איך

[azaria]

זה בדיוק כמו שכתבתי כמה שורות למעלה

ואני מצטט את הקטע הרלוונטי משם: האופציה האחרת שלו היא לא להכנס "למשא ומתן" הזה. להישאר אופוזיציה לוחמת בתוך המשפחה המורכבת. זה יקשה על כולם. אומנם הוא יעשה בלגאן לכל המשפחה, אבל גם הוא ישלם את מחיר הבלגאן. מעצם היות המשפחה שלו בבלגאן ומן החיכוכים התמידיים.

 

[עלמה 3]

רולן, הבנת את זה ברוך ../images/Emo3.gif

עזריה הסביר את יפה מאד והשלים את דבריי.

 

[blonda3]

עזריה../images/Emo23.gif../images/Emo35.gif../images/Emo14.gif

כתבת שם שבכל מקרה אוהבים את הילד אבל אתה מחזיר אותי שוב לשאלה שעלתה פה לא מזמן-ומה אם המורכבים לא אוהבים את הילד שלנו? כמו למשל במקרה של המורכבת של האבא של הבת שלי הגדולה? אז ישנם מצבים ממש לא נעימים ולך תתמודד איתם.

 

[azaria]

אנחנו בוחרים את המורכבים שלנו

וכשאנחנו בוחרים אנחנו בוחרים אותם עם כל החבילה שהם מייצגים. היופי החיצוני שלהם, האופי שלהם, הביצועים שלהם במיטה, התחושות שהם מעוררים בנו, הרומנטיות שלהם, האנרגיות שהם מביאים אל הזוגיות שלנו, וכו וכו וכו. כל אחד ומה שמעניין אותו. אז חלק מן החבילה הזו זה גם היחס שלו לילדים הקיימים והיחס שלהם אליו. אז אם בחרנו מישהו, כנראה שלקחנו בחשבון את היחסים בינו לבין הילדים. אני מניח שאם מישהו היה מתעלל פיזית בילדייך לא היית שוקלת לרגע להתחבר אליו. מצד שני אם הוא היה מאוהב בילדים עד מעל לראש וגם הם בו, אז זה כנראה היה מוסיף לו כמה נקודות... וכמובן שכל המגוון שבאמצע קיים גם כן. לגבי איך מתמודדים עם המצב כשהוא כבר קיים? אני חושב שכל מקרה לגופו. אבל בעיקרון הדרך היא באהבה, בהקשבה והבנה, ובסבלנות. ועם המון המון תקווה ואמונה בהצלחה. אה, ותודה על האייקונים החמודים.

 

[blonda3]

מה שתארתי

הוא המורכבות של הגרוש שלי ולא המורכבות שלי ושם-זה שטח סגור מבחינתי אין לי זכות להתערב יכולה רק לכאוב כשכואב לבתי ולהיות לה לאוזן קשבת ולכתף ולנסות לייעץ לה לחזק אותה ולקוות שהדברים ישתנו לטובה.

 

[פרח 11]

בלונדה

מקווה שתמצאי מקום טוב שתהיה בו פינה לבתך ובכך למעשה תשפרי את הרגשתה של בתך ואולי אפילו זה יתרום יותר

.

 

[blonda3]

פרח תודה../images/Emo140.gif

 

[עוד קרן אור]

ואם יורשה להדגיש משהו

כשעזריה ואני רק התחלנו בדרכנו המשותפת, ניהלנו שיחה מאד רצינית בעניין הילדים. בין השאר היה ברור לשנינו שלא חשוב מה קורה בינינו, אם יש לזה עתיד או לא, אי אפשר שהילדים יינזקו. שיחות מהסוג הזה חזרו עוד כמה פעמים במהלך השנתיים עד החתונה, כאשר עם הזמן הן הפכו לדיון ברגשות שלו כלפי הילדים ושלהם כלפיו. הילדים לא השתתפו בשיחות האלה, כמובן. אבל הפרימדונה שלנו כבר הייתה כל כך נלהבת מעזריה שהיא כל הזמן אמרה לנו שאנחנו צריכים להתחתן, וכאשר עשה האיש הנחמד שלי את המחווה הרומנטית עם הטבעת והחנות (ובלי הצעת הנישואין!), חזרנו הבייתה ואמרנו לה, תנחשי מה, החלטנו לקבל את הרעיון שלך - ולהתחתן. במשך חודשים ארוכים היא הייתה משוכנעת שהיא זו שהציעה לנו את הרעיון המוצלח הזה. האנרכיסט היה פחות מוחצן, אבל גם הוא די אהב את הקטע. (היום הפרימדונה לא כל כך אוהבת שמזכירים לה את זה, כי היא בקטע מאד מסובך עם הרגשות שלה כלפי עזריה והיא כנראה מתמודדת עם זה על-ידי שיתוף וחלוקה - משתפת את כולנו בתחושת הנאחס שלה, כדי שאף אחד לא יקופח, ומחלקת ביד רחבה צעקות, עלבונות, מצבי רוח ויחס מגעיל. איכס, גיל 14, בררר. ואילו האנרכיסט - לדעתי הוא יכחיש, אם מישהו יגיד לו)

 

[blonda3]

גיל 14 לבנות../images/Emo123.gif

זה באמת גיל.....

אצל הבת שלי הבכורה זה עבר יחסית קשה בקטעים של ההתפרצויות... נדמה לי שהיא נרגעה והיום היא אחרת הרבה יותר רגועה.

 

[פרח 11]

אין לי מה להוסיף

כולם כבר אמרו את מה שאני חושבת. אבל בשורה תחתונה ושווה לחזור על זה שוב, אם יש אהבה אז תמיד אפשר לקבל תוצאות טובות בסוף. בין אם הדרך קשה ומפותלת ובין אם היא קלה. אה... צריך גם התמדה והרבה סבלנות, נו גם את זה אמרו...

 

[rolan]

טוב

גם אני חושבת שאהבה חשובה, ואף מאוד מאוד חשובה. אך אם נצא מנקודת הנחה, שהאהבה אכן שוררת שם, כי הרי הזוג בחר לחיות יחד ואם לא.... לא היה בוחר... וכו' אך הילדים לא חשים את אותה אהבה, אינם שותפים למעגל הזה, של אהבה, בחירה ורצון טוב לוויתורים... זאת בעצם מהות השאלה....

 

[פרח 11]

לאהבה יש כח היא מחזקת (במקרה הזה)

את בני הזוג, שכן זה מצב רגיש ולא קל כי מעורבים כאן הרבה רגשות. ואני חושבת שצריך הרבה כח כדי לשרוד סיטואציה כזו על הצד הטוב ביותר ושהכל נשאר שלם אח"כ. בזה תורמת את חלקה האהבה, גם אם לא כולם לוקחים בה חלק.

 

[יונה לבנה 1]

ילדים לא בוחרים

גם את הוריהם הביולוגים,זאת לא השאלה,השאלה איך אנחנו מנקים את רגשות האשם שלנו מהחלום של משפחה מושלמת? איך אנחנו זזים קצת הצידה ממרכז המטרה? ומאפשרים למערכת לזרום מבלי שנקח עלינו את הכל,אנחנו באמצע והכל עובר דרכינו.

 

[blonda3]

בכל מקרה

יש לנו רגשות אשמה על כל מה שלא הצלחנו לתת לילדים שלנו על כל מה שהתפקשש לנו על כל מה שיצא משליטתינו וכו'.

 

[*יערית]

יש כ"כ הרבה דברים

שצריכים להילקח בחשבון,אצלינו למשל הילדים היו מאוד מאוד צעירים שלראשונה הכנסתי בן זוג הביתה, אחרי המבט הראשון...זה זרם ניפלא,אומנם לא חיינו יחד אבל בהס"כ היתה דינאמיקה חברית ונעימה,למעט פעם שזכורה לי שהבן לא היה במצב רוח והכניס גם אותו לזה

כאשר הבן זוג הנוכחי נכנס הם היום יותר גדולים, לא זכור לי שהיו מנהגים חדשים,דברים חדשים שהביא עימו וזה זיעזע להם את אורח החיים, הוא נכנס כאורח ..לאט לאט בקצב המיוחד לו, אני חושבת שהוא מתפשר על הרבה דברים מרצון שלו,הוא נותן לילדים את המרחב שהם ראויים לו וגם יודע לבקש את המרחב עבורו{שינה,מנוחה,טלויזייה , פרטיות בחדר השינה} למעט השינה שבעבר ילדיי היו נוהגים להיכנס למיטתי ולהשאר עד הבוקר..הוא שינה את ההרגל ועבד על כך לילה לילה, גם היום לפעמים הם נכנסים והוא מתעורר מיד{להבדיל ממני בלוקית} ומעביר למיטתם... בסה"כ יש רק שינויים לטובה מאז שהוא נכנס לחיינו

נ.ב אני גם תולה זאת קצת באופי הילדים...הם מאוד קלילים ומקבלים אנשים לחייהם דיי בקלות.

 

[rolan]

../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif את רואה שהצלחת../images/Emo35.gif../images/Emo70.gif

מה זה יערית

מה זה אם לא הצלחה

... שלך איתם שלך איתו

 

[*יערית]

איך את מסובבת אותי....|כאפרה|

הם שלי...אני יודעת ששלי...גם תפוסי ההתנהגות בחלקם שלי

 

[rolan]

מגיע לך ../images/Emo3.gif

 

[החתולית]

אז ככה...

מאתמול אני מסתובבת עם השאלה שלך בראש, רולן, ולא ממש מצליחה למצוא תשובה. הילדון שלי בן 10.5, כבר ילד בוגר עם דיעה משלו, כזה שאי אפשר לכפות עליו דברים ולצאת מתוך הנחה שהוא יקבל אותם "כי הוא עוד קטן". אני והבחור שלי, מצאנו את "שביל הזהב" בין המנהגים הפרטיים שלנו (אני לא יוצאת מדעתי כשהוא לא מוריד את מושב האסלה, וכשהוא מפזר את הבגדים שלו בכל הבית. הוא הפסיק להתרגש מהעניינים הנשיים שלי בשירותים, ועושה מה שאומרים לו כשצריך לסדר את הבית). זה לא היה קל, זה לקח זמן... אבל הגענו למקום הזה, כי היינו מוכנים לזה. הבחור שלי היה הגבר הראשון שהכרתי לילדון, ולשמחתי הרבה, היה שם קליק. נכון שהבחור מגיע עם פילוסופיית חינוך שלא ממש עולה בקנה אחד עם זאת שלי, אבל... ברור לו לגמריי מה מותר לו ומה אסור לו. הילדון, מצדו, יודע היטב שהבחור אינו אבא שלו, אבל מבין גם שאי אפשר לדרוך עליו ושצריך לכבד אותו. אני משערת שאילו לא חיבבו אחד את השני, הכל היה קשה ומסובך יותר. אני יודעת שעדיין דרך ארוכה לפנינו, כשהוא יעבור לגור איתנו, שלא לדבר על ילד נוסף שיצוץ פתאום (אם אפשר לקרוא ל0 9 חודשים פתאום). נכון שהילדון לא בחר לשנות כלום, הכל נכפה עליו, והוא מראה לנו יפה מאד מה הוא חושב עלינו בשורה התחתונה. אבל אני יוצאת מתוך הנחה שאילו היינו משאירים הכל כפי שהיה... המצב היה גרוע הרבה יותר החתולית כתבה במכה אחת ואין לה מושג אם הדברים שלה קוהרנטים בכלל...

 

[blonda3]

חתולית

שיהיה לכם בהצלחה