אין לי כוחות

[שירה כמים 1959]

אין לי כוחות
אין לי תעוזה
לקום מן הבוקר הזה
מן זאת המיטה
מן החושך הזה
מן המנוסה
כשאין לך לאן לברוח
ואין מחסה
והיהודים חומקים מפנייך
כמו עכברים מפוחדים
כל אחד מוצא מחסה במקום אחר
רק את מסתובבת לבדך
בעיר המלאה נאצים
שוברת להם את הרובים בכפות ידייך החסונות
הו, סופרוומן
מחפשת מחסה
מן הבוקר הזה
מן זאת המיטה

 

[שירה כמים 1959]

ככה לקח והפריח
לתוך הדבר הקרוי נצח
ככה לקח
והפריח כמו יונים
כמו חסידות עפות

בעולם משתנה באופן בלתי ניתן לעיכול
זרק חמציצי נצח אל הבלתי ניתן להיות נצחי
אל הבלתי ניתן להיות קבוע
ככה לקח והפריח
ככה לקח וזרק

 

[שירה כמים 1959]

ואת מה שכן יכולתי לתת לך
כן יכולתי לתת לך
רציתי לתת לך
סירבת לקבל

 

[שירה כמים 1959]

סודות ושקרים
סודות ושקרים
בחשיכה הכי גדולה
הם אינם מתפוגגים
וכאשר מגיע אור בהיר
הם נראים במלוא הפלצות
הענקית - פסלי ענק חיים המסתובבים
בערפילים של חייך נוהמים ומאיימים
לנשוך אותך, כן, אלה אותם פסלי ענק
אשר אחזו בכפות ידייך ונעצו את עיני התום-לכאורה שלהם
בעינייך - איך תבדילי בין שניהם
את לא תמיד יודעת, אבל
את כבר אינך תמימה כל כך
ולמרות שלא נשאר לך מקום רב בבטן
את מבליעה
ומאפשרת

 

[שירה כמים 1959]

אני צריכה לנוח
שנים על שנים על שנים
כדי להתאושש ממחזות השקר
בהם צפו עיניי.
ימי חיי שישים שנה ואחת
וקשים כפלדה היו
עם גון אווריריות ענני התקווה.
השקרנית הכי טובה
לא הייתה יכולה להפליא צייר
ציור כזה של חיי מלאי שקרי הפלדה
טבולים בדבש נמרים
בלתי ניתנים לעיכול

 

[שירה כמים 1959]

אני פוחדת ממך יו
אני פוחדת משקריך המתוקים
אני פוחדת שתקרא לי ניגר
ותכסה במילים כה מתוקות
שעם כל נסיון שנות חיי הרבות
לא אוכל לחשוף את המילה ניגר
לא אוכל להאמין
שגם אתה קורא לי כך
תמצא תירוצים
תמצא מילים
תמצא שקרים רבים
טבולים בדם נמרים

 

[שירה כמים 1959]

הו, הצבעוניות שהיית מבעד לעיניי
וכעת הגסות והכיעור.
מחלי לעצמך שירה כמים
והדקי היטב את המשקפיים

 

[שירה כמים 1959]

אני נפרדת מהגועל
מכה על כף
בוחשת בצלחת הפלסטיק המאויירת

 

[שירה כמים 1959]

רק לישון
לישון לרגע
ולחלום חלום מתוק
ללא פגע
יבוא עמוק
וישריש

 

[שירה כמים 1959]

השביל מכסה את צעדיך
השביל המתעקל
עקבותיך הגסים
שביקשו לצייר ביד אמן
ציור עדין
וזחוח

 

[שירה כמים 1959]

עקבותיך הגסים
עקבותיך הנסים
אל תכלת שמיים
אל ירוק עץ
ממני
הבולמת מכה שלך
הבולמת עוד מכה שלך
הפוסעת אל עץ אחר

 

[שירה כמים 1959]

קראת לי ניגר
והבטתי במראה
לא, לא לי קראת ניגר
לאחותי התאומה ולא מבטן
קראת לה ניגר
ואז הסברת כיצד
הניגרים רגישים למילה ניגר
כיצד
פשוט בחרת במילה הלא נכונה
כיצד
פשוט
ופשוט
ופשוט
כל כך

 

[שירה כמים 1959]

קראת לי ניגר
והבטתי במראה
הייתי לבנה כמו ענן
רק מתחת לבגדים באבריי המוצנעים
הסתתר הצבע הניגרי
קראת לי ניגר
והחלטתי לאהוב
התפשטתי מכל בגדיי
ואמרתי לי ולכל אחיותיי:
אני אוהבת אותנו ניגריות
אני אוהבת אותנו כהות ומשוגעות

 

[שירה כמים 1959]

עוזבת את המדבר
בשביל הצר
בדרך הפונה אל
ימינה שמאלה והלאה מכאן
צפונה דרומה קדמה וימה
ועד המאדים
ועוד הלאה
עוזבת את המדבר
מוכנה לעוף בידיים
מוכנה להתקרקע ברגליים
עוזבת את המדבר
אל ההר לטפס בו
ולדחוף את הסלע -
מוכנה
גם להתגלגלות שלו מטה
מוכנה
לרדת במדרון בעקבותיו ולהנות מיפי הצמחייה
כאשר שוב כל עולמי חרב.

 

[שירה כמים 1959]

אנה את נעה
אהובתי אנה
נעים חייך אנה
את נעה אנה
נעות אצבעות ידייך
אצבעות רגלייך
אנה
נע קולך היפה

 

[שירה כמים 1959]

אימא
אבא
אחות
סבתא
דודה
ילדה
תביטי אל כל בית הקברות הזה
ואל תצאי מדעתך.

 

[שירה כמים 1959]

עטרת ראשך קוראים לה
שמות אקזוטיים רבים
והערב יורד על כל מה שמנסים
כאשר שוב ושוב מכסים מכסים

 

[שירה כמים 1959]

אל שקט הבוקר הזה
רגע לפני שבני האדם מאיימים
להתעורר

 

[שירה כמים 1959]

אל השקט של כל בוקר
כל בוקר שהוא
בו בני האדם מאיימים
להתעורר משנתם
ולהתחיל לפעול

 

[שירה כמים 1959]

בבקשה, בני האדם
תישארו ישנים
אל תתעוררו
אלוהים,
תטיל עליהם כישוף
מכשפה רעה,
תטילי עליהם כישוף
קוסם מוזר,
תטיל עליהם חישוק
שיכבול אותם לשנתם
שלא יתעוררו לעולם
שלא יפעלו, בבקשה אלוהים -
תן לכלבים לנצח.