיים בחברה הקונה. העסקים לא טובים. אף אחד מהעובדים של החברה הקונה לא נשלח הביתה, תמיד רק מהחברה הנקנית. אחד העובדים מהחברה הנקנית הוא בעל קשרים עם המנהל בחברה הקונה ולכן מוגן. נותרנו שניים בסיכון.המנהלת הישירה שלי מההתחלה היתה מאד נחמדה אלי וגם אמרה לי שהיא מעריכה אותי מקצועית ואישית.היתה לי הרגשה טובה. לאחרונה נודע לי שכלפי ההנהלה היא אמרה דברים אחרים מהותית, מדובר בביקורת מקצועית לא פשוטה. התברר שהיו שתי גירסאות, האחת לי והשניה להנהלה.... היא ממש התאמצה לתת לי הרגשה שמעריכים אותי מקצועית. כיוון שצפויים עוד צימצומים בקרוב הדבר מעמיד אותי בסכנה גדולה. ניגשתי אליה ושאלתי אותה למה היא עשתה את זה, הרי אם הייתי יודע את הביקורת הייתי מתאמץ לתקן את הלקוי, אני בתום לב חשבתי שאני עושה בסדר. היא ענתה באופן מתחמק שהיא העריכה שאני לא אצליח לתקן. אמרתי לה שזה לא הוגן כלפי ועושה רושם שהם סימנו אותי מראש ואם הייתי מתקן את הליקויים הם היו מאבדים את התירוץ שלהם נגדי.... מעל הכל עומדת תחושת ההלם הכבד.... תחושת הפגיעה באמון. אומנם לפני 4 שנים הזהירו אותי לא להתרשם מהנחמדות שלה ושהיא מניפולטיבית, אבל לא חשבתי שזה יגיע עד כדי כך ועוד איתי שאני ממש ממש לא כוחני ולא מסכן אף אחד. בעברי יש ארוע קשה של הטרדה שגרם לי לאבד אמון בבני אדם ולפתח אישיות המנעותית, אני מותר על הרבה דברים בחיים כדי לא לקחת סיכון ורק לאט לאט אני אוסף את השברים ומחדש את האמון שלי בבני אדם. והדבר הזה החזיר אותי אחורה כמה שנים רגשית. התברר שהיא בעצם זייפה רגשות כלפי ולא באמת אכפת לה ממני. ההנהלה היותר בכירה ממנה מאד קרה ורואה דברים דרך ה"ביזנס" והפוליטיקה הנוחה להם, אין להם רגישות אנושית ואכפתיות לצדק. אני מתפקד כרגיל ואין בעיה עם זה אבל אני מאד עצוב/מדוכא ממה שעשו לי. יתכן שיפטרו אותי אבל גם אם לא אז רגשית יהיה לי קשה להמשיך בתנאי חוסר אמון. לא אעזוב כי על הפרק עומדים פיצויים של 12 שנים. יש לי חסכונות ואני לא בבעיה כלכלית מיידית. למדתי בשנים האחרונות עוד מקצוע ואם אעזוב או אועזב ראשית אנסה להשתלב במקצוע החדש. אני לא אוהב את המקצוע הנוכחי שלי. עצם אי הודאות "עושה לי רע" והכאב על היחס הלא הוגן אלי. המנהלת הזאת יודעת שנפגעתי והיא מנסה להיות נחמדה אלי ביום יום אבל אני כבר לא מאמין לכלום, לדברים טובים או רעים, הכל מניפולטיבי ומטעה.