איך ממשיכים?
שבת שלום לכולם,
אני כותבת ולו כדי לנסות לפרוק מעט מהמועקה הנוראית שרובצת לי על החזה מזה תקופה ארוכה.
כמעט מייד לאחר שהתגרשתי לפני 9 שנים הכרתי גבר שהפך לאהבה הגדולה והמטורפת של חיי, לאחר מספר חודשים עברנו לגור יחד עם כל הילדים שלנו, בהמשך אף נולד לנו ילד משותף (כיום בן 4), הפכנו למשפחה ורקמנו חלומות לעתיד.
לפני מספר חודשים חוויתי משבר נוראי עם הבן הגדול שלי, שבגינו לצערי הזוגיות שלנו נדחקה לצד. למרבה הזוועה, עם חלוף המשבר כעבור כחודש, הסתבר לי שבעצם, מבלי לומר מילה או אפילו להיפרד, הוא פשוט המשיך הלאה והכיר בחורה חמודה וצעירה ממני בחצי באינטרנט, לדבריו עקב היותו חרמן. הרגשתי שחרב ננעצת לי בלב, הרגשה קשה פי כמה וכמה מהגירושין שחוויתי כמה שנים קודם לכן, כאילו כל מה שהאמנתי בו לא היה אמיתי, והכל סביבי קרס. התפרקתי וחוויתי התמוטטות עצבים.
לצערי נגזר עליי כבר חצי שנה לראות אותו בכל פעם שהוא לוקח ומחזיר את הילד ואף לשמוע מבני הקטן סיפורים על החברה של אבא, על כמה שהיא מקסימה והוא אוהב אותה. כאמור כבר חצי שנה חלפה, קיבלתי טיפול נגד דיכאון, ועדיין אני מרגישה בתוך תהום, איבדתי את כל שמחת החיים שלי והפכתי למתה בגוף חי. גם כל הניסיונות להכיר גברים חדשים ומקסימים נכשלו עקב הפגיעה הקשה שחוויתי. אשמח לשמוע עצות/דעות/בעצם כל דבר
שבת שלום לכולם,
אני כותבת ולו כדי לנסות לפרוק מעט מהמועקה הנוראית שרובצת לי על החזה מזה תקופה ארוכה.
כמעט מייד לאחר שהתגרשתי לפני 9 שנים הכרתי גבר שהפך לאהבה הגדולה והמטורפת של חיי, לאחר מספר חודשים עברנו לגור יחד עם כל הילדים שלנו, בהמשך אף נולד לנו ילד משותף (כיום בן 4), הפכנו למשפחה ורקמנו חלומות לעתיד.
לפני מספר חודשים חוויתי משבר נוראי עם הבן הגדול שלי, שבגינו לצערי הזוגיות שלנו נדחקה לצד. למרבה הזוועה, עם חלוף המשבר כעבור כחודש, הסתבר לי שבעצם, מבלי לומר מילה או אפילו להיפרד, הוא פשוט המשיך הלאה והכיר בחורה חמודה וצעירה ממני בחצי באינטרנט, לדבריו עקב היותו חרמן. הרגשתי שחרב ננעצת לי בלב, הרגשה קשה פי כמה וכמה מהגירושין שחוויתי כמה שנים קודם לכן, כאילו כל מה שהאמנתי בו לא היה אמיתי, והכל סביבי קרס. התפרקתי וחוויתי התמוטטות עצבים.
לצערי נגזר עליי כבר חצי שנה לראות אותו בכל פעם שהוא לוקח ומחזיר את הילד ואף לשמוע מבני הקטן סיפורים על החברה של אבא, על כמה שהיא מקסימה והוא אוהב אותה. כאמור כבר חצי שנה חלפה, קיבלתי טיפול נגד דיכאון, ועדיין אני מרגישה בתוך תהום, איבדתי את כל שמחת החיים שלי והפכתי למתה בגוף חי. גם כל הניסיונות להכיר גברים חדשים ומקסימים נכשלו עקב הפגיעה הקשה שחוויתי. אשמח לשמוע עצות/דעות/בעצם כל דבר