אימוץ דרך עמותה

[riki23]

אימוץ דרך עמותה

שלום לכולם, אחרי אכזבה עמוקה משירות למען הילד, ובזבוז של 3 שנים, החלטתי לאמץ דרך עמותה. יצרתי קשר עם העמותות, שהתרשמתי מהן די לטובה. היה נעים, גילו סבלנות, ענו לי על השאלות, נציגים היו נחמדים מאוד, בתקווה שכך זה ימשך. דבר אחד מאוד הפריע לי שאין אפשרות לבחור ואפילו לבקש ולהעדיף את מין הילד. לשאלתי מדוע, לא הייתה להם תשובה ( מה שיוצא - אני מרוצה ). האם כך היה גם אצלכם? האם בכל זאת אפשר לבקש? אולי יש דרך כלשהי?

 

[קשה7]

זה דבר חדש...

עד כה היב ניתן לבחור רק שההמתנה לבת ערכה יותר זמן
יתכן והעמותות לא רוצות ל"היתקע" הרבה זמן עם מספר רב יותר עם ממתינים לבת.
אני יודעת שתיאורטית חשובה הבחירה של מין הילד.אבל תכלס לא תצטערי גם אם יהיה זכר
העצה הכי טובה שלי אלי. היא לעשות את כל המאמצים שהילד לא יחלה בתיסמונת האלכוהולית.קחי רופא המבין היטב בתיסמונת זו ולאו דווקא. את הרופא המומלץ עי העמותה.הכי טוב רופא מקומי עם ניסיון והמלצות.מין העובר פחות חשוב.גם אני מתתי על בת.ובגלל ההפחדות של העמותה(הפחידו בהמתנה ארוכה לבת דבר שבדכ לא היה נכון אבל כן מתאים לעמותות שמתפטרים מהתיק שלך יותר מהר)
קיבלתי בן ואני ממש לא מצטערת להיפך בהצלחה

 

[חייכנית2]

הי ריקי

בגלוי....אני חושבת שבגלל שמספר העמותות התמעט עד מאד,ואין הרבה תחרות,אז הן מרשות לעצמן להכתיב יותר תנאים.
תשמעי,להרבה יחידניות יש חלומות על בנות,על שמלות,על קוקיות,על אנרגיה דומה,פחד מלרוץ עם בן "על הג'בלאות".
בסופו של דבר כל אלה עם הבנות יגידו לך "איזה יופי" וכנ"ל אלה עם הבנים.
באופן הכי אישי,כמי שבהתחלה ביקשה בת וקיבלה בסוף בן אני יכולה להגיד לך שאני נהנית מהמרחב,מהשונות ומכך שאין אצלנו "ראי של שילגיה"שמעיב ,לעיתים,כמובן גם בגידול בת ביולוגית.[כשאמא מתבגרת/מזדקנת והבת פורחת זה לפעמים יוצר באופן מיוחד קושי ומתח]
קשה 7 ענתה בכיוון שאני מתחברת אליו- הבריאות היא הכי הכי הכי חשובה- הרי לא היית רוצה לזמן לעצמך כמפרנסת יחידה שזמנה מאד מאד יקר וצפוף מראש הרבה טיפולים במוסדות רפואיים.
ובנוסף....יש הרבה בנות [ממש הרבה] שאני מכירה שהן טרזן על העצים...[חיוך]
הכי חשוב זה לגדל,להיות הורה,וכמה שיותר מהר.
שיהיה בהצלחה.

 

[liאת1]

גם אני בקשתי בהתחלה בת

התעקשתי, אפילו
ישבתי בקבוצת ההכנה ודיברתי על בת -
ומה שאמרו לי בעמותה על זמן המתנה ארוך יותר לא שינה את דעתי
רק אחר כך, בזמן ההמתנה, כשבחנתי את הפנטזיה יותר לעומק - הצלחתי גם לשחרר
ואחרי חצי שנה, כשהעו"ס התקשרה לברר - כבר היייתי מוכנה לשנות
עדיין היה כתוב ליד שמי "עדיפות ראשונה לבת"
ואז הגיעה סוף כל סוף, אחרי עשרה חודשי המתנה - גם ההצעה לבן,
וכשראיתי את התמונה שלו בפעם הראשונה ידעתי שאני שלמה לגמרי עם השינוי
כיום לא רואה את עצמי אחרת

 

[fannyd]

ראי של שלגיה

ברור לי שתופעה כזאת קיימת אבל אישית מעולם לא נתקלתי בה. ההיפך, אימהות לבנות נהנות מהזדמנות שהמשורר הגדיר כל כך מדויק "ילדותי השנייה". כמובן את ההזדמנות הזאת צריך להשכיל לקחת.

 

[יסמין@]

גמני לא

לא נתקלתי באף אם שלא שמחה שבתה\בנותיה גדלות ומתפתחות ופורחות.
גם באגדה מדובר במכשפה רעה, "אם" חורגת. לא נראה לי שאימא של שלגייה הייתה מרגישה כך.
(כן, ומכירה את הספר קסמן של אגדות של בטלהיים)

 

[KallaGLP]

חייכנית, כאמא לבנים ולבנות

אני כמובן לא מתווכחת עם העובדה שילד מכל מין הוא "איזה יופי". יחד עם זאת, אני לא יודעת מה זה "ראי של שלגיה" ולמה הוא אמור להעיב. אין תענוג יותר גדול מלראות את בנותייך (וגם בנייך, כמובן, אך כרגע ההתייחסות היא ספציפית לבנות) פורחות ומתייפות. אין בזה שום דבר מעיב, נהפוך הוא, רק שמחה וגאווה.

 

[KallaGLP]

לא יודעת במובן שלא חוויתי, כמובן.

לא במובן שלא מכירה או לא שמעתי.

 

[חייכנית2]

ראי של שילגיה-הסבר

הוא תהליך שמתרחש לאו דווקא במוצהר.
יש נשים שההתבגרות/הזדקנות מורגשת אצלן כסבל.אפשר לראות גם ברחוב נשים שמתלבשות שלא כפי גילן אלא הרבה יותר צעיר וזה נראה בדרך כלל לא ממש מתאים.
נשים כאלה מקנאות מאד בצעירות,היום מכורות לפלסטיקה ובוטוקס,ולכל מיני טיפולים סודיים נוגדי חימצון.כשהן אימהות,לא פשוט להן לראות את עצמן הולכות בדרך הטבע לכיוון של בשלות ו...קמילה בעוד שהפרח שלהן הופכת לפרח בשום של ממש.זה לא בהצהרה,לא רואה אף אחת כותבת על כך בריש גלי בשום פורום,בייחוד אם היא מוכרת.
אבל זו תופעה לא נדירה.ככל שיש פער בשנים בין האם לבת-כך יש יותר סיכוי לתופעה הזאת להתרחש.
מהאגדה מה שלקוח-שהראי אומר לאם את האמת על ילדתה ובאופן סמוי גם עליה. לא התייחסתי להיותה ...מרשעת.

 

[KallaGLP]

יש כל מני דברים בעולם

שלא בהכרח קשורים לאמהות הספציפיות כאן בפורום. יש גם אמהות שמקנאות בכלות שלהן ועוד כל מיני תופעות. לא נראה לי שכל התופעות האלה רלוונטיות לשאלה איזה מין של ילד רצוי שיהיה להורה ממוצע (לא שצריכה להיות העדפה למין מסוים, אלא שלדעתי לתת את זה בתור סיבה למה שלא תהיה העדפה זה פשוט לא רלוונטי). מאיפה שאני עומדת אין להורים גאווה גדולה יותר מהצלחת ילדיהם (משני המינים) בכל דבר שהוא, גם אם זה רק מראה חיצוני. מעולם לא אהבתי לקנות בגדים לעצמי, אך לבנות שלי אני מאוד נהנית לקנות, וזו רק דוגמה אחת. ולמען האמת, אני מאמינה שיש הרבה יותר אמהות כמוני מאשר כמו שאת מתארת.

 

[יסמין@]

כל מילה

 

[חייכנית2]

לדעתי

יש בעניין זה הבדל בין משפחה שקרויה יחידנית למשפחה כמו שלך.
כתבתי בשירשור ההכרות שאני עסוקה במרחב המתקיים במשפחה חד הורית.[ובעצם-חד הורית וחד ילדית] במרחב זה-מכיון שיש מצד אחד הורה ומצד שני ילד ואין שלישי ,יש תופעות שדרכן להתעצם.

 

[KallaGLP]

זה יכול להיות.

אין לי מספיק ידע על משפחות יחידניות כדי להביע דעה, אם כי אני גם מאמינה לפאני ויסמין שאצלם זה ממש לא כך.

 

[KallaGLP]

אצלן.

 

[fannyd]

יש שונות גדולה מאד בקרב משפחות יחידניות

כך שפרט לעובדת האין אבא ספק אם יש איזה מכנה משותף מובהק.

 

[יסמין@]

מה קשור

מבנה המשפחה? את מתארת אישה מאוד אגוצנטרית, נרקיסיסטית ועוד תכונות מהסוג הזה שמקנאה בבת או בבנות שלה!!! אישה שכזו האישיות שלה לא תשתנה אם היא נשואה או פנויה.

בתלמוד יש אימרה: בשניים אדם לא מקנא - בבנו ובתלמידו. אמנם התלמוד כדרכו עוסק בגברים, אבל נראה לי שזה נכון גם במקרה הנדון. ואת כל הזמן חוזרת ואומרת אם, אבל באגדה מדובר על המכשפה הרעה, "האימא" החורגת של שלגייה, ולא על אימא של שלגייה.

מצער לשמוע שיש אימהות כאלה. לשמחתי לא היכרתי אימהות כאלה קנאיות.
אז מי שחוששת שהיא תקנא בבתה או בבנותיה, באמת עדיף שלא תאמץ בת. נקווה שלא תקנא בבן שלה בשל סיבות אחרות.

 

[year of the cat]

זה קיים ללא קשר לאם חורגת

במקרה שאני מכירה, מדובר באם שילדה את ילדתה,
דווקא לא מדובר בכלל באישה נרקסיסטית, אלא בדכאון אחרי לידה שהסתבך

 

[סביון1]

אני דוקא חושבת שאמא לא חייבת להיות אגוצנטרית

ונרקסיסטית כדי ליפול לתוך הפח הזה של קינאה בבת שלה. הלא רובנו אוהבים קצת את עצמנו, רובנו היינו רוצים להשאר צעירים ויפים לנצח, אז טבעי שרגש כזה יתעורר פה ושם. אני, אגב, מכירה משפחה בה האבא מקנא באופן דומה בבן שלו. משפחה רגילה במבנה רגיל ולידה רגילה. האבא לא אגוצטנרי ולא נרקסיסטי. אבל נחמץ לו הלב כשהוא רואה את עצמו הולך ומתקמט ומזקין למרות טונות הכושר שהוא עושה כל יום, והבן שלו המתבגר עולה ופורח. ברור שמצד שני הוא שמח מאד על מה שקורה לבן שלו ולרגע לא היה מאחל לו משהו אחר, ועדיין, הקינאה קיימת.

 

[חייכנית2]

מברכת על התגובה שלך סביון

כי אכן לא מדובר דווקא במקרים פאתולוגיים. ומדובר באמת ברגש שהוא טבעי ולעיתים נמצא באנשים . הרבה ממה שאנחנו רואים סביבנו בנוי על מתן ערכיות חיובית יותר לנעורים מאשר לתהליך
התבגרות/הזדקנות.

 

[דניאלה111111]

אין אדם מתקנא בבנו ובתלמידו" -ת"ב, סנהדרין קה

אין אדם מתקנא בבנו ובתלמידו" (ת"ב, סנהדרין ק"ה ע"ב) - ליתר דיוק