איך מספרים לבת שנתיים שנתיים

[ניצן 2222]

איך מספרים לבת שנתיים שנתיים

שלום לכולם,
אני חד הורית לפעוטה מקסימה בת שנתיים.
כשהייתי בהריון הכרתי את בן זוגי ולאחר הלידה עברנו לגור ביחד.
הפעוטה קוראת לו בשמו הפרטי,לא קוראת לו אבא, כי כך הרגלנו מהתחלה.
אנחנו לא מתכננים ילד נוסף (לצערי, מפאת גילי).
אני מחפשת פסיכולוגית או המלצה על יועץ/ת מאזור המרכז בשביל להתייעץ איך לספר לפעוטה שבן זוגי אינו אביה הביולוגי. (כיום-אנחנו מגדלים אותה ביחד והוא מתייחס אליה כאל ביתו לכל דבר)
אשמח להמלצות באזור המרכז.

תודה וחג שמח!

 

[eee60]

לא מבינה למה צריך פסיכולוג על כל דבר?

עם כל הכבוד לפסיכולוגים הם לא גאונים ולא פותרים כל דבר.תפני לאינטואיציה שלך ושל בן זוגך.את יכולה להתייעץ עם הסביבה הקרובה אבל בעיקר עם עצמך.הכי פשוט להגיד את האמת במושגים המתאימים לגיל שנתיים.

 

[סביון1]

אני גם חושבת שבגיל שנתיים אפשר לספר בלי תמיכה מבחוץ.

זה לא שמדובר בילד בן 12 שכל חייו חשב שזה אבא שלו ופתאום מתמוטט עליו עולמו.
&nbsp
אגב, במידה ובן זוגך רואה בילדה ביתו, אז נראה לי שצריך להסביר לה שהוא אביה, אבל לא אביה הביולוגי. כמובן במילים שמתאימות לגיל שלה.

 

[eee60]

לקרוא לו בשם ולא אבא. זה טוב

צריך להגיד שהוא בן זוגך. חבר.ודואג לה כמעט כמו אבא.האם הוא חושב לאמץ אותה?אז התמונה
תשתנה .תוכל לקרוא לו אבא.וכן ישנם היום הרבה סוגי אבות ואמהות.(ביולוגי לא ביולוגי פונדקאות אימוץ)

 

[אמא לעקתש]

מה מגדיר מיהו אבא מלא/שלם?

כתבת "דואג לה כמעט כמו אבא"...אני חולקת עלייך. אם הוא מרגיש אבא ומתנהג אליה כמו שהוא חושב שאבא צריך לנהוג עם ילדיו, אז הוא אבא. גם אם חוקית הוא לא.
ולשואלת,
נראה לי שנכון יהיה לשזור את המידע ביומיום ולא לעשות "שיחה רשמית" ובה להודיע. אני מאמינה שאמירת האמת ומענה לשאלות שיעלו. ואם להיות יותר מדויקת - לדבר על כל מיני סוגים של משפחות (גם של חיות אגב) ובהן גם הורים שמגדלים ילד/צאצא שלא נולד להם. ובהמשך לספר את המידע הרלבנטי עליכם. מאד חשוב בעיני לאפשר לה לשאול ולדבר פתוח על הנושא. כך תדעו מה מעסיק אותה בכל שלב ותתיחסו בהתאם.
בהצלחה!

 

[KallaGLP]

מצטרפת לסבורים שאין צורך בפסיכולוג

כדי לספר לילדה בת שנתיים. לדעתי על שניכם לתאם ביניכם מראש איך להציג את העניין ולנהוג בהתאם. אני גם מסכימה שאין צורך לעשות שיחה רשמית, אלא לטפטף את המידע בהזדמנויות מתאימות ובהתאם לגילה, ולהפוך אותו באופן טבעי ולא מעיק לחלק מהידע שלה על העולם, תוך אפשרות לשיחה פתוחה וחופשית ומענה על שאלות במידת הצורך.

 

[חייכנית2]

כפסיכולוגית....

אני חושבת שזה לא ראוי לקבוע בעבור מי שביקש שהוא לא צריך ללכת לפסיכולוג.
כי הם פנו בקשר ליועץ/פסיכולוג!!!
לפני הרבה שנים היתה מחשבה רווחת ומקובלת שהליכה לפסיכולוגים היא רק כשיש איזו 'פסיכיות'.
יש היום פלגים רבים באוכלוסיה שכבר מבינים שרבים הם המתייעצים מסיבות של מורכבות הנפש ,צורך בהבנה נוספת[למשל של 'למה אני עושה מה שאני עושה לילד שלי כשברור לי שהתוצאות בכל פעם מחדש אינן מיטיבות'] כל הקשור ביחסים עם אנשים קרובים., צורך בחיזוק עידוד ותמיכה בהתמודדות עם סיטואציות מורכבות,ועוד ועוד. מי הוא אבא , האם ואם כן אז ומתי נכון איזכור אב ביולוגי ,האם לאב הנוכחי גבולות בסמכות כי לא הוליד? האם יהיה אחראי גם בזמני לחץ מ'גורי ,כי הילדה רואה בו את אביה בפועל לכל דבר? האם אם ייפרדו יהיה ברור כבר מעכשיו שיהיו סדרי ראייה לאב שבפועל ויוכל לראות את מי שנפשה נקשרה בנפשו מתוקף הגידול והחיים המתמשכים בצוותא?או שבעצם הצורך לומר שלא הוא האב זה כי האיש הבהיר לאשה שהוא עם שתיהן אך ורק בתנאי...ויש נושאי גידול שלעולם אינו רוצה או שהאמא אינה רוצה שיהיה מעורב בהם?..
לצערי יש נטייה בפורומים לראות רק את הקונקרטי. עולם שלם גלום בשאלה שנשאלה.ו'מותר' לשואל/ת להתעניין לגבי פסיכולוג.נראה לי שזה אף תחום אינהרנטי מעיסוקו ועבודתו..

 

[eee60]

כפסיכולוגית הגיוני שכך תנתחי...

בתור אדיוטה לא חושבת שעל כל דבר צריך לפסיכולוג.האדם עצמו צריך לפתור את בעיותיו.כמובן אם הן מינוריות ולא מורכבות.לפעמים כשפונים לצד ג אפשר גם להסתבך.תמיד נוח לחשוב שמישהו אחר יכול לפתור בעיות שהאדם צריך לפתור בעצמו.
העיקר שיהיה לכולםםםםם חג שמח

 

[חייכנית2]

חשוב בעיני עד מאד 'להקשיב' ולשים לב מה ביקשו בהודעה

ונתבקשה הפנייה!
מה גם שלי לא ברור מהיכן מסקנתך שהקושי כאן הוא כל כך מינורי.
בעיני ,בלי שום קשר לעיסוקי ,שאלת מי הוא האב ומה סמכויותיו ותפקידיו ככן אב או כ'הגבר שגר עם אמא ואבא של האחות 'היא בכלל לא מינורית.יש לה הרבה מאד הבטים רגשיים ומעשיים מעכשיו וגם
for the long run.
ועושה טוב הפונה שדואגת לדבר כבר עכשיו,בגיל שנתיים. הרי גם אנחנו מספרים לילדינו מוקדם מאד את סיפור האימוץ כדי שיגדלו איתו כעוד עובדת חיים וייקל עליהם לעשות אינטגרציה לגבי עובדה זאת בתקופת גיבוש הזהות.
עוד משהו- זאת אינדוקטרינציה לא במקומה לומר שאדם 'צריך לפתור בעצמו' בעיות מסויימות. מהיכן נובע ה'צריך' ? אך ורק ממערכת אמונות אישית שלך ,שיש בה גם ראייה ספיציפית לגבי מי הם פסיכולוגים ומי מסתייע בהם.
עד כאן.

 

[אמא לעקתש]

נדמה לי

שגם כאשר מתייעצים עם פסיכולוג (או עם כל אדם) - פתרון הבעיה, בהנחה שקיימת, מבוצע ע"י המתייעץ. ככל שידוע לי לא נהוג שהפסיכולוג פותר את הבעיה במקום או עבור הפונה. גם בחירת הפתרון תעשה ע"י הפונה וזאת לאחר שבחן את האפשרויות וההשלכות בעזרת איש המקצוע או החברה הכי טובה או בן/בת משפחה או כל אדם אחר.

 

[חייכנית2]

אמא לעקתש

קבלי 'לייק' גדול!
לאף איש מקצוע מייעץ אין מתוקף סמכותו יכולת להחליט עבור המטופל/מתייעץ שלו. זה הדבר הכי לא אתי,בעיני.[לכן באופן אישי יש לי הסתייגויות מאנשים כמו פרופ עמוס רולידר שאומר "עשו כך וכך וכך"].כתבת ממש נכון ומתאים- בעזרת אדם מתאים יש אפשרות לבחון ולפרוס החלטות אפשריות והשלכותיהן באופק רחב.כאילו לראות גם 'מהצד של הגב',שהוא נכלל בקשת של 380 מעלות אבל לא נראה על ידי האדם המתלבט.

 

[חייכנית2]

360

 

[אמא לעקתש]

 

[KallaGLP]

מסכימה שלא כל אחד ולא על כל דבר צריך פסיכולוג,

אך לא מסכימה שהאדם עצמו צריך בהכרח לפתור את בעיותיו ללא עזרה חיצונית (וגם מסכימה שבכל מקרה הפסיכולוג אינו יכול ואינו אמור לפתור את הבעיות בעצמו, אלא רק לכוון, לסייע ולייעץ). כעקרון, אם לאדם יש רצון ואפשרות, אין שום מניעה עקרונית מפנייה לפסיכולוג על כל דבר שבעולם, גם כזה שלא נראה מסובך או חמור במיוחד. אין בכך בושה או משהו פסול. בנוסף, גם מה שנראה לך מהצד כעניין לא מסובך, עלול להיות מסובך עבור מישהו אחר, בין אם בגלל הרגשה סובייקטיבית או נסיבות מיוחדות שאיננו מודעים אליהן או שני הדברים גם יחד. היות שאיננו מכירים מקרוב את הנסיבות של המשפחה או את תחושות המעורבים בדבר, אנחנו מייעצים מנקודת המבט שלנו, בבחינת איך אנו עצמנו היינו פועלים לו היינו במקום השואלת, ועל ידי כך גם מציגים אפשרויות שאולי השואלת עצמה לא חשבה עליהן או לא ידעה שגם הן תקפות. אך זו רק דעה סובייקטיבית שאינה בהכרח מתאימה לשואלת ולמשפחתה, לתחושותיה או לנסיבותיה. לכן, אף על פי שאני אישית לא הייתי פונה לפסיכולוג במקרה כזה (וגם לא עשיתי זאת כשסיפרנו לבתי על האימוץ), לא הייתי קובעת קביעות נחרצות וכוללניות שכאלה, על מה אנשים צריכים או לא צריכים. בכל מקרה, גם אם אנחנו לא היינו פונים במקרה כזה לפסיכולוג, זה לא אומר שיש בעיה בזה שהשואלת תפנה ואין בכך, כאמור, בכל מקרה שום פסול.

 

[יסמין@]

 

[KallaGLP]

אף אחד כאן לא קובע ולא יכול לקבוע כלום.

זוהי רק דעה, וההחלטה היא בידי השואלת. מותר לשואלת לשאול וגם לקבל תשובה ואילו הייתי מכירה שם של פסיכולוג כזה, ביחד ובלי קשר לדעתי האישית הייתי גם רושמת אותו. אבל מותר לי גם לבטא את דעתי האישית בעניין. אם השואלת בכל זאת מעדיפה לפנות לפסיכולוג - זו זכותה המלאה ואיש מאיתנו לא ימנע ממנה לעשות זאת.

 

[KallaGLP]

ואגב, תחשבי גם על המקרים ההפוכים:

כמה פעמים פנו לכאן גולשים בבקשת עזרה וייעוץ מהפורום ולא הזכירו פסיכולוג כלל, וחלק מחברי הפורום, ואני ביניהם, כן העלו את האפשרות שעדיף במקרה כזה לפנות לעזרה מקצועית. אני מניחה שאת לא חושבת שרק בשל העובדה שהגולשים לא שאלו על עזרה מקצועית לא היינו צריכים להעלות את האפשרות, נכון? אז זה בדיוק אותו הדבר - כולנו כותבים את מיטב דעתנו והשואלת תבחר את מה שמתאים לה.

 

[חייכנית2]

לא לגמרי מקבלת את מה שאת אומרת

לא זוכרת פנייה אלי עם אמירה שמישהו אנונימי מפורום באינטרנט יעץ להגיע לעזרה מקצועית,וההמלצה התקבלה בזרועות פתוחות..
אנשים שהולכים לייעוץ פרטי הולכים 'על רגליהם שלהם'!!!,מתוך יוזמה אישית ומשוכנעות עצמית.
[כתבתי פרטי כי ליעוץ במרפאות הציבוריות יש הרבה פעמים הפנייה של רשויות כמו בית ספר ורווחה ואנשים הרבה פעמים לא מגיעים על דעת עצמם].
מי שכותב פה שמעוניין בהפנייה למטפל- הגיע להכרה בתוך עצמו שזה מה שהוא רוצה. זה אגב תנאי בסיסי לתהליך ייעוצי . "אתה יכול בכוחות עצמך" זו אמירה שיכולה דווקא לטרפד ולהביך מי שמרגיש שהוא מעוניין לשתף ולקבל הכוונה וחיזוק בתהליך ייעוצי מיטיב,ושמסיבותיו אינו יכול או רוצה להיות עם הסיטואציה לגמרי לבד..
ומי שאינו רוצה ללכת למטפל אלא להסתמך על עצת פורום- כמובן שניתן ,כשכך מרגישים ,לכתוב לו שזה מעל ומעבר ליכולות המדיום,לדעת הכותב,אבל מניסיוני שלי-ממש אין משקל רב להמלצות אנונימיות חיצוניות ללכת ליעוץ פסיכולוגי.

 

[KallaGLP]

העצה היחידה שאני יכולה לתת - היא מניסיוני ומאמונתי.

אם העצה אינה כנה ואינה מבוססת על ניסיון אישי - אינה שווה מבחינתי את החלל הווירטואלי שהיא תוספת ואין בכלל שום טעם בפורום הזה. אין לי מושג אם עצה כלשהי שאני או מישהו אחר נתן כאן התקבלה אי פעם בעולם האמיתי, זה כבר עניינם של השואלים. אין לי גם כל יומרות או ציפיות שמישהו יפעל על פי העצות שלי. ענייני הוא לספק תשובות כנות כי זה המעט, אבל גם המרב, שאני כגולשת יחידה בפורום פתוח יכולה לעשות. מכל מקום, לא זכור לי שאי פעם הערת למישהו שכן המליץ על טיפול גם כשהשואל לא ביקש או אף התנגד.

 

[eee60]

חייכנית. מקווה שלא תיפגעי....אבל

את מחזיקה ב פורום הזה ב 2 כובעים.מצד אחד את אמא מאמצת ומצד שני את פסיכולוגית קלינית.
לכן בשום פנים ואופן את לא יכולה להיות אובייקטיבית גם אם את משתדלת.