אלה הדוגמאות הכי גרועות שמצאת?
אם ככה, מצבנו (היה) טוב. לגבי "איש החרמש", די ברור שהמתרגמת ידעה מה זה grim reaper (אחרת היתה מתרגמת את זה כ"הקוצר הרציני" או משהו מגוחך שכזה). אני לא בטוחה שהייתי מתרגמת כמוה, כי grim reaper הוא ביטוי די מקובל באנגלית, בעוד ש"איש החרמש" לא מוכר בעברית. אולי הייתי מסתפקת ב"מלאך המוות". אבל לא ראיתי את הסרט, ואולי בסצנה הזאת אי-אפשר היה להשתמש ב"מלאך המוות". בכל אופן זו החלטה מקצועית, שגם אם היא שגויה, היא לא "טעות טפשית". לגבי cerebral hematoma, אולי התרגום לא מדוייק, אבל זה ממש לא קריטי להבנת הסיפור (אלא אם כן אתה מתרגם תכנית רפואית לערוץ 8). בכל אופן זה לא משהו שהיה נכנס כאן לשרשורי "מיני תרגימא". ולנושא הכללי שהעלית: זה נכון שהיום עומדים לרשות המתרגמים משאבים שלא היו פעם. משאבים שמאפשרים לכל מתרגם להוציא מתחת ידו תרגום מדוייק (שזה לא אומר בהכרח "תרגום טוב"), מה שפעם הצריך ספריה עשירה והרבה זמן חיפוש. אבל מצד שני, אז גם היתה הרבה פחות עבודה. היה צורך באולי עשר שעות מתורגמות לטלויזיה/קולנוע ביום, והיה הרבה זמן להכין אותן (סדרות שודרו שנה או שנתיים אחרי ששודרו בחו"ל, סרטים כנ"ל. אני לא יודעת מתי נקנו ונמסרו למתרגמים, אבל זה בטח לא היה בלו"זים קצרים כמו שיש היום). מעט מאוד אנשים עשו כמעט את כל העבודה. היום עם הכבלים, השוק דורש המון שעות מתורגמות, בלו"ז קצר, בתשלום אפסי. נותנים את העבודה לכל מי שמוכן לעשות אותה, גם אם אין לו היכולת או המוטיבציה לעשות עבודה טובה. (ולמה שתהיה, כשהתגמול מזערי?) לכן, למרות שהיום, תיאורטית, יותר קל לייצר תרגום חפשי משגיאות, זה לא המצב. לדעתי, אם תיקח כל סרט שהוא, שתורגם לפני עשרים שנה, מול סרט אחר שתורגם בשנה האחרונה, ברוב המקרים תראה שבישן יש פחות שגיאות. לדעתי.