אני בדרך כלל מתחילה להשתתף
ברצינות כשמגיעים לקטע של זוועות ההיריון והלידה. זה תמיד משכנע אותי מחדש להתרחק מהעניין (אם כי בד"כ אני לא משתפת אותם ברעיונותי הפרטיים בנושא). לפעמים, כשדוחקים אותי לפינה, אני מציינת בבישנות שבעלי עקר (אחלה תירוץ יש לי, הא?), ועושה זאת בכזה כישרון שגורם לאנשים להאמין שהנושא מציק לי ושאני מעדיפה לא לדבר עליו בפומבי (לגבי השני הם צודקים).