אין דופק הארור... מישהי כאן רשמה!

[Danone7]

אין דופק הארור... מישהי כאן רשמה!

וואו... אתחיל בזה שאני בהלם מכמות הנשים פה שעוברות את זה...
אני כמעט בת 40, הריון רביעי, לא מתוכנן אבל כל כך מבורך!!! שלושה ילדים גדולים הקטנה בת 8. אז אחרי שהתאוששנו מההלם של ההריון אני מיד שמחתי והתחלנו לחלום ולתכנן וכבר רציתי לצעוק לכולם!!! ואז בדיקה בשבוע 8 ... יש 2 שקים (מה זה אומר?) ואין דופק...
חוסר רגישות של הרופאה... טוב.. ניצלת מהפנצ׳ר איזה מזל!!! או שזה פתאום עשה לך חשק חחחחחחח ועוד ועוד.. ברחתי משם!
אני שבורה! זה ממוטט אותי! יש לי גרידה במדי קל סנטר ביום שני הקרוב. ואני רוצה לשאול... הבעל מתנהג כרגיל... כאילו דפק את הזרת בשולחן. זה לא מזיז להם?
שואל אם בא לי ללכת לשחק טניס.. מה אני מכינה צהריים?
למה חוסר רגישות... אולי זו הקלה?
לא מסוגלת לדבר על זה! ישר בוכה!! כל רגע בוכה!! אני פשוט בודדה! מצאתי כאן נחמה... אין לי מושג מה מחכה לי בגרידה.
עוד לא קיבלתי חיבוק .. אני גרה רחוק ממשפחתי.. אבל קרוב למשפחה שלו. אימא שלו לא סימסה אפילו...
בקיצור.. אני לבד. ואני שבורה ועצובה.

 

[משתפת]

דבר ראשון שולחת לך חיבוק ענק...

אני גם הייתי בשוק מכמות הנשים שגיליתי שעברו אובדן הריון,עד שזה לא קרה לי בכלל לא הייתי מודעת.כשאנחנו עברנו הפלה מאוחרת פתאום גיליתי חברות שעברו גם אובדנים.
אצלינו היה גם הריון בהפתעה בגיל 41+ ,לקח קצת זמן לעכל אבל אז הייתי בתוך זה למרות שמי שלא ראה אותי,לא ידע ז"א לא סיפרנו,מי שראה ראה את הבטן ישר ידע.
כאילו היתה הרגשה..ואז לפני ואחרי ההפלה הבכי לא פסק. חייבת לציין שעד היום יש נפילות,גם עכשיו שאני כותבת לך,זה סוג של אבל.(עברתי את זה ב31.8)

לגבי הבעל,אצלי בעלי ידע להכיל אותי,אבל הוא לא לקח את זה קשה כמוני,לא זוכרת שראיתי אותו בוכה.אני יודעת שהוא דאג שאדבר עם נשים בעבודה שלו שעברו אובדנים.היה חשוב לו שאני אבכה,אדבר על זה שאוציא הכל...(גם לפני כן להכין אותי למה שיבוא,כי אני פחדתי מהתהליך)

בקיצור כל אחד לוקח את זה אחרת,אבל חשוב שתמצאי חברה שתוכלי לדבר איתה,להוציא את הדברים. שווה שתבדקי אפילו ללכת לטיפול לעבד את הדברים.
לי היו מס' חברות שהתקשרו כל יום לדבר ולוודא מה קורה,לא בצורה מנדנדת,אבל משהו שהייתי צריכה,עד היום הן יודעות להכיל אותי.

שולחת לך חיבוק ענק,ואנחנו פה בשבילך.

 

[Danone7]

משתתפת בצערך!

רציתי לדעת אם ילדת מאז או שהחלטת שזהו...?

 

[משתפת]

תשובה..

אני לא מוכנה ,רוצה לעבור את זה שוב,זו היתה החלטה קשה.
אך עם יד על הלב כשהמחזור לפעמים מאחר,יש בי תקווה וגם חשש...

עדיין יש מחשבות על התינוק שהיה אמור להיות לנו היום,במיוחד כשיש לי חברות שב"ה היה להם הריון תקין וילדו בתקופה שאני הייתי צריכה לחבוק אותו.

לפני שבוע הרמתי את התינוק של חברה שלי והצלחתי להגיב אליו בטבעיות ובלי לבכות והייתי גאה בי.בעלי גם אמר לי אח"כ שהיה גאה בי,שהתייחסתי בטבעיות לתינוק .

מצד שני קשה לי להתקרב לתינוק של גיסתי כי נולד בתקופת ההפלה שלי.
כרגע אני נמנעת ממפגשים איתה,כי לי זה לא עושה עדיין טוב.

 

[אובדתעצות1]

כואב כל כך

מצטערת מאוד שאת צריכה לעבור את זה. באמת לפי מה שאני רואה ככל שעולה הגיל השכיחות לעוברים לא תקינים עולה ויש הרבה הפסקות דופק/אין דופק ארור.

על מה שהרופאה אמרה ממש אין מילים. מזעזע. אנשים לא סותמים.

בטח שאת בוכה.... תבכי. זה משחרר. זה עצוב נורא. כנראה שיש כל מיני סוגים של תגובות מהבעל.
אני איבדתי עוברית אהובה מאוד בשבוע 16. בעלי היה עצוב כמה ימים. ואז לגמרי המשיך הלאה. הוא לא סוחב את זה כמוני. ולא מרגיש קשר לתינוקת הספציפית הזאת. אין מה לעשות. זה בתוך הגוף שלנו וחלק מאיתנו ובשבילם זה כנראה משהו אחר לגמרי.

חיבוק גדול ממני.
אנחנו כאן בשבילך.

 

[Danone7]

משתתפת בצערך! תודה על החיבוק!!

 

[מרעישה בשקט]

את לא לבד, אנחנו איתך

מנסה להתייחס לכל מה שכתבת, ואולי גם לכמה דברים שלא כתבת, יצא לי ארוך.

תגובת הרופאה נוראית. מקווה שאליה כבר לא תחזרי.
מתישהו כשיהיו לך כוחות בעוד כמה שבועות או חודשים, יש מקום לשלוח מכתב על מה שאמרה לך. אם זו רופאה במרפאה - לכתב את מנהל/ת המרפאה ואולי גם את משרד הבריאות. אם זו רופאה פרטית אז אולי לשלוח רק למשרד הבריאות.

לא יודעת להגיד לך מה מקור התגובות של בעלך: אדישות, הקלה, חוסר הבנה, ניתוק פיזי ורגשי מההריון. בעיניי גם לא כל כך משנה מה המקור של התגובות שלו, אבל בהחלט חשוב לשבת לשיחה רגועה ולהסביר שאת חווה את ההריון ואובדנו בצורה שונה ושאת זקוקה לעזרתו. כדאי לפרט מה את צריכה בפן הפיזי והרגשי. אפשר לשאול אותו מה הוא מרגיש ואיך הוא רואה את הדברים.
נכתב כאן לא מעט על כך שהרבה נשים "נקשרות" להריון מרגע שיש בדיקה ביתית חיובית ואילו לבני הזוג לוקח הרבה יותר זמן להתחבר, להתרגש וגם להישבר במידה וההריון נפסק.

מותר לך לבכות, להישבר, לרצות להיעלם, להיות במיטה יומיים ברציפות, לאכול בלי הפסקה, לא לאכול בכלל.
מותר לך הכל כי זה כואב נורא ולמרות שאין דופק, זה עדיין לא לגמרי הסתיים.
אני לא יודעת אם יש סיכוי לביוץ מאוחר, אבל אם יש שמץ של סיכוי כזה - אנא היבדקי ביום ראשון או שני כדי לוודא שאין הפתעה לטובה.

לא עברתי גרידה במדיקל סנטר, אבל בעקרון את אמורה להגיע בצום, ללא תכשיטים ואיפור.
סביר להניח שכשעתיים לפני הגרידה, תקבלי 2 כדורי ציטוטק עם הנחיה לבלוע אותם או למוסס אותם מתחת ללשון (לכל רופא השיטה המועדפת עליו). התפקיד של הכדורים הוא להרחיב את צוואר הרחם לקראת הגרידה. תופעות הלוואי שלהם מגוונות ולא כל הנשים חוות את כולן: צמרמורות, רעידות בכל הגוף, בחילה, כאבי בטן, שלשול, דימום, כאבי ראש.
בהפלה שעברתי השבוע חוויתי צמרמורות, רעידות, בחילה (לא הצלחתי להקיא) ואחרי כשעתיים התחיל דימום שמאוד שימח אותי כי זה סימן שהכדורים עשו את העבודה שלהם.
לפני הכניסה לחדר הניתוח את תחליפי לכובע, גרביים וחלוק שיינתנו לך ע"י האחיות.
בחדר הניתוח קר מאוד, ישאלו אותך לשמך ולמספר תעודת הזהות שלך ויבקשו ממך לטפס על השולחן.
הטוסיק אמור להיות באויר מעבר לקצה השולחן, הרגליים על משענות ייעודיות (הצוות יהדק את הרגליים למשענות, שלא תבעטי בהם בטעות במהלך ההרדמה).
יד אחת עם מד לחץ דם, ביד השניה פותחים וריד לצורך קבלת נוזלים והחדרת חומר ההרדמה, על הפנים מסכת חמצן (יש לו קצת ריח, לא להיבהל).
ממליצה לבקש מהמרדים חומר נגד בחילה, מפני שהרבה פעמים ההרדמה גורמת לבחילה במהלך ההתאוששות.
כעשר שניות אחרי החדרת חומר ההרדמה את תישני, עד שיעירו אותך בחדר ההתאוששות.
ברוב המקומות ייתנו לך כוס תה כשעה אחרי שתתעוררי.
שחרור מתבצע לרוב כשעתיים לאחר סיום הפרוצדורה.
הנחיות השחרור כוללות 3 ימי מנוחה (כדאי להקפיד על זה ולא להיות גיבורה גם אם את מרגישה טוב).
הדימום אחרי הגרידה אמור להיות במגמת הפחתה ולהיפסק לאחר כשבוע, לפעמים יכול להיעלם ולחזור שוב - זה תקין.

אם יש לך שאלות נוספות, אל תהססי לשאול.

ההתאוששות הנפשית ארוכה הרבה יותר מההתאוששות הפיזית, ואנחנו כאן כדי ללוות אותך.
שולחת לך חיבוק וירטואלי ענק.
את לא לבד, אנחנו איתך.

 

[Danone7]

תודה יקירה על כל תשובה ותשובה

במדי קל סנטר זה באופן פרטי עם המושלם כי בבית חולים קבעו לי ל 15/7 -אין לתאר!
והרופאה הזאת.... לא הקבועה שלי בטוח!!
התחילו לי כתבים חומים.. חלקם גושים בגודל בוטן.. זאת הפלה טבעית???
צר לי מאוד על אובדנך!!!
בהתחלה הרגשתי היסטרית!! כאילו איך אני לוקחת קשהההה ולמה כל הבכי???? ובעלי אמר יהיה בסדר זה קורה....
עכשיו אני רואה שזה בסדר וזה לגיטימי להרגיש כך.
תודה

 

[מרעישה בשקט]

נשמע כמו התחלה של הפלה ספונטנית

קחי בחשבון את חוסר השליטה שבהפלה כזו.
לא עברתי הפלה ספונטנית, אבל מנסיוני עם הפלת ציטוטק (יש דמיון בין 2 סוגי ההפלות), הדימום יכול להיות מאוד מאסיבי.
כדאי לוודא שיש לך מספיק תחבושות עבות, להתכונן לאפשרות של כאבים חזקים (אני מעדיפה אופטלגין נוזלי במצב כזה) ולא לתכנן שום דבר שכרוך בהתרחקות מהבית.
אם במהלך הסופש את מרגישה שהדימום כבד מדי, או שהכאבים גדולים עלייך, גשי למיון. למיטב ידיעתי במצב כזה של הפלה ספונטנית, כל הקופות מכסות פניה למיון כשאין מרפאה זמינה. אפשר לנסות לברר כבר עכשיו עם המוקד של הקופה שלך, רק כדי להיות רגועה למקרה שאכן תרצי לגשת למיון.

גם את וגם בעלך צודקים.
הוא צודק שזה קורה (זה קורה בהמון הריונות. אצלי 4 הריונות הסתיימו בלי דופק בשבועות מוקדמים יחסית), והוא צודק שיהיה בסדר - העובדה היא שאין ברירה אלא לקום מהתהום.
ואת צודקת בתחושה שהשמיים נפלו עלייך והיקום קורס ואיכשהו העולם ממשיך למרות שאת עצרת.
התחושות והרגשות שלך לגמרי לגיטימיים, וזה בסדר שהוא לא מרגיש אותו הדבר, אבל תבקשי שלא ינסה "לתקן" אותך כרגע.
כרגע רע לך ומר לך ואת צריכה תמיכה וכוח.

 

[Danone7]

עדיין אין דימום מסיבי

אך לא חשבתי להתכונן לכך..
תודה על התמיכה,
לא הייתי יכולה לעבור את זה לבד.
כרגע אין דימום רק ממש קצת בניגוב.
הוחלף הצבע מחום שחור לאדום..
ניראה איך אעבור את הלילה

 

[כבשה0פועה]

מה שלומך הבוקר?

 

[Danone7]

כל כך מרגשת אותי השאלה הזאת!!!

אני אותו דבר ..
צבע הדימום הפך אדום וניראה רק בניגוב..

 

[כבשה0פועה]

מקווה שימשך כך ולא יחמיר כשכולכם בבית היום.

אנחנו כאן, אני חושבת עליך.

 

[Danone7]

אפשר ונכון לספר לילדים?

הבת שלי בעיקר לא מבינה מה קרה לי. היא ילדה נבונה ורגישה אליי נורא! היא לא מבינה למה אני ככה
תשושה. גמורה. עצובה ולא קמה מהמיטה..
אפשר לספר לה?

 

[כבשה0פועה]

האם שיתפת אותם קודם?

הבת שלך נשמעת נבונה ורגישה, אבל לדעתי זה כבד מדי עבור ילדה בגילה (הילדים הגדולים שלי בגילאים דומים והיו צעירים משמעותית לפני 3-4 שנים שאני עברתי אבדנים). אם לא שיתפת בעצם ההריון - חושבת שאני הייתי נמנעת מלשתף ועונה שאמא לא מרגישה טוב כרגע, אבל מטפלת בזה ותתאושש תוך כמה ימים.
מקווה שתיכף תצטרף שירה עם הנסיון האישי והמקצועי שלה. מניחה שהיא תדע להנחות לגבי הטרמינולוגיה, אבל ככל הזכור לי - גם היא לא שיתפה את ילדיה (שהיו צעירים יחסית לגדולים שלך) באבדנים שהיו מנת חלקה.
&nbsp

 

[שירהד1]

תודה כבשה- הקדמת אותי בטיפה, ודייקת בדברייך.

 

[Danone7]

לא שיתפתי. חיכיתי לדופק...

אבל היא כזאת ילדה...
אומרת לי מה קרה לא כאב לך הראש החודש?
לא קיבלת?
ועוד כל מיני דברים בסגנון...
אבל את צודקת.. לא אספר..
באמת צרות של גדולים

 

[שירהד1]

לא לספר, אבל כן לתת מענה לדאגה שלה,

כפי שפירטתי בתשובתי. ובכל אופן, המענה צריך להיות מרגיע.

אגב, ייתכן שהיא כבר יודעת הרבה מעבר לבנות גילה, לדוגמא על מחזור וכאבי ראש שקשורים למחזור..יכולה לספר לך על ביתי, שהיא אוטוטו בת 12, ובשבוע הקרוב אני רק אספר לה לגבי המחזור החודשי....
זה כבר דיון שגולש לתכנים שונים ולאיך מספרים לילדים ומתי מספרים להם כל מיני דברים.
בכל אופן, חשוב שהילדים שלך ימשיכו בשגרת יומם, יהנו מהחופש, יתעסקו בעניינים שמתאימים לגילם, ולא יפתחו חששות או חרדות שאינם תואמים לגילם.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[שירהד1]

משתתפת בצערך על אובדן ההריון

בנוסף לכל הדברים החכמים שכתבו לך פה, אני רוצה להתייחס לשאלה שלך לגבי הילדים- לא מומלץ לספר לילדים. מדובר בשבוע מוקדם והם עוד לא ידעו על ההריון. לכן כדאי להגן עליהם מפני צרות החיים, ולא לספר.
את עצובה, ובצדק רב. נפלא לשמוע שהילדה שלך נבונה ורגישה לסביבתה. את יכולה לומר לה שאת לא מרגישה טוב, ושאת גם קצת עצובה בגלל כל מיני דברים שלא קשורים אליה ולאחים שלה. כמו שילדים עצובים לפעמים, אז גם מבוגרים עצובים לפעמים. שהיא והאחים שלה ממלאים אותך גאווה ושמחה, ושאת תהיי בסדר. שאת זקוקה לכמה ימי מנוחה.
שמרי עליהם. אם הם היו יודעים על דבר ההריון, זה היה כבר סיפור אחר. אז כבר לא היתה ברירה, והיית צריכה לשתף במה שקרה. כל עוד יש ברירה- כדאי לא לשתף בעינייני המבוגרים המורכבים כל כך.

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[ספרקית]

חיבוק גדול יקירה

אני מצטערת מאוד לקרוא על האובדן שלך

אני מזועזעת מתגובת הרופאה. חצופה. פשוט מרתיח. נשמע שהיא מרשה לעצמה להיות מאוד חופשיה ומשוחררת לידך. אם זו רופאה שמכירה אותך טוב, הייתי מעירה לה שהייתי מגיעה לביקורת אחרי. שתבין עד כמה היא היתה חסרת רגישות. חבל שלא מוסיפים כמה קורסים בפסיכולוגיה בנושא התנהלות מול בני אדם ואימוני אמפתיה ללימודי הרפואה

לגבי בעלך, כן, לפעמים גברים לוקחים את זה אחרת. ולפעמים הם פשוט לא יודעים מה להגיד ואיך להתנהל. לפעמים חוסר הרגישות נובע רק מחוסר אונים שלו. חוסר הבנה איך לעודד אותך. מניסיון אישי למדתי שלפעמים צריך ללמד אותם איך לעזור לך. לקחת נשימה עמוקה ופשוט להסביר לו מה יקל עלייך. לפעמים זה עוזר.
ההלוואי והיתה איזושהי דרך להקל מעט מתחושת הבדידות הזו