בפסיכולוגיה,הזרם האינטרסובייקטיבי...
מדגיש את העובדה שלעולם אדם לא יכול להיות אובייקטיבי,אלא רק לראות דברים דרך הפריזמה שלו,הסובייקטיבית.אין אדם שיכול להיות אובייקטיבי,מפני שהאדם עצמו הוא סובייקט .מבחינה זאת כל מטפל ,אף שיש לו את המקצועיות שלו,איננו יכול לטפל באופן הרמטי ללא סולם הערכים שלו,אף שיש מקרי קיצון שבהם עליו להפעיל באופן מיוחד את השתדלותו לכך.
מעניין אם שטחת טענות דומות כלפי מנהלת הפורום שהיא פסיכולוגית מצויינת שמטפלת לעיתים במשפחות מאמצות ואמא לשתי בנות מאומצות?.
ושאלה נוספת. - אי אפשר שלא להבחין כי ניכרת אצלך לאורך הכתיבה עמדה מאד ברורה בענייני [אנטי] טיפול פסיכולוגי[וזכותך להחזיק בה!]
האם כל כך משנה לך איזו פסיכולוגית תכתוב כאן מבחינת קבלת הדברים?נכון ש'עם יד על הלב'- ממש לא?
כדי לספק סקרנות-כשהגעתי ארצה עם הבן שלי לא היו כמעט מטפלים באימוץ. וכשחיפשתי קבוצת תמיכה עבור עצמי כאם טרייה -היתה אופציה אצל דליה לוי,ואצל אורה בכור.שתיהן- עובדות סוציאליות קליניות ואמהות לשלושה ילדים מאומצים כל אחת,דליה לוי מטפלת עד היום באוכלוסיה מאמצת.בחווייה שלי יש אצלנו עניינים ש'זר לא יבין זאת' וטוב וראוי שמכירים נושאים מאד מקרוב. הרגשתי אז שקיבלתי המון מהקבוצה ומהמנחה.
ועוד כדי לספק סקרנות- בתקופה הראשונה עם הילד שלי לא העליתי על דעתי להיות פסיכולוגית שעוסקת באימוץ.כעבור כמה שנים קרו שני דברים במקביל- נילי שלף מ'פסיפס ' ביקשה ממני לקחת על עצמי את מדור היעוץ בעיתון 'מדברים אימוץ' ,וכדי לענות כראוי על שאלות הקוראים התחלתי להרחיב הקריאה שלי בנושאי אימוץ ונדלקתי.ומה שעוד קרה- במקרה,קיבלתי מקרה חירום של מאומץ במרפאה שבה אני עובדת. הטיפול היה לשביעות רצון המשפחה,ולי היה מאד מעניין ומספק.אחר כך בשתי הזדמנויות הבאתי דיבור מיוחד כאם מאמצת עם מבט מפרספקטיבה טיפולית,וכן הרצאה על תופעות פוסט אימוץ עד גיל ההתבגרות. מההזדמנויות הללו ומהפידבקים שקיבלתי בהן התחזקה מאד תחושתי שיש לי מה לתרום בתחום,למי שמבקש עזרתי.היום אני מרכזת תחום אימוץ במרפאה שבה אני עובדת ויש לי סיפוק רב מכך.
הרחבתי ,מקווה שעניתי.
אגב,בקרב המטפלים באימוץ ישנן עוד הקשורים/קשורות באופן אישי מאד לאימוץ. לא סוד כי איוה ארבל היא מאומצת ורותי ברוך היא מאומצת וגם יונית טרנר היא מאומצת ואם מאמצת.
נראה לי שאני בחברה טובה...
מדגיש את העובדה שלעולם אדם לא יכול להיות אובייקטיבי,אלא רק לראות דברים דרך הפריזמה שלו,הסובייקטיבית.אין אדם שיכול להיות אובייקטיבי,מפני שהאדם עצמו הוא סובייקט .מבחינה זאת כל מטפל ,אף שיש לו את המקצועיות שלו,איננו יכול לטפל באופן הרמטי ללא סולם הערכים שלו,אף שיש מקרי קיצון שבהם עליו להפעיל באופן מיוחד את השתדלותו לכך.
מעניין אם שטחת טענות דומות כלפי מנהלת הפורום שהיא פסיכולוגית מצויינת שמטפלת לעיתים במשפחות מאמצות ואמא לשתי בנות מאומצות?.
ושאלה נוספת. - אי אפשר שלא להבחין כי ניכרת אצלך לאורך הכתיבה עמדה מאד ברורה בענייני [אנטי] טיפול פסיכולוגי[וזכותך להחזיק בה!]
האם כל כך משנה לך איזו פסיכולוגית תכתוב כאן מבחינת קבלת הדברים?נכון ש'עם יד על הלב'- ממש לא?
כדי לספק סקרנות-כשהגעתי ארצה עם הבן שלי לא היו כמעט מטפלים באימוץ. וכשחיפשתי קבוצת תמיכה עבור עצמי כאם טרייה -היתה אופציה אצל דליה לוי,ואצל אורה בכור.שתיהן- עובדות סוציאליות קליניות ואמהות לשלושה ילדים מאומצים כל אחת,דליה לוי מטפלת עד היום באוכלוסיה מאמצת.בחווייה שלי יש אצלנו עניינים ש'זר לא יבין זאת' וטוב וראוי שמכירים נושאים מאד מקרוב. הרגשתי אז שקיבלתי המון מהקבוצה ומהמנחה.
ועוד כדי לספק סקרנות- בתקופה הראשונה עם הילד שלי לא העליתי על דעתי להיות פסיכולוגית שעוסקת באימוץ.כעבור כמה שנים קרו שני דברים במקביל- נילי שלף מ'פסיפס ' ביקשה ממני לקחת על עצמי את מדור היעוץ בעיתון 'מדברים אימוץ' ,וכדי לענות כראוי על שאלות הקוראים התחלתי להרחיב הקריאה שלי בנושאי אימוץ ונדלקתי.ומה שעוד קרה- במקרה,קיבלתי מקרה חירום של מאומץ במרפאה שבה אני עובדת. הטיפול היה לשביעות רצון המשפחה,ולי היה מאד מעניין ומספק.אחר כך בשתי הזדמנויות הבאתי דיבור מיוחד כאם מאמצת עם מבט מפרספקטיבה טיפולית,וכן הרצאה על תופעות פוסט אימוץ עד גיל ההתבגרות. מההזדמנויות הללו ומהפידבקים שקיבלתי בהן התחזקה מאד תחושתי שיש לי מה לתרום בתחום,למי שמבקש עזרתי.היום אני מרכזת תחום אימוץ במרפאה שבה אני עובדת ויש לי סיפוק רב מכך.
הרחבתי ,מקווה שעניתי.
אגב,בקרב המטפלים באימוץ ישנן עוד הקשורים/קשורות באופן אישי מאד לאימוץ. לא סוד כי איוה ארבל היא מאומצת ורותי ברוך היא מאומצת וגם יונית טרנר היא מאומצת ואם מאמצת.
נראה לי שאני בחברה טובה...