אימוץ - הורה עצמאי

[סביון1]

אם יש לך כוח לפתוח שירשור חדש את מוזמנת לעשות זאת.

זה רק יכול לתרום.

 

[tara1704]

נראה שדווקא זה כן אסף מספר צפיות...

אז בינתיים נשאיר את זה ככה

ואם תעלה (ודי ברור שתעלה

) שוב השאלה, אני אחרוג מהרגלי ולא רק אקרא, אלא גם אגיב

 

[אמא לעקתש]

מסכימה ומוסיפה - נתון נוסף חשוב

באומנה, כמובן בשונה מבאימוץ, נעשה מאמץ לשמירת הקשר של ילד האומנה עם משפחתו הבילוגית.
לעיתים, כל מפגש כזה מערער את הילד ואת הבטחון שהחל להיווצר בו כלפי העולם.
לעיתים, גורמי הרווחה רואים את רצון ההורים הבילוגים לפני טובת הילד כפי שהיא נתפסת ע"י ההורים האומנים.
לעיתים, נוצרת התחושה במשפחת האומנה כי הרבה מאד אנשי מקצוע מעורבים בגידולו של הילד ומשפיעים על החלטות מהותיות לגביו.
לעיתים, המשפחה הבילוגית מתקשה לקבל את עובדת היות ילדם גדל במשפחה אחרת ופוצחת במלחמת עולם...

ועם כל זאת (כולל הזמניות שציינה הכותבת שלפניי) - אני ממליצה מאד מאד! לזכות באפשרות לאהבה הורית טהורה לילד שאינו נושא את הגנים שלך, לראות בו את דמותך, לראות אותו גדל ומתפתח, לדעת שהיית שותף בשינוי מסלול חייו ונתת לו סיכוי לחיים מאושרים (יותר). ובנוסף לכל אלו, אותי מעצימה גם התחושה לקשר הטוב שיצרנו עם משפחתו הבילוגית, משפחה שללא היינו מגדלים את ילדה, לא היינו פוגשים מעולם. במקרה שלנו, כל הוריו של הילד (הבילוגים והאומנים) פועלים למען מטרה אחת - טובתו! ואנו עושים זאת בשיתוף פעולה ומתוך התחשבות הדדית זה בזה. כי הרי אומנה במהותה, היא 'הורות משותפת' (עם הורים אחרים שלא בחרת בהם).

אז מצטרפת לקודמותיי וממליצה לבחון את האפשרות לשמש כמשפחה אומנת לילד שזקוק לבית/משפחה/אהבה/יציבות.
בהצלחה!

 

[tara1704]

ממש ממש! רק משהו קטן...

באמת באומנה "רגילה" המשפחה הביולוגית של הילד.ה היא חלק בלתי נפרד מהתהליך. מאוד אהבתי את מה שכתבת לגבי התחושות החיוביות שלך מול המשפחה הביולוגית. כשאני התחלתי לחשוב על האומנה כאופציה להורות, הקשר עם המשפחה הביולוגית והאפשרות (בתקווה) להשפיע לטובה גם בהקשר הזה היה אחד הדברים החשובים לי.

ודרך אגב, ממש הפתיע אותי היחס של *כל* המשתתפים האחרים בקורס במ"ה לקשר הזה--היתה שם מן התנגדות בסיסית כזאת... אני ממש לא הבנתי איך זה לא ברור להם כמה הקשר הזה חשוב לילד.ה וכמה המשפחה הביולוגית היא חלק מהזהות של הילד.ה ושכל נסיון לערער את הקשר הזה (עם כל הפתולוגיה, שברור שכרוכה בו) יפגע באופן הכי עמוק בילד.ה עצמו.ה. בסוף הקורס כולם הבינו

בכל מקרה, לפי מה שהבנתי, כשמדובר באומנה עם אופק אימוץ (ולפעמים גם במקרים אחרים), ההורים הקולטים דווקא נשמרים אנונימיים ולא זוכים ליצור קשר עם המשפחה הביולוגית.

 

[אמא לעקתש]

יכול להיות קשר גם כאשר אין קשר

ואני אומרת זאת מנסיון...
בשנים הראשונות היינו משפחה חסויה. כלומר, המשפחה הבילוגית לא ידעה עלינו דבר (לא מקום מגורים, לא כמה ילדים יש במשפחה, ולא כל פרט אחר). מכיוון שמצב כזה נשמע לנו לא סביר בכלל ומכיוון ששומרי חוק אנחנו מצאנו דרך יצירתית לקשר בלי קשר. הנה כך:
הילד היה מביא לפגישות - תמונות שצילמנו אותו (ללא רקע מזהה או אנשים נוספים), בחגים שלחנו תמונה במסגרת עם ברכה לחג שמח, או משלוח מנות מעשה ידי הילד ובעזרתי. כמו כן, מדי פעם שלחנו איתו מכתבים בהם ספרנו מעט עליו - מה אוהב לאכול, במה אוהב לשחק, מה משמח אותו ומה מעציב, אילו שלבים התפתחותיים כבר "השיג", לעיתים ביקשנו מהגגנת שתכתוב גם. אני מאמינה שהם ידעו להעריך את הרצון שלנו לקשר ואכן כאשר הוסר החסיון, מהר מאד נוצרו קשרים טובים שתחילתם היתה עוד בתקופת "האנונימיות".
ברור לי ש"זכינו" למשפחה משתפת פעולה. יודעת שלא תמיד זה יצליח. אבל בעיני שווה לנסות.

 

[tara1704]

מקסים ונפלא!

 

[כל הים שבעולם]

גם אני ממליצה

אומנה זה לא קל בכלל, החיים באי ודאות הם לא פשוטים, במיוחד כשאי הודאות נוגעת בגורל ובעתיד של היקר לי מכל, אבל הכל הכל הכל שווה את ההזדמנות המדהימה הזו להיות אמא לאוצר המדהים שיש לי בבית

 

[סביון1]

זה לא שבארץ אין בכלל אימוץ יחידני, אבל בדרך כלל מדובר באימוץ

של ילדים די גדולים (פחות או יותר מגיל חמש ומעלה). אני מציעה לך בכל מקרה לפנות לשרות למען הילד. אין לך מה להפסיד.