אין כניסה לתינוקות
חומוס עם פטריות, ציפס, פיתות חמות, כמה פלאפלים והרבה חבר'ה שלא יצא לך לפגוש כבר הרבה זמן. הרבה זמן חיכנו למפגש הנ"ל אחי הגיע לביקור מלונדון והחלטנו שזו סיבה מספיק טובה לכנס כמה מהחבר'ה המשותפים שלנו ולשבת על איזה ניגוב עצבני. סגרנו על 12:30 בצהריים יום שבת במסעדת "צנובר" בדיזנגוף 293 בת"א. ב 12:45 כבר התחלנו לקבל טלפונים מהחבר'ה, "אנחנו כבר בדרך.. עוד 10 דקות אנחנו שם.." התנצלנו..כמובן שהפלנו הכל על התאומות "אתם יודעים..." אמרנו "זה לא קל.. צריך להלביש אותן להאכיל.. זה לוקח זמן". שהגענו כולם היו כבר ישובים, השולחנות היו מלאים ו.. מתברר שדבר אחד לא לקחנו בחשבון: "אנחנו אוסרים כניסה לעגלות", "מה זה?? מה זה???", "למה באתם עם עגלה כל כך גדולה??" זו הייתה קבלת הפנים שלנו ע"י מנהלי המקום (בני 50, בקרוב)שהייתה מלווה בפנים נדהמות, כן, אין ספק שהם ממש לא הבינו איך יכולנו בעז חוצפתנו להעיז ולבא למסעדתם ביחד עם התנוקות שלנו.. איך? מה חשבנו לעצמנו? נדהמתי.. נפגעתי.. למה? בעל העסק נסה להסביר לנו שהמסעדה שלו היא עסק כלכלי ושאנחנו מגיעים אליו למסעדה עם עגלת תאומות זה... "מפריע לעסקים". שלא תבינו לא נכון.. המסעדה הזו די גדולה. ובסופו של דבר "נמצא" מקום לתאומות בלא שהן תפרעינה "לעסקים". למה נשארנו לשבת ולא הלכנו מייד? לא רצינו לעשות סצינה, החבר'ה כבר הזמינו לאכול(לפני שהגענו) הראנו לבעל המקום שאפשר להסתדר עם התאומות וישבנו. להגיד לכם שנהננו.. אני לא יכולה. הבטחנו לעצמנו שיותר לעולם לא נסעד שם, הבטחנו לקיים פגישה חוזרת כבר בשבוע הקרוב. לא יודעת מה לומר.. גועל נפש.
חומוס עם פטריות, ציפס, פיתות חמות, כמה פלאפלים והרבה חבר'ה שלא יצא לך לפגוש כבר הרבה זמן. הרבה זמן חיכנו למפגש הנ"ל אחי הגיע לביקור מלונדון והחלטנו שזו סיבה מספיק טובה לכנס כמה מהחבר'ה המשותפים שלנו ולשבת על איזה ניגוב עצבני. סגרנו על 12:30 בצהריים יום שבת במסעדת "צנובר" בדיזנגוף 293 בת"א. ב 12:45 כבר התחלנו לקבל טלפונים מהחבר'ה, "אנחנו כבר בדרך.. עוד 10 דקות אנחנו שם.." התנצלנו..כמובן שהפלנו הכל על התאומות "אתם יודעים..." אמרנו "זה לא קל.. צריך להלביש אותן להאכיל.. זה לוקח זמן". שהגענו כולם היו כבר ישובים, השולחנות היו מלאים ו.. מתברר שדבר אחד לא לקחנו בחשבון: "אנחנו אוסרים כניסה לעגלות", "מה זה?? מה זה???", "למה באתם עם עגלה כל כך גדולה??" זו הייתה קבלת הפנים שלנו ע"י מנהלי המקום (בני 50, בקרוב)שהייתה מלווה בפנים נדהמות, כן, אין ספק שהם ממש לא הבינו איך יכולנו בעז חוצפתנו להעיז ולבא למסעדתם ביחד עם התנוקות שלנו.. איך? מה חשבנו לעצמנו? נדהמתי.. נפגעתי.. למה? בעל העסק נסה להסביר לנו שהמסעדה שלו היא עסק כלכלי ושאנחנו מגיעים אליו למסעדה עם עגלת תאומות זה... "מפריע לעסקים". שלא תבינו לא נכון.. המסעדה הזו די גדולה. ובסופו של דבר "נמצא" מקום לתאומות בלא שהן תפרעינה "לעסקים". למה נשארנו לשבת ולא הלכנו מייד? לא רצינו לעשות סצינה, החבר'ה כבר הזמינו לאכול(לפני שהגענו) הראנו לבעל המקום שאפשר להסתדר עם התאומות וישבנו. להגיד לכם שנהננו.. אני לא יכולה. הבטחנו לעצמנו שיותר לעולם לא נסעד שם, הבטחנו לקיים פגישה חוזרת כבר בשבוע הקרוב. לא יודעת מה לומר.. גועל נפש.
