רוב השמות והמילים בעברית, נהגים במלרע, להוציא את השמות הסגוליים, למשל.
הנה דוגמאות אחדות להגייה במלעיל (בהברה הלפני-אחרונה, שלפעמים היא גם הראשונה) בשמות של אנשים:
לא שמתי לב שהם מבטאים כך.
(ורבים בישראל כותבים את שמו הפרטי בקיצור, "שימוֹן", ומבטאים במלעיל.
אבל זה כבר סתם, כמו שמבטאים ולפעמים גם כותבים "יודית" במקום יהודית. וכנ"ל עוד קיצורים כאלה, עם הטעמה מלעילית במקום מלרעית).
נדמה לי, אני ממש לא מומחית שזה קשור ביותר מדי עיצורים שיושבים אחד ליד השני וקשה לדוברי העברית להסתדר עם זה כמו שאומרים קוראסון או סלומון ,זה אותו קושי כמו שמעון .
לגבי יודית אולי זה בא מג'ודי באנגלית , אני מכירה כמה יהודיות שקוראים להן ג'ודי והן ישראליות לגמרי .
כאן כמה תופעות שונות. נראה לי שהמשותף להן הוא סוג של עצלות (עיגול פינות), ולא חוסר אפשרות לבטא את השמות המלאים.
זה נכון גם לגבי השמות יהודה - יודה, ויהונתן - יונתן ועוד.
קוראסון במקום קרואסון ומיציבושי במקום מיצובישי וכד', אלה כבר שייכים למשהו אחר.
ובעניין אחר: באמת קשה לישראלים ולערבים לבטא צרור עיצורים רצוף. ולכן "נשענים" על תנועות שאנחנו מוסיפים במילים.
כמו למשל הרצֶל והרצֶליה במקום הרצְל והרצְליה, פסיכיאטֶר במקום פיכיאטְר וכן הלאה.
שלי בחוג ללשון העברית, ידעתי את השמות של טעמי המקרא. אבל היום אני זוכרת רק בודדים, וטעם זה אינו ביניהם.
אבל כן, כשאתה רואה את טעמי המקרא, אתה יכול לדעת את מקום ההטעמה במילה.
לכן, למשל שמות שהבאתי לך כדוגמאות לעיל, כמו למשל בֹּעַז ואֹהַד - יש המבטאים אותם במלרע, אבל הם טועים. כי בתנ"ך מופיעים שמות אלה כשהטעמים מסמנים הטעמה בהברה הראשונה