אני ניסיתי לחדד שעניין
כישורי האדם ותדמיתו לא רלוונטים כלל, למרות שבגביית עדות (מכל סוג) החוקר עלול לשגות בזה, בין אם הוא עבמולוג חובב שמשתאל מישהו, או (להבדיל) חוקר משטרה שחוקר פשע. כולם בני אדם, וההגיון האנושי איך נאמר בעדינות, לא מציאה גדולה.
תרשה לי בבקשה להחליט עם מה אתמודד ועם מה לא. נטייה של מאמינים מכל סוג, כאשר הם נדרשים להוכיח תקפות שיטות עבודתם (כדי להבדילם מנוכלים או סתם הוזים), היא לתקוף מייד את השואל ולהאשימו ב"חוסר פתיחות" או "אי-הכלה" וכל מיני כאלה. תחסוך לי את זה. אני שואל כי אני "מכיל" את האפשרות שכל הטענות אמיתיות, אבל סטטיסטית מכלול העדויות חייב להיות "מלוכלך" בעדויות שקר (מכוונות או לא) מכל מיני אנשים שטועים או שיש להם מה להרוויח - כסף, תשומת לב, וכדומה.
אני לא יודע למה בחרת להתמקד בחטיפות, אני שואל באופן כללי, איך תבדיל בין אמת לשקר. לא משנה אם זו חטיפה, מפגש רגיל, עדות ראייה, מציאת חפצים... אם נדייק לפי הדוגמאות שלך, איך תבדיל בין ביקור אמיתי בתוך עבמ, לבין חלום שמישהו חלם?
לשאלתך "מי קבע שהמושג "פיסיקלי" "חושי".. וגו', אז מי שקבע הוא הניסיון האנושי, הרעיון הגאוני לנתק את חקירת העולם מהתפיסה המיסטית, מיצירת "האמת שלי", מהתפיסה שמה שהייתי רוצה לראות הוא מה שראיתי באמת. הרעיון הגאוני להסתמך עד כמה שניתן רק על חקירה נטולת הטיות קוגנטיביות. זה מה שקבע, ועם זה הגענו עד הלום.
בכל אופן, חוויה מעמיקה ככל שתהיה, בסופו של דבר אדם נותן עדות מהזיכרון שלו. כדי שמשהו ירשם בזיכרון הוא חייב להפעיל נוירונים ולהשפיע על תהליכים מוחיים, אלו תהליכים פיסיקליים.
אם תסביר איך פלוני נותר במיטתו ונמצא על חללית במקום אחר, בו-זמנית, ולא רק בגלל שטען כך, נוכל לחפש ראיות פיסיקליות. המשוואה אמונה=מציאות אינה תקפה כבר 300 שנים. ראיות זה שם המשחק.
חוויתי. חוויתי ריחוף חוץ גופי, חוויתי רוחות רפאים, סימנים ורמזים בחלומות.. זה מאוד הרשים אותי עד שלמדתי שלכל קסם ותופעה על טבעית יש הסבר הרבה יותר ארצי. השאלה אם אתה יכול להכיל את זה. אז כן, חלק מהתופעות שמופיעות אצל האדם מסווגות כהזיות. זה אחד מהמינוסים של המוח האנושי, ולכן אני שואל, איך תבדיל בין מציאות ודימיון, מעבר להסתמכות על יופיו או כישוריו של העומד מולך?
