היא עוזרת.
גם אם היא חסרת רגישות ולא מסוגלת להפנים שיש לאנשים אחרים רגשות - כל מה שאת מספרת עליה מראה לי שהיא באה מתוך כוונות טובות.
לילד יש בעיות משקל. אתם אפילו נזקקים לעזרה מקצועית! אז היא עוזרת בדרכה שלה. וכאשרכולם אוכלים פיצה, היא מגבילה את הילד למספר מנות שלא יפגע במאמצים של כולכם.
כשהיא מחלקת עוגה - היא מקפידה לתת לו קצת פחות קלוריות, כדי לא להכביד על הדיאטה שלו.
נראה לי שהפתרון הוא דווקא לעזור לא להבין איך היא יכולה לעזור לכם יותר טוב.
הרי היא עוזרת בכדי שאתם והיא תגיעו לתוצאה רצויה.
אז אם תגידו לה בדיו בדיו, בפירוט של ילד קטן, מה לא לעשות, מה כן לעשות ואיך בדיוק לעשות את זה, ולמה זה יעזור לכם אפילו יותר מן העזרה שהיא היתה רגילה לתת עד עכשיו - אולי אז יש סיכוי שהיא תשנה משהו מהתנהגותה.
שיחה ממש ברמה הכי קטנונית.
למשל בעניין האוכל של הילד - אפשר בהחלט להסביר לה שלילד יש תכנית ומגבלות ברמה השבועית והיומית, ושהוא מספיק בוגר להתמודד עם האיזונים שלעצמו. ובמיוחד בעזרתכם. כך שאם יאכל עוד חתיכת פיצה אצלה - הוא כבר יאזן את זה בהמשךהיום או אפילו בהמשך השבוע. ובכל אופן, התערבויות חיצוניות רק מקשות על העניין. הערות לגבי השומן שלו, הדיאטה שלו, כמויות וסוגי האוכל שהוא אוכל או לא אוכל - כל התייחסות לנושא רק מגבירה את הלחץ שלו סביב הנושא ומקשה עליו ועליכם להשתלט על בעיית המשקל. ובמיוחד כשהתייחסויות כאלה נעשות לעיני ולאזני אחרים (כן, אפילו הורים אחים ובני דודים!) - לכן חשוב שהיא תימנע מלהעיר או לדבר על העניין וכמובן שהיא לא צריכה להגיש לו יותר או פחות אוכל, או מאכלים שונים משל האחרים. (וחשוב להגיד את המסקנה, כי כזכור היא מאותגרת, אז אולי היא לא תבין לבד שאם זה מביך או מזיק אז כדאי להימנע מזה...)
ושוב, זה לא בגלל דפקט אצלה אלא פשוט אתם קצת משונים והעזרה המצויינת שלה קצת פחות מועילה לכם, ויש דרך אחרת שדווקא תאפשר לה לעזור יותר.
