איך ממשיכים

[enwhysea]

איך ממשיכים

חזרתי לפני כמה חודשים מחו"ל וכמו הרבה אנשים שחזרו אחרי טיול ממושך, אני לא מוצא את עצמי.. הבעיה, שאצלי זה לא עניין של לחזור לארץ.. אבל עניין של "למה?" מצד אחד בזמן שאני חולה אני לא יוכל למצוא עניין בעבודה או לימודים... סתם אני יושב בבית רוב הזמן בלי לעשות כלום... בגלל שאני לא בטוח מה קורה איתי, מתי טיפול, מתי ניתוח, לאן ממשיכים... קשה לי להכניס את עצמי למסגרת. נמאס לי מהכלום הזה.. אבל גם לא בא לי משהו אחר....

 

[t w i x i t]

../images/Emo26.gif

מה לגבי איזה חוג או קורס? זה טוב גם בשביל להתנקות מהמחשבות.... אני כבר המון זמן בלי מסגרת. השתחררתי מהצבא, ועכשיו אני בשלבים של לחפש עבודה...

 

[enwhysea]

זהו...

שאני חושב על זה, ואז אני אומר... נלך פעם בשבוע ואז פתאום יהיה לי איזה טיפול או ניתוח ונפספס.. ואז שוב... ועוד פעם. סתם יתסכל אותי עוד יותר

 

[24 ברבלה]

מבינה אותך אבל...

חלק מהעניין הוא לקבל החלטה. אז תחליט שאתה עכשיו נח ולא עושה כלום אבל תהייה שלם עם זה.. אני יודעת זה נשמע מוזר אבל לפעמים זה עובד.. חוץ מזה שאני מסכימה עם טוויקס שמייעצת על חוג מסויים. לימודים הבנתי שזה ממש לא מתאים כרגע וזה לגיטימי לחלוטין (כמו אז שכתבתי לך שצריך אנרגיות לזה). אבל חוג זה משהו אחר, מעורר כזה, עושה לך חשק לקום ולצאת מהבית. אולי גם סתם הליכה בפארק עם מוזיקה טובה או להכנס לספרייה ולקחת 8 ספרים שמנים ולשקוע בעולמות אחרים... בקיצור כול תחביב שלך שאתה יכול להקצין אותו ולעשות ממנו שיגרת יום... אפשר גם לשלב את כול הרעיונות שנתתי ביחד ואז זה ממש יכול למלא לך שבוע שלם... טוב שלא נסחפתי

בכול אופן שורה תחתונה, תעשה מה שטוב לך ומה שביכלתך, אתה מרגיש חנוק בבית קום קח את עצמך ותעשה משהו שעושה לך טוב באותו רגע חוץ מזה שאחרי שנשבר ביננו הקרח בפגישת הפורום (חיבוקים וכאלה

) אתה תמיד מוזמן לצפון לאיזה טיול על הנחל, הנאה מובטחת!

 

[enwhysea]

לא פשוט

קודם תודה על ההזמנה... אני משחק הרבה שמחט באינטרנט.. זה נהיה כבר מוגזם... לקרוא לא בא לי, אני לא מצליח להתרכז.. מסיים ספר לאט וגם ככה מבולבל (כנראה האיפוספומייד דופק לי את הזכרון וזה משגע אותי לפעמים) כל דבר שדורש ריכוז לא בא לי טוב.. אני מאבד את עצמי במחשבות על להיות חולה, ודילמות והחלטתות קשות ותכנונים... ספרים, סרטים ארוכים שלא קורה בהם הרבה, וכו' בגדול אני מספיק עייף בשביל שלא יהיה לי כוח לטיולים (אפילו להסתובב בתל אביב לפעמים זה יותר מדי בשבילי) עכשיו הזמנו אותי לסיני אבל בגלל הזריקות (שזה מוגזם לסחוב לשם) ופגשות רופאים (שיש לי כל שלושה ימים ככה) לא הלכתי. בגדול המצב אצלי זה שאין לי זמן, אני צריך להתקדם עם הטיפול, ואני לא יכול להתנתק ליותר מדי זמן, ככה שכל מה שמרחיק אותי מהמרכז זה לא טוב. זה מצחיק, כי הכי פשוט זה לוותר ולעשות את הניתוח שכולם אומרים לי לעשות.

 

[מיליתו]

מסובך...

אני לא יודעת מה בדיוק הניתוח וכו', אבל נראה לי שאתה פשוט המצוקה נפשית. הדילמות והלחצים מצד כולם על סוג ואופי הטיפולים משפיעים עליך, וטורדים את מנוחתך. לכן, אתה לא יכול להתרכז ולהנות משום דבר. אתה מרגיש כלוא, ולא מצליח לעשות שום דבר. אולי שווה להתייעץ עם גורם מקצועי? אני חושבת שכמה פגישות עם פסיכולוג טוב יכולות להועיל. מדובר על משהו מעבר ללהעסיק את עצמך או להיות באיזושהי מסגרת. מדובר בהחלטות קשות שאתה צריך לקבל ומתקשה בכך. אתה יכול לפרט יותר?

 

[yiska11]

אתה יכול להחליט שאתה בחופש

מכל מיני דברים רציניים בחיים(עבודה רצינית , לימודים רציניים וכו') עד אחרי שתחלים (במהרה,אמן!!!!) ולבינתיים באמת כדאי לך לקחת קורסים כייפים וכאלה (כמו שהציעו פה) ותוכל גם אולי לעבוד מהבית. לבנות יותר קל-אני מכירה כאלה שמכינות צמידים ושרשראות ומוכרות.מרוויחים מזה כסף וגם נהנים ותמיד כשאין חשק או כשלא מרוכזים אפשר להפסיק ולהמשיך יותר מאוחר. כן,כן אני יודעת שאתה בן ודווקא זה לא מתאים לך-אבל אולי תלך על משהו בכיוון...בטוח יש !!!!

 

[נסיכת הכוכב]

האי וודאות קשה ויש פתרונות

אני מבינה אותך אני ביליתי ככה חצי שנה ולקחתי קורס של האוניברסיטה הפתוחה וזה אתה לומד לבד , לפעמים יש מפגשים אבל זה לא חובה . לבחינות נגשתי ונכשלתי אבל הידע עזר לי להשתלב אחר כך בעבודה אחי בילה ככה 3 חודשים באי וודאות הזה שהוא יודע שהוא חולה ולא עושים כלום וכיום הוא בטיפולים , הייתי ממליצה לקרוא ספרים שקשורים להחלמה. את סימונטון או ברני סיגל או את נורית כפיר הסרטן הכאום כל מה שקשור בך שם היא נותנת עיצות איך להתמודד עם אי הוודאות . כנס לצט של התפוז הזמן יעבור לך בציק צק עם השטויות שרצות שם על המסך ועם הצחוקים שרצים על המסך , זל לא מבקש ריכוז , תמיד יש פעילות מולך .לא תמיד נדרש ממך להגיב . חוץ מזה מדטציה והדמיות או פסיכודרמה תמיד עוזרות לתת לנו כוחות נפש להתמודדות , תפעיל את תתההכרה שלך לטובהת ההחלמה . זה עובד אצלי לפחות זה עבד ועובד גם כיום .

 

[enwhysea]

תודה

יש יותר מדי לענות לכל אחד.אחת ספציפית, אבל תודה על העזרה...

 

[נסיכת הכוכב]

עכשיו כבר יותר מעניין לך ביום ?

תזכור באינטרנט יש המון עיסוקים ואני מצאתי את הסודוקו מרגיע מאד וממלא את הראש ממליצה עלין פשוט התמכרתי לתחכום שלו יותר כייף מתשבצים צריך לזכור רק 9 מספרים לזכור לספור רק עד 9

 

[enwhysea]

לא...

אני מכיר מזמן את האינטרנטים ואת הצ'טים.. וגם זה נמאס בגדול.. וגם זה לא נותן כלום.. סתם שורף זמן... אני שורף זמן כבר 4 חודשים, וזה אחרי של יותר משנה בחו"ל שבעיקרו היה כלום... נמאאאאאאאאאאאאס

 

[נסיכת הכוכב]

תתחיל לעבוד עם התת מודע שלך

לחזק את הפנימיות שלך הרבה הדמיות ואולי תשקול קבוצות תמיכה שיתן לך מפגש עם אנשים שיבינו על מה אתה מדבר , שעוברים או קרובים של חולים. לי היתה המתנה של חצי שנה בין הכימותרפיה לבין ההקרנות ואז אינטרנט לא היה , היה אז רק XT הגרסה של המחשב הביתי הראשון שיצא לשוק . קראתי ספרים שחזקו את הנפש ומצאתי תעסוקה בבית , הקלדתי עבודת גמר במחשב וגם למדתי באונברסיטה הפתוחה בקצב שלי פסקל . להגיד נמאס זה קל , מבינה את האי וודאות שאתה מתמודד איתה , את היאוש עד שיקבלו החלטות , נסה לצאת מהבית לטיולים רגליים , לנשום טבע ירוק, מתחיל להיות נעים בבקרים , תתעייף ותחזור מעט לישון ,ככה לגוון למצוא תעסוקה למחשבה ולידיים.

 

[enwhysea]

תודה אבל...

אין קבוצת תמיכה בשביל מה שאני עובר, לא אנשים בגילי... וגם עם היה, לא נראה לי שהייתי הולך. ואולי לא הבינו אותי כאן.. אני לא מחפש תעסוקה של שעה שעתיים, משהו לעשות בזמן הפנוי... אני מחפש משהו עם משמעות, משהו לטווח יותר ארוך שיתן סיבה לקום בבוקר... טיול בשכונה זה לא זה. (ד"א היו מחשבים ביתיים הרבה לפני ה XT... לי למשל היה Atari לרוב האנשים בארץ היה אפל או קומידור)

 

[yiska11]

אז אני מציעה שוב-חפש עבודה שאפשר

לעשות מהבית . גיסתי למדה ספרות ותקשורת והיא עובדת בלכתוב ביוגרפיות של אנשים . היא אומרת שזה די מעניין. תמיד אם נמאס לך ב"שעות העבודה" אתה יכול לקחת הפסקה , ולחזור אחרי כמה שעות ולהמשיך... חפש עבודה כזאת או משהו בסגנון.אם תרצה אני יכולה לברר פרטים. נ.ב זה דרך חברה - ככה שזה יותר טוב. בכל מקרה בהצלחה ענקית !

 

[enwhysea]

לעבוד?

אם אני עובד, אני מסכן את קצבת הביטוח שלי, אפילו אם אני עושה משהו קטן אני יכול לעבד זכויות של דברים יותר גדולים, וכרגע הכסף הזה חשוב לי ואני צריך אותו.

 

[מיליתו]

אולי תתן יותר פרטים?

בן כמה אתה? מאיזה איזור? מה התחביבים שלך? מה היית עושה עכשיו לולא המחלה? מה תדירות הטיפולים, ומה ההשפעה שלהם עליך? טבעי שאתה מתעסק בשאלות של מה המשמעות שלך בחיים, ולמה את חי בכלל. מוכרת התחושה של חיפוש סיבות לקום בבוקר. אבל האם מה שאתה מחפש זה באמת מסגרת? תעסוקה להווה, הבטחה לעתיד? אני לא יודעת מה התשובה לשאלות האלה, אבל למה שלא תנסה לענות עליהן לעצמך?

 

[enwhysea]

תשובות

אני בן 24-30 כזה. מאזור המרכז. תביבים אין לי ממש... זאת אומרת מה שאני גם ככה עושה, שח באינטרנט, לקרוא שאני יכול, פעם הייתי משחק כדורסל אבל אין סיכוי עכשיו, לראות פוטבול, משחקי תפקידים לפעמים, ספרים, וכו' לא משהו מיוחד. מה הייתי עושה עכשיו לולא המחלה? פותח עסק בסין. תדירות הטיפולים לא סדירה, אבל משהו כמו פעם בשבועים עד חודש. ההשפעה, שבוע של עייפות וחוסר כוח טוטאלי, בעיות בריכוז וזיכרון, ועוד כמה דברים פחות חשובים. אני בכלל לא מתעסק בשאלות של משמעות החיים... ואני חי בגלל צירוף מקראים ביולוגי. למה אני המשכתי עד היום לחיות? כי נהנתי... עכשיו כבר לא כיף לי. אי לא מחפש משמעות בשביל לקום בבוקר, אני מחפש סיבה מעשית.. למה לא לישון כל היום? אני לא מחפש באמת מסגרת, זה מה שאני אומר... שאני לא מתאים כרגע למסגרת, וזה משגע אותי...

 

[מיליתו]

נראה לי שאתה בדיכאון...

אתה בטח לא מופתע מהאמירה הזו. התחושה של "לא יודע מה לעשות עם עצמי ובשביל מה לחיות" מאוד אופיינית ומוכרת לצעירים שחלו, ועדין מחפשים את דרכם בחיים. אני חושבת שאתה צריך עזרה פסיכולוגית - בלי להעליב, אצלי זה עזר מאוד. הייתי במצב שלך. רציתי להפסיק טיפולים ולמות, לא ראיתי שום טעם להמשיך לחיות. עזרו לי לראות שיש עתיד, שיש המשך, שעכשיו רק תקופה קשה. בתוך זה, מה שעזר לי מאוד היה תוכניות לעתיד. למרות שידעתי שאני לפני השתלת מח עצם, נרשמתי לתואר שני על תנאי שאסיים את החובות של התואר הראשון. כל תקופת האישפוזים למדתי לבחינות סיום של התואר הראשון, וניגשתי אליהן על מסיכה על הפנים. ככה הבטחתי לעצמי מסגרת עתידית. ידעתי שכשאסיים את הטיפול יש לי לאן ללכת ומה לעשות. אולי אתה יכול לחשוב על העסק שלך בארץ במקום בסין? אולי אתה יכול להתחיל לברר פרטים לא מחייבים לגבי פתיחת עסק, וליצור קשרים רלוונטים? כל אלה יציבו אותך במקום בו יש לך למה לצפות. אפילו אם מדובר רק בקצת תכתובות אלקטרוניות וטלפונים. אולי לקחת קורס בסינית כדי להתכונן? דמיין ותכנן את העסק שאתה מעוניין לפתוח עם סיום הטיפולים, אפילו שאין לך עדין תאריך יעד. יש לך עתיד, וכבר בהווה אתה מתחיל לחיות אותו.

 

[enwhysea]

לא חשוב..

לא הבנת, ובאמת לא חשוב... השאלה של "למה לחיות" זה משהו שאני עוסק בו 10 שנים, אני אחד האנשים האופטימים שאני מכיר ומי ששאול למה לחיות, לא תמיד מתכון ל"אני רוצה למות" בלי להעליב, לא היית במצב שלי, אני לא נכנס יותר מדי למה קורה איתי אז זה ברור שלא תדעי מזה.. אבל זה לא סתם מצב רוח של "קשה לי בטיפולים, אני פוחד למות וכו'" שזה גם קשה וליגיטימי... אבל המצב שאני נמצא בו הוא מסובך בגלל ההחלטות שאני צריך לקחת כרגע. כשאני מסיים את התקופה הזאת, החיים שלי הולכים להיות מאוד שונים, במישור הפרקטי. אני הולך להיות נכה, אומנם יש נכים וקשה להם יותר ממני בהרבה מקרים, אבל מדובר כאן לא על זה שקשה לי עכשיו, אבל מה לעשות אם עצמי ביום יום, שאני לא יודע לאיזה כיוון החיים שלי יפנו בעוד חודשיים. לברר על העסק אין לי על מה, כי אני לא חוזר לסין כנראה, כבר טסתי פעם אחת לחו"ל אחרי מחלה, ולחזור אחרי שנה זה לא נעים. מה גם שיש לי כאן תקופה ארוכה מאוד של שיקום ואני לא יכול לבקש מהשותפים שלי לחכות. גם הנכות שלי תהיה מכשול רציני בחזרה לסין ופתיחת עסק, ולמרות שזה אפשרי, זה מרחיק את כל העניין כל כך רחוק שזה לא רלוונתי, וגם אני עובד את ה "3 שנים" שהקצתי לעצמי לגור שם.. מה לעשות, אני רוצה להקים בית במדינת ישראל, ואני לא יכול לשחק משחקים בחו"ל לעד. סליחה שאני לא מפרט יותר את המצב הספציפי שלי, אני מבין שזה הכל לא מובן.

 

[יוני מרגיש בריא]

../images/Emo11.gif../images/Emo45.gif../images/Emo50.gif