תשובה
מבינה ומסכימה מאוד. גם אני לפני זמן מה גיליתי את החור הזה, וזה היה מקפצה נפלאה לשינוי, ריפוי ושיפור החיים שלי (וכתוצאה מכך של העולם כולו). בתשובה לשאלתך אביא לכאן משהו שכתבתי לא מזמן- "מדהים כמה אנרגיה הושקעה ועדין מושקעת בכדי להגשים מטרות שאני בכלל לא רוצה ובלא לרצות את מה שיש. כל המערכת מכוונת בכיוון אחד והוא למצוא אהבה ואישור חיצוניים!!. מנסה לעשות "החלפות"- "תעשי/ה לי טובה- קח/י אותי ממני, ותן/י לי אותך". גלוׁנים של מחשבות אובססיביות בנושא, של רצון כפייתי מושתל. גלונים של כאב. ... מאז שאני זוכרת את עצמי הרגשתי רעב גדול למשהו. תמיד רעבה או צמאה. תמיד מחפשת משהו למלא בו את הכמיהה הזו. מבלי לדעת מי היא ומה היא רוצה באמת, ויותר מהכל מבלי לדעת איך משיגים את זה. תמיד היא הכח המניע של כל מה שאני עושה. הלכתי רחוק בשביל לנסות לספק אותה. התאמצתי. ויתרתי על כל מה שהיה לי. ניסיתי הרבה דברים. משהו בי אמר לי שיש יותר ממה שאני חווה. יש יותר בחיים האלו. וחיפשתי. ושנאתי את הרעב הזה יותר מהכל. קראתי לו "החור שלי". כי בכל מקום שבו חיפשתי ומה שלא עשיתי - בסופו של דבר נשארתי איתו. לפעמים הוא אפילו גדל והתעצם, במיוחד אחרי שהיה נדמה לי שמילאתי אותו ועכשיו יהיה לי שקט... עד שברגע אחד מצאתי- (לאחר עבודה רבה ומאומצת זה פשוט קרה מעצמו)- כל מה שאי פעם חיפשתי נמצא כאן, עכשיו, בתוכי. נגיש, פשוט, קל ופשוט כל כך. בלתי פגיע, טהור, שלם, עוצמתי כשהיה. והחור שלי שתמיד דחיתי אותו והתביישתי בו- הוא הדבר הכי יקר שיש לי עכשיו. כי כל רגע מחדש הוא מכריח אותי למצוא. לעולם לא מלא. אלא, כשהוא מתאחד עם... זה. וכשזה קורה... חגיגה שלמה. כמו מעיין נובע שמרווה את עצמו. כמה כח יש בו אם יודעים למה הוא רעב באמת ומה הדבר היחידי שיכול להשביע אותו." ולסיום- אני מצאתי שבשבילי התשובה היחידה האפשרית היא למצוא את האהבה שאני כל כך מחפשת בחוץ- בפנים. ללא פשרות. גם אם בהתחלה נדמה שלא מוצאים, שזה איננו שם. שאי אפשר. להמשיך לחפש בפנים. זה אולי נשמע כמו קלישאה או כמו משהו אחר, אבל זו התשובה היחידה המספקת שאני מצאתי. בהצלחה
