איך נראה לו הגיוני?

[Marry Ruth]

איך נראה לו הגיוני?

נתחיל בהתנצלות - על זה שאני מתפרצת (בלי לשרשר וכו') לפורום ושופכת עליכם (שלא עשיתם כלום, להיפך) את הקיטור שאני אמורה לשפוך עליו. רקע: לפני שבועיים הוא התחיל לעבוד מהבית אני עובדת שלוש משמרות בשבוע (רק בשביל להתאוורר קצת). איך זה נראה לו הגיוני שרק אני אקום אל הקטן (3 חודשים) בלילה, נכון שאני מניקה, אבל הלילות קשים, אם הוא היה יושב איתי, היינו רואים טלוויזיה, היה מכין לי שתייה חמה, מחליף חיתול. וגם כשהוא מתעורר "להיות איתנו" הוא מוצא את עצמו מול המחשב, תודה באמת, עדיף היה שיהיה כבר במיטה וזהו לפחות היה יודע בוודאות שהוא לא עוזר וזה שהוא יושב איתנו זה רק בגלל שביקשתי אז הוא כולו זעוף ומתנקר, מה שאני לא יכולה להרשות לעצמי. אוף.

 

[Marry Ruth]

מתנקר->מנקר (נרדם)

 

[hag70]

אנחנו באמת יכולים להיות מעצבנים../images/Emo140.gif

אין לי פתרון אמיתי, אבל אולי הפתרון הכי טוב הוא פשוט לדבר ולהסביר את המצב. אולי הסיטואציה החדשה (תינוק חדש ועבודה "חדשה" מהבית) דורשת עוד קצת זמן להתאפסות ועם הזמן זה ישתפר. מקווה שיסתדר.

 

[Marry Ruth]

מה שאני רוצה להגיד לו

מניסיון האשמות מעוררות התגוננות ומשם הדרך למריבה קצרה מאוד. חשבתי להגיד לו שישים לב יותר, לדוגמא לפני שהוא הולך לישון, שיכין לי ללילה בקבוק מים (להניק זה מצמיא) שישים שם את השלט לטלוויזיה, הטלפון, מגבונים לחים וחיתול לניקוי פליטות - כי אני קמה וישר הולכת להניק ואז אני מקורקעת צמאה ומתוסכלת. וכשהוא נרדם אני מתעלפת שניות אחר כך ואין לי כוח להכין הכל לעצמי. כשהוא קם (ישן עד מאוחר כי עבד בלילה כשישנו) רגע לפני שהוא נכנס לשירותים לחצי שעה שישאל מה שלומי ויגלה שהתינוק השכים אותי (שוב) ולא צחצחתי שיניים, לא שטפתי פנים, לא אכלתי כלום... ושאני אשמח למקלחת מרעננת. מרירות

 

[akavishon]

tאת לא צריכה לריב איתו ולא להאשים

אותו כי אין במה להאשים. לא תמיד מה שברור לך ונראה לך כמובן מאליו גם ברור לו. לפעמים כל מה שצריך לעשות זה לבקש. ולפעמים לחזור על הבקשה כמה פעמים עד שזה יהפוך אצלו לשגרה. אני בטוח שאם תבקשי ממנו, שלפני שהוא הולך לישון, יקדיש 10 דקות לסדר את הבית, לאסוף את הדברים ויכין לך מים הוא יקבל את זה הרבה יותר טוב מאשר תתחילי "שיחה" שתוביל למריבה. אם את צריכה ממנו עזרה והוא לא מבין את זה בעצמו, את צריכה לבקש. אנחנו לא קוראים מחשבות... ושיהיה במזל טוב...

 

[aviah]

למה בעצם "אין במה להאשים"?

 

[akavishon]

כל אחד מקבל את השינוי של תינוק חדש

בקצב שונה. לא תמיד האב מפנים שיש תינוק חדש ומעכשיו ההתנהלות צריכה להיות שונה. אם כל דבר, שהאשה מצפה שבעלה יעשה, והוא לא עושה יבוא עם האשמות, רחוק אף אחד לא יגיע. לכן עם הבעל לא מתפקד כמצופה, אפשר לבקש, לא רק לצפות שהוא יעשה את זה ואז להתאכזב שהוא לא עושה.

 

[aviah]

אני מסכים שיש שם בעיית תקשורת

מצד שני, אם כבר אתה מתעורר בלילה, מה אתה מתיישב ליד המחשב... בשביל זה לא צריך להיות אבא מנוסה, צריך קצת - ממש קצת - תחושת זוגיות.

 

[aviah]

אולי כדאי לדבר על זה איתו ולא איתנו

 

[schlomitsmile]

כיון שזה אכן הדבר הראשון העולה על הדעת, אני מניחה שהכותבת פנתה אליכם, מתוך תחושה שהדרך הזאת חסומה בפניה, ותקוה שבעזרתכם תוכל לשחרר את החסימות, ע"י שיחרור קיטור מחד, וקבלת הסברים על "הזוית הגברית" מאידך.

 

[aviah]

זוית גברית?

יש לי דעה בנושא, אבל אני לא חושב שזו "זוית גברית" אלא לכל היותר "הזוית שלי". עדיין, מכיוון שאנחנו מדברים על זוגיות - מערכת היחסים האינטימית ביותר האפשרית - הדבר היחיד הנכון לעשות זה לפתור את העניין ביניהם. אם לומר זאת בצורה בוטה קצת יותר, אז כשלאשה יש בעיות עם בעלה והיא הולכת לבכות על כתפי גבר אחר, הזוגיות בסכנה מוחשית.

 

[schlomitsmile]

לאו דוקא אני משתתפת בקומונה סגורה, שיעודה לגשר בין א"סים (אנשים על הספקטרום האוטיסטי) לבין אנשים שיש א"סים במשפחתם. לא אחת, אנחנו "מתרגמים" זה לזה את בני המשפחה ( למשל א"ס מסביר להורה לא"ס את צרכיו/קשייו/ כוונתו של הבן/הבת). מנסיון- זה עוזר. לפעמים קל יותר להבהיר עניינים עם אדם אחר שנמצא במקום דומה לזה של בן המשפחה (בעל/ רעיה/ א"ס/ מישהו שאינו א"ס), לפני וכהכנה לשיחה עם בן המשפחה. כמובן שכל אחד הוא אדם בפני עצמו, אבל הקשיים בתקשורת בין בני זוג, ובודאי על רקע תינוק חדש, מוכרים לכולנו, ואך טבעי הוא שלגבר תהיה יותר הבנה לעמדת גבר אחר (גם אם אינו מקבל אותה, הסיטואציה שלו מוכרת לו יותר) והוא עשוי להיות מסוגל להסביר אותה, "לתרגם" אותה לאשה. הכותבת גם לא הלכה "לבכות על כתפי גבר אחר". היא הוציאה קיטור בפורום של אבות- זה מצב שונה לגמרי. נדמה לי שזה דוקא חיובי לפרוק קיטור ולהתנקות מהמרירות בפורום אנונימי, כדי להגיע לדיאלוג פנויים להקשבה.

 

[aviah]

לא בדיוק פורום אנונימי

עובדה שהאשה/אמא הלכה לפורום של אבות ולא לפורום אמהות...

 

[schlomitsmile]

אנונימי במובן זה, שלא מדובר באדם מוכר ואף לא באדם אחד מסויים כלשהו, שהיא פונה אליו. ברור שזה פורום של אבות, ולכן פנתה לכאן; אבל זה פורום וירטואלי, והאנשים כאן כולם זרים ורובם כותבים בניקים.

 

[aviah]

מה יקרה אם

חמישה משתתפים יגיבו בסגנון "כן, הוא באמת לא בסדר, מה זה צריך להיות, אצלנו בבית זה לא ככה" ? ומה אם מתוך אותם חמישה, אחד יהיה אמפטי במיוחד ויגיב בסגנון "נכון, כל העול עליך ואת עושה הכל בסדר ותדעי לך שרוב הבעלים רחוקים מלהתנהג כך" ?

 

[חנול]

רגע, שניה אחת

הרי מהו פורום אם לא במה? בשביל מה כולנו פה? אם לא כדי לדבר על דברים. ברור שהיא צריכה לדבר עם בעלה. גם ברור שהילית צריכה לטפל בסוף בתינוק, אבל כולם פונים לפה (ואני כ"כ מברכת על כך) כדי להתיעץ, לדבר ולהבין. דוקא נראה לי שגישתה נכונה- היא הולכת "למקור" -היא לא עושה מאמץ כדי להסביר לו כמה שהוא לא בסדר. היא באה למקום שבו נפגשים "אבאים" על מנת להבין את זווית המבט שלו. מה זה אם לא ניסיון כן ואמיתי להבין ומתוך כך לשפר את המצב? AVIAH- אני לא כ"כ מבינה למה אתה מתרעם. במה היא שונה מהילית שמקבלת אצלנו תשובות? ההיפך, עוד הילית שואלת שואלות שלא קשורות כמעט בכלל לפורום, והנה באה לנו "קליינטית" אמיתית- עם צורך ורצון. אבל, מה שיפה זה שאני רואה איתך עין בעין את העניין- זה עניין של זוגיות בלתי מתחשבת, ולאו דוקא במובן האבהי- חוסר הצורך לעזור לבנזוג (בכל דבר , וביחוד עם ילדים) הוא תסמונת ולא הבעיה. תסמונת למחלה אגואיסטית (כמאפין עיקרי בואו נאמר..יש לה עוד מכה מאפינים). תראי, מרי, אם שיחה כנה ופתוחה לא הולכת, אני בהחלט חושבת שטיפול זוגי קצר יכול להועיל. נדמה לי שאולי הבעיה היתה קיימת עוד קודם לכן, והחריפה על רקע הילד. האם זה נכון?

 

[schlomitsmile]

נדמה לי שלא כדאי לאבחן את ה"מחלה" של בנאדם שאנחנו בכלל לא מכירים... לא יודעת אם זה אגואיזם, או שהקושי נובע ממקור אחר. גם לי לא ברור מה מפריע לAVIAH בפניה של מרי, אבל שני אבות דוקא נתנו לה תגובות שעשויות להועיל: HAG דיבר על הצורך בזמן כדי להתאפס על מצב חדש, ועכבישון הציע לבקש בקשות קונקרטיות.

 

[Marry Ruth]

אממ...

מרגישה שגרמתי לבעלי להשמע אגואיסט אבל אני חושבת שזה באמת עניין של לא לשים לב. מבחינתו זה שאני קמה זה מספיק והוא באמת לא מבין מה זה עוזר שהוא יושב לידי במקום לישון (וזה באמת לא עוזר)... הוא הרי לא יכול להחליף אותי. אני רק צריכה להסביר לו שזה כן חשוב ועוזר אם יעשה ככה וככה.

 

[הכל מושלם]

אפשר לענות לך בתור אמא?

ברור לי לגמרי הרצון בעזרה. אין ספק שזה הכרחי למדי.לפעמים באמת דברים קטנים כמו להכין לך את ה"עמדה" עם המיים וכו' עושים הבדל עצום בתחושה וכמובן עוזרים מאוד מאוד. מה שלי קצת הפריע זה שאת מצפה שיקום איתך. לא הכי ברור לי למה. אם הסכמתם שהוא עוזר במשהו כלומר מביא את התינוק אלייך,מחליף לו וכו' ומשאיר לך את ההנקה נטו יש בזה הגיון. אבל אם לו זה לא ברור והוא סתם חושב שאמור לשבת לידך לארח לך חברה או להראות השתתפות זה נראה קצת מיותר. עדיף כבר שילך לישון ויהיה לו כח לדברים אחרים למחרת. ( כמובן שהאופציה של לשבת ליד המחשב בעיני גם לא לעיניין אבל שווה להבין ממנו למה עושה את זה). דבר שני לדעתי אחד החלקים הקשים בהתחלה הוא להתרגל למציאות שונה ולתאם ציפיות בין בני הזוג. התקשורת כאן היא מרכיב קריטי רק שלפעמים דווקא אז לא כל צד מוכן ורוצה להקשיב לשני ואז המצב יכל להתדרדר ולהובין למרירות וכעסים רבים. אם הוא לא בקטע של טיפול זוגי שיכל לדעתי לעזור אבל הרבה גברים אנטי לזה לפעמים (וסליחה על ההכללות זה מה שרואה בשטח ולא מסתמכת על מחקר כלשהו), אולי תכתבי לו מכתב, לא מאשים, מכתב עם הקשיים שלך עם פרוט של מה שהית שמחה לו היה עושה כמה זה היה עוזר לך וכמה את הית מעריכה את זה, עם מילים של אהבה ורצון שהזוגיות תישמר ותתעצם ועוד ועוד. אולי לקרא את זה במצב הרוח המתאים ולא אחרי מריבה יגרום לדברים לחלחל אצלו ואולי לנהוג אחרת. אני מקוה שדברים ישתנו בקרוב, רק תדעי שצריך סבלנות להסתגל למצב החדש ואל תתיאשי כי זה קורה המון להרבה זוגות ובסוף לרוב מתגברים ויוצאים מחוזקים מכל זה. בהצלחה!!

 

[hirshfe]

זה משהו שאף פעם לא הבנתי

אני מתכוון לענין של כתיבת המכתב. זה בעלה - אם יש לה משהו, שלדעתה הוא עושה לא נכון, שמפריע לה (ולא משנה אם בצדק או לא), שתגיד לו. מה זה המכתב הזה? זוג שלא יכול לדבר בינו, האם יש לו זכות קיום