אלומת האור
New member
איכס
רציני מאוד
עצובה כל כך. מאוכזבת כל כך. מישהו שהחשבתי ידיד שלי התגלה אתמול כסוטה מין. אמנם הכרתי אותו בפייס, אבל התיידדנו (לפחות חשבתי ככה), ולמרות שהיו סימנים מטרימים לא חשדתי. חשבתי שהוא סתם... שזה סתם... הוא כתב בקבוצה על כך שיש לו *** קטן וביקש תמיכה וכתבתי לו וניחמתי אותו... אמרתי לו שזה לא משנה ושמי שפגעה בו סתם חסרת רגישות... עדיין לא חשדתי בכלום. אחר כך הוא כתב לי בפרטי שאני כזאת מקסימה איך שעודדתי אותו ואולי אני רוצה שהוא ידגמן לי בעירום כי זה יחזיר לו את הביטחון העצמי שלו ב*** שלו ולי זה יחזיר את הביטחון העצמי בלחזור לצייר, שהזנחתי את זה מזמן... אמרתי לו שהוא מביך אותי ואז עברנו לדבר על נושאים אחרים, הציע לי להיפגש סתם לקפה ואמר שהוא אוהב נשים שמנות... הבהרתי לו שאני לא מחפשת זוגיות אבל הוא אמר 'סתם ידידות' וזה לא התפתח לכלום, לא נפגשנו, אני מאוד זהירה. ועדיין לא חשדתי.
ואז אתמול גיליתי שהוא פתח קבוצה פורנוגרפית וצילם את ה... שלו וביקש בקבוצה בקשות סוטות... איך התאכזבתי. האשמתי בעיקר את עצמי, איך יכולתי לחבב ולהתיידד עם מישהו כל כך דפוק וחולה... הוא צילם את האיבר כל כך מקרוב שאפשר היה לראות את נימי הדם ששזורים בו, וכל נקבובית ושערה שיוצאת מתוכה. ומכמה זוויות. וביקש מי רוצה לבוא איתו לעירום במצלמה... מי רוצה לזרום איתו... ובא לי להקיא ת'נשמה.
אחר כך דיברתי עם חברה משותפת והיא אמרה שהוא ככה עם כולן ושהוא קריפי מאוד וחבל שלא שיתפה אותי קודם שאזהר ממנו... כמובן חסמתי אותו ודיווחתי על התמונות המזוויעות ועל הקבוצה שפתח, ונראה לי שמחקו את הקבוצה (חיפשתי אחר כך ולא מצאתי) או שהוא שינה את הגדרות הפרטיות.
בקיצור גועל נפש, אכזבה גדולה, ואולי אשמה (אולי הוא כן בסדר ואני סתם מגזימה? למרות שנראה לי שפרסום תמונות תקריב של האיבר שלו זה משהו חולני).
וזה הציף אותי. הציף אותי לזיכרונות שבהם אדם אחר אמר לי שהוא מסכן וזקן וחולה ואני צריכה לרחם עליו ולנחם אותו כי אני יותר טובה מאימא שלי. ניחשתם נכון, אבא שלי. ואני צייתתי, מה עוד יכולתי לעשות, ריחמתי עליו. אני לא זוכרת מתי התחלתי להרגיש שזה לא בסדר. אני חושבת שתמיד הייתה לי הרגשה כזאת, אבל ככל שהתבגרתי זה נהיה יותר ויותר ביזארי, הרבה דיבורים, שאלות על איך אני עושה לעצמי... אם אני זוכרת לנקות טוב טוב את הידיים לפני ואחרי, שאלות על המחזור, הנחיות לשימוש בפדים... רבאק, זה לא דברים שגבר, ועל אחת כמה וכמה אבא, אמור לדבר עם הילדה שלו... ושוב צפים ועולים בי זיכרונות של מגע כאילו אגבי (ואולי אגבי ואני סתם מדמיינת? אי אפשר לצאת מהלופ הנורא הזה), התחככות, רטיבות, ואני נזעקת ומתפתלת כי זה לא יכול להיות, זה לא ייתכן, זה לא שפוי, אני לא שפויה. אבל אני כן. אני כן. ואני סובלת. אני נהרסת שלב שלב מבפנים ולא יכולה לעשות עם זה כלום. בקטע הזה איילה ממש לא עוזרת לי, להפך.
בא לי להקיא מרוב גועל, התמונה שהבחור שם בפייסבוק לא עוזבת אותי. בשביל מה הוא היה צריך לעשות את זה? האם אני נורמלית שאני נגעלת ושזה מציף אותי? האם אני מאבדת את השפיות שלי?
ואז רשמתי את כל הסיפור על הבחור באותה קבוצה שבה הוא כתב על הבעיה שלו כביכול, עם הגודל, ולא הזכרתי את שמו, רק שטחתי בפניהם את הזעזוע שלי ממנו. אף אחד לא טרח להגיב חוץ מאחד ששלח לי הודעה גסה בפרטי עם הצעה מגונה. אלוהים, תשתקו כבר... אחר כך כן הגיבו בקבוצה ומישהי - אישה דווקא - כתבה לי שהיא לא מבינה מה לא בסדר שהבן אדם רוצה לחשוף את האיבר שלו בפומבי וכל הכבוד לו על החשיפה. ושוב אני מרגישה מטומטמת שעשיתי מזה כזה עניין ולא יודעת אם אני בסדר או לא. אני רק יודעת שאני נחנקת. נחנקת. אני באמת יותר מדיי.
עצובה כל כך. מאוכזבת כל כך. מישהו שהחשבתי ידיד שלי התגלה אתמול כסוטה מין. אמנם הכרתי אותו בפייס, אבל התיידדנו (לפחות חשבתי ככה), ולמרות שהיו סימנים מטרימים לא חשדתי. חשבתי שהוא סתם... שזה סתם... הוא כתב בקבוצה על כך שיש לו *** קטן וביקש תמיכה וכתבתי לו וניחמתי אותו... אמרתי לו שזה לא משנה ושמי שפגעה בו סתם חסרת רגישות... עדיין לא חשדתי בכלום. אחר כך הוא כתב לי בפרטי שאני כזאת מקסימה איך שעודדתי אותו ואולי אני רוצה שהוא ידגמן לי בעירום כי זה יחזיר לו את הביטחון העצמי שלו ב*** שלו ולי זה יחזיר את הביטחון העצמי בלחזור לצייר, שהזנחתי את זה מזמן... אמרתי לו שהוא מביך אותי ואז עברנו לדבר על נושאים אחרים, הציע לי להיפגש סתם לקפה ואמר שהוא אוהב נשים שמנות... הבהרתי לו שאני לא מחפשת זוגיות אבל הוא אמר 'סתם ידידות' וזה לא התפתח לכלום, לא נפגשנו, אני מאוד זהירה. ועדיין לא חשדתי.
ואז אתמול גיליתי שהוא פתח קבוצה פורנוגרפית וצילם את ה... שלו וביקש בקבוצה בקשות סוטות... איך התאכזבתי. האשמתי בעיקר את עצמי, איך יכולתי לחבב ולהתיידד עם מישהו כל כך דפוק וחולה... הוא צילם את האיבר כל כך מקרוב שאפשר היה לראות את נימי הדם ששזורים בו, וכל נקבובית ושערה שיוצאת מתוכה. ומכמה זוויות. וביקש מי רוצה לבוא איתו לעירום במצלמה... מי רוצה לזרום איתו... ובא לי להקיא ת'נשמה.
אחר כך דיברתי עם חברה משותפת והיא אמרה שהוא ככה עם כולן ושהוא קריפי מאוד וחבל שלא שיתפה אותי קודם שאזהר ממנו... כמובן חסמתי אותו ודיווחתי על התמונות המזוויעות ועל הקבוצה שפתח, ונראה לי שמחקו את הקבוצה (חיפשתי אחר כך ולא מצאתי) או שהוא שינה את הגדרות הפרטיות.
בקיצור גועל נפש, אכזבה גדולה, ואולי אשמה (אולי הוא כן בסדר ואני סתם מגזימה? למרות שנראה לי שפרסום תמונות תקריב של האיבר שלו זה משהו חולני).
וזה הציף אותי. הציף אותי לזיכרונות שבהם אדם אחר אמר לי שהוא מסכן וזקן וחולה ואני צריכה לרחם עליו ולנחם אותו כי אני יותר טובה מאימא שלי. ניחשתם נכון, אבא שלי. ואני צייתתי, מה עוד יכולתי לעשות, ריחמתי עליו. אני לא זוכרת מתי התחלתי להרגיש שזה לא בסדר. אני חושבת שתמיד הייתה לי הרגשה כזאת, אבל ככל שהתבגרתי זה נהיה יותר ויותר ביזארי, הרבה דיבורים, שאלות על איך אני עושה לעצמי... אם אני זוכרת לנקות טוב טוב את הידיים לפני ואחרי, שאלות על המחזור, הנחיות לשימוש בפדים... רבאק, זה לא דברים שגבר, ועל אחת כמה וכמה אבא, אמור לדבר עם הילדה שלו... ושוב צפים ועולים בי זיכרונות של מגע כאילו אגבי (ואולי אגבי ואני סתם מדמיינת? אי אפשר לצאת מהלופ הנורא הזה), התחככות, רטיבות, ואני נזעקת ומתפתלת כי זה לא יכול להיות, זה לא ייתכן, זה לא שפוי, אני לא שפויה. אבל אני כן. אני כן. ואני סובלת. אני נהרסת שלב שלב מבפנים ולא יכולה לעשות עם זה כלום. בקטע הזה איילה ממש לא עוזרת לי, להפך.
בא לי להקיא מרוב גועל, התמונה שהבחור שם בפייסבוק לא עוזבת אותי. בשביל מה הוא היה צריך לעשות את זה? האם אני נורמלית שאני נגעלת ושזה מציף אותי? האם אני מאבדת את השפיות שלי?
ואז רשמתי את כל הסיפור על הבחור באותה קבוצה שבה הוא כתב על הבעיה שלו כביכול, עם הגודל, ולא הזכרתי את שמו, רק שטחתי בפניהם את הזעזוע שלי ממנו. אף אחד לא טרח להגיב חוץ מאחד ששלח לי הודעה גסה בפרטי עם הצעה מגונה. אלוהים, תשתקו כבר... אחר כך כן הגיבו בקבוצה ומישהי - אישה דווקא - כתבה לי שהיא לא מבינה מה לא בסדר שהבן אדם רוצה לחשוף את האיבר שלו בפומבי וכל הכבוד לו על החשיפה. ושוב אני מרגישה מטומטמת שעשיתי מזה כזה עניין ולא יודעת אם אני בסדר או לא. אני רק יודעת שאני נחנקת. נחנקת. אני באמת יותר מדיי.
