שנת החתול חשבת שאולי החזרה לביולוגיים
היתה רצון/דרישה של הילדה. לא קראתי את הבלוג ואיני מכירה את המקרה שעליו נכתב אבל אני מכירה כמה וכמה מקרים בהם ילד אומנה החליט בגיל ההתבגרות לחזור להוריו, בניגוד להמלצת שירותי הרווחה.
אני עובדת עם משפחה ששימשה כמשפחה אומנת לשני אחים שהגיעו אליה כשהגדול היה בן ארבע והקטן בן שנה. במהלך השנים נולדה לאם הביולוגית בת מגבר אחר שאינו אבי הילדים שגודלה על ידה. לאורך כל השנים כשיצאו לסופ"ש לאם ביולוגית הצעיר תמיד היה חוזר מאושר וסיפר כמה כייף עשו והגדול האשים אותו שמשקר ושהאם הביולוגית עשתה להם דברים נוראיים כמו לסגור בשירותים. כמובן שזה נבדק. כשהיילד האמצעי הגיע לגיל אחת עשרה הוא התעקש שרוצה לחזור לאם הביולוגית והגדול סירב בתוקף ונשאר באומנה ובמשך שנים לא הסכים להתראות עם אמו או עם אחיו. כיום הוא בצבא. אמו הביולוגית הגיע ללשכת הגיוס אך הוא סירב להצטלם אתה, רק עם האם האומנת. אבל הוא כן נהנה מהנייד שקנתה לו מתנה לגיוס ולהתראות אתה רק כשצריך ממנה משהו, בעיקר כסף.
אני עובדת עם נערה בת 17 שהופנתה אלי לטיפול על מנת לעבוד על התנגדות לפגוש את האם הביולוגית. היא היתה בת שש כשנמסרה לאומנה ביחד עם אחותה שהיתה תינוקת בת מספר שבועות. באותה עת אמא נלקחה למאסר. במשך השנים הבת הגדולה לא הסכימה לפגוש את אמה. האם הביולוגית השתכמה במהלך השנים והיום היא מקיימת אורח חיים נורמטיבי (יש לה מקום מגורים קבוע, היא עובדת בקביעות ומפרנסת את עצמה ועוד). ולמרות שכלל לא מדובר על חזרת הבנות אליה אלא רק על מפגשים במרכז קשר הגדולה מסרבת לחלוטין. יש לה המון כעסים על האם וזכרונות רעים על השנים הראשונות שחייתה אתה. שירותי הרווחה חשדו בהתחלה שמשפחת האומנה מסיתה את הנערה נגד חידוש הקשר עם אמה הביולוגית ולכן היא הופנתה לטיפול. אבל ממש הן פה הסתה, נהפוך הוא הם מעודדים את הנערה לחדש קשר עם אמה ומשדרים לה שכל אדם עושה טעויות בחיים אבל ראוי לסליחה. הקטנה לעומתה נפגשת עם האם בקביעות ונהנית מהפגישות. הגדולה מסתירה את עובדת היותה באומנה קוראת להורים האומנים אמא ואבא קוראת לעצמ בשם המשפחה של האומנים ומצהירה שברגע שתוכל היא מחליפה בתעודת זהות את שם משפחתה לזה של האומנים. הקטנה מדברת בחופשיות על היותה ילדת אומנה ונושאת את שם המשפחה של אמה המולידה בגאון.
בקיצור פעמים רבות הרצון לחזור לביולוגיים אינו קשור להחלטת הרווחה. גיל ההתבגרות הוא גיל קשה וסוער אצל רוב הילדים, על אחת כמה וכמה אצל ילדי אומנה שמתמודדים עם משימה לא פשוטה של גיבוש הזהות כשיש להם שתי משפחות שנוכחות בפועל (גם אם הקשר עם המולידים רופף) בניגוד לאימוץ בו המשפחה הביולוגית נוכחת ברקע.
היתה רצון/דרישה של הילדה. לא קראתי את הבלוג ואיני מכירה את המקרה שעליו נכתב אבל אני מכירה כמה וכמה מקרים בהם ילד אומנה החליט בגיל ההתבגרות לחזור להוריו, בניגוד להמלצת שירותי הרווחה.
אני עובדת עם משפחה ששימשה כמשפחה אומנת לשני אחים שהגיעו אליה כשהגדול היה בן ארבע והקטן בן שנה. במהלך השנים נולדה לאם הביולוגית בת מגבר אחר שאינו אבי הילדים שגודלה על ידה. לאורך כל השנים כשיצאו לסופ"ש לאם ביולוגית הצעיר תמיד היה חוזר מאושר וסיפר כמה כייף עשו והגדול האשים אותו שמשקר ושהאם הביולוגית עשתה להם דברים נוראיים כמו לסגור בשירותים. כמובן שזה נבדק. כשהיילד האמצעי הגיע לגיל אחת עשרה הוא התעקש שרוצה לחזור לאם הביולוגית והגדול סירב בתוקף ונשאר באומנה ובמשך שנים לא הסכים להתראות עם אמו או עם אחיו. כיום הוא בצבא. אמו הביולוגית הגיע ללשכת הגיוס אך הוא סירב להצטלם אתה, רק עם האם האומנת. אבל הוא כן נהנה מהנייד שקנתה לו מתנה לגיוס ולהתראות אתה רק כשצריך ממנה משהו, בעיקר כסף.
אני עובדת עם נערה בת 17 שהופנתה אלי לטיפול על מנת לעבוד על התנגדות לפגוש את האם הביולוגית. היא היתה בת שש כשנמסרה לאומנה ביחד עם אחותה שהיתה תינוקת בת מספר שבועות. באותה עת אמא נלקחה למאסר. במשך השנים הבת הגדולה לא הסכימה לפגוש את אמה. האם הביולוגית השתכמה במהלך השנים והיום היא מקיימת אורח חיים נורמטיבי (יש לה מקום מגורים קבוע, היא עובדת בקביעות ומפרנסת את עצמה ועוד). ולמרות שכלל לא מדובר על חזרת הבנות אליה אלא רק על מפגשים במרכז קשר הגדולה מסרבת לחלוטין. יש לה המון כעסים על האם וזכרונות רעים על השנים הראשונות שחייתה אתה. שירותי הרווחה חשדו בהתחלה שמשפחת האומנה מסיתה את הנערה נגד חידוש הקשר עם אמה הביולוגית ולכן היא הופנתה לטיפול. אבל ממש הן פה הסתה, נהפוך הוא הם מעודדים את הנערה לחדש קשר עם אמה ומשדרים לה שכל אדם עושה טעויות בחיים אבל ראוי לסליחה. הקטנה לעומתה נפגשת עם האם בקביעות ונהנית מהפגישות. הגדולה מסתירה את עובדת היותה באומנה קוראת להורים האומנים אמא ואבא קוראת לעצמ בשם המשפחה של האומנים ומצהירה שברגע שתוכל היא מחליפה בתעודת זהות את שם משפחתה לזה של האומנים. הקטנה מדברת בחופשיות על היותה ילדת אומנה ונושאת את שם המשפחה של אמה המולידה בגאון.
בקיצור פעמים רבות הרצון לחזור לביולוגיים אינו קשור להחלטת הרווחה. גיל ההתבגרות הוא גיל קשה וסוער אצל רוב הילדים, על אחת כמה וכמה אצל ילדי אומנה שמתמודדים עם משימה לא פשוטה של גיבוש הזהות כשיש להם שתי משפחות שנוכחות בפועל (גם אם הקשר עם המולידים רופף) בניגוד לאימוץ בו המשפחה הביולוגית נוכחת ברקע.
