אין לי כוח (אולי טריגר?)

[מיצי2013]

אין לי כוח (אולי טריגר?)

אני אפילו כבר לא מנסה למצוא את הכוח. נמאס לי לנסות לעבור את הגלים. אני לא יודעת להסביר מה בדיוק אני מרגישה... זה הכי מטריף אותי. זה דכאון? זה חרדה? זה ייאוש?
כל מה שנשאר זה לחכות למות ולחיות בפחד בינתיים? כן, יש הדים קלושים של שאיפות. אולי אני אמצא מה לעשות, צריך להעביר את הזמן איכשהו. אבל ויתרתי על התקווה שהכל יסתדר. שום דבר לא מסתדר, הראש שלי פשוט לא מסתדר. אני עייפה כל כך מהכל, שום דבר כבר לא מעניין אותי. כל הדברים שאהבתי פעם איבדו את הקסם שלהם. וכן, כמו אלומה אני מודעת לכך שיש גם דברים טובים. אני יודעת שיש לי על מה להגיד תודה, ושיש לי כשרונות ופוטנציאל ואולי אפילו אנשים שאוהבים אותי. זה לא משנה. כבר אין לי כוח גם לטיפול הפסיכולוגי, עוד חפירות, עוד חיטוט בפצעים... העבר שלי פוצע אותי יום יום, שעה שעה. הזכרונות כבדים לי מידי. אני יכולה ללכת ברחוב עם המחנק בגרון ופשוט להתחיל לבכות, ככה כבר חודשים. ניסיתי, באמת שניסיתי לגרום לדברים טובים לקרות. אבל כנראה שזה כל מה שיש. החיים זה רק כאב, או סתם כלום, הרגעים המאושרים נדירים מידי. לזמן כבר אין משמעות. לעבוד, לנוח, לנסות לבלות. לא משנה כמה אני אנוח, אני לא אתאושש. אני לא יודעת איך לעבור עוד יום ועוד יום, בעבודה שאין לה שום משמעות בעיניי, במקום שאני לא רוצה להיות בו. עוד מעט זה יגמר ואולי יהיה יותר טוב, אבל בפנים תמיד יהיה רע. אין רגע של שקט. לא רוצה שום דבר, באמת. לא יודעת מה אני רוצה כבר. רוצה להיות אחרת וזה בלתי אפשרי. אני נהיית בנאדם רע, סגור, קר לב. אדישה. לא מאמינה בפתרונות. לא רוצה עוד פסיכולוגית שתצייץ לי שהיא מבינה כמה זה קשה אבל צריך להמשיך לנסות, עד שיבואו דברים טובים. דברים טובים לא באים. המצפן הפנימי הלך. אולי טוב שהלך, במילא הוא לא ידע להוביל לאף מקום טוב.
לא יודעת כבר כלום. לא יודעת מה יהיה, לא יודעת איך לעזור לעצמי. לא יודעת איך אני אקום מחר בבוקר ואלך לעבודה, בלי כוח, מלאה פחדים, רק בשביל לחזור בסוף היום למיטה. לא לצאת מהמיטה לעולם. בשביל מה?

 

[אלומת האור]

 

[היי48]

מיצוש

מה אפשר לומר? שאני מקווה שההדים הקלושים של השאיפות יתגברו ושההרגשה הרעה תחלש? זה אמנם נכון, אבל אני יודעת שברגעים כאלה זה עשוי להשמע סתם כמו רעש רקע. אבל בכל זאת אני אומרת את זה, וגם מוסיפה שאני מבינה ומזדהה.

הדבר היחיד שאני מקווה שאולי כן יעזור קצת, זה שאני זוכרת שקראתי שאצל הרבה אנשים גם בפורום הזה וגם בפורומים שכנים לקח זמן עד שהטיפולים התחילו להשפיע לטובה. אז אני יודעת שזה סבל, ואני באמת לא מכירה שום צורה אחרת לתאר את זה מאשר סבל (אני הרי רק מול עצמי מסוגלת להתמודד עם הדברים וגם זה קשה מאוד, אז אני לא יכולה לדמיין אפילו מה זה לעשות את זה מול מישהו אחר), אבל שווה לנסות ולסחוב עוד קצת. להרבה אנשים זה עזר בסופו של דבר, ואולי לאחר זמן מה זה גם יקרה לך. אז אני מפצירה בך להמשיך ולסחוב עוד קצת, למרות הכאב הכל כך גדול. ואני מתפללת עבורך שהרגע הזה יגיע כמה שיותר מהר

ושולחת המון

 

[Lady Stark]

מיצמיצונת

אני מסכימה עם היי שזה לוקח זמן, מה גם שבתחילת טיפול מתחילים מאבק והוא מעייף וקשה. אבל את כן תקצרי את הפירות שלו בקרוב.
אני גם יודעת שאת בסך הכל יודעת שדרושה סבלנות, ושאת מרגישה עכשיו שבירה ושביזות מכמה שקשה לך.
תנסי באמת לרוקן את הראש כמה שניתן. זה כרגע הסיוע המיידי הכי טוב שאת יכולה לתת לעצמך. אל תדאגי לעתיד ולמתי תפסיקי להרגיש ככה. כי זה ישתפר. וכמו שאמרתי פה למישהו בימים האחרונים, נתח גדול מהתחושות הקשות שלנו הם נבואה שמגשימה את עצמה. ״מה אם ארגיש ככה גם מחר״ ו״אני יודעת שאני אפול״. כל אלה פשוט מגשימים את עצמם.
את ממש חזקה, מיצוש. תראי מה את עוברת. אני מבינה אותך כל כך ונזכרת בתקופות של תחילת הטיפול שלי ובכמה שזה היה קשה. ובגלל שאת כזאת חזקה את יכולה להתמודד עם כל זה. גם אם את לא מרגישה ככה עכשיו.
אז כרגע אין תרופת קסם. זה ירגע עם זמן ועבודה והפנמה. אבל את כן יכולה ללכת לישון. לנוח כמה שיותר. לראות טלוויזיה טובה. לאכול בריא. לתת המון תשומת לב להרגשה שלך. תנסי אולי להסית את המחשבות מנושא החרדה לכיוון של: מה יכול לעזור לי עכשיו? כוס מים? מקלחת? לקרוא עיתון? וכו׳. תנסי להפוך את זה לנושא הדיונים הפנימיים שלך.
אני שולחת לך חיבוק ענקי.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

מיצ

לפעמים טיפול פסיכולוגי עושה את זה, מעלה זיכרונות כואבים ועבר שאת רוצה לשכוח. זה משהו שאת צריכה להגיע אליו בהדרגה, אבל הוא באמת חשוב. זה בסדר לקחת הפסקה קצת מהטיפול ולנשום, להירגע. לטפל בהכל פתאום זה נורא קשה ושום דבר לא מכין אותך לזה, אבל ההקלה שיש אחרי זה, כשדברים מתחילים להשתפר, אם זו החשיבה שלך או ההבנה הכללית או ההשלמה עם עצמך, את פשוט מרגישה יותר טוב.
מיצי, מיצי מיצ שלנו, כשמצפן הפנימי שלך מקולקל, אנחנו כאן לעזור לך ולתמוך בך. להצביע ולומר, "הנה היא שם, הדרך, לאן את הולכת?" וגם כשקשה, אנחנו כאן איתך ולא מוותרים עלייך. סטארק אמרה בעצמה, תראי איזו דרך עברת מאז שהגעת אלינו! אני גאה בך. אני אומרת "אני", אבל אני בטוחה שזה "אנחנו". אנחנו גאים בך.
את אמיצה, את נלחמת.
אוהבים אותך

 

[מילקי110]

אין מילים

מילה במילה . צר לי שאין לי מילות עידוד מעבר לתרגישי טוב , אני יודעת שזאת קלישאה תרגישי טוב

אבל באמת אין כוח מבינה אותך ...


תרגישי טוב

 

[מיצי2013]

תודה לכן מקסימות ויקרות

אני בעבודה עכשיו אז זה יהיה קצר, רק להגיד תודה על המילים החמות.
לא קל לי בכלל. ואני, שתמיד האמנתי שכדאי "לסחוב עוד קצת ואז יהיה טוב", די איבדתי את התקווה הזו.
אולי זה טוב שאתן מזכירות לי, גם אם אני לא מאמינה לזה. בכל מקרה, אחרי המשבר של אתמול החלטתי מהיום בבוקר להתחיל לקחת את הציפרלקס. יש טיפים לגבי התרופה? דברים שלא כדאי לשלב איתה? עוד לא הבנתי אם היא מעוררת או מרדימה?

 

[Lady Stark]

בוקר טוב מיצמיצ

לגבי הציפרלקס, ממליצה לך להכין את עצמך לכך שבימים הראשונים של לקיחת התרופה תרגישי תשישות גדולה מהרגיל. תנצלי את הזמן כדי פשוט לישון כמה שניתן. אל תיבהלי אם תרגישי גרוע יותר כי זה זמני ורק לכמה ימים.
לגבי שעת לקיחת התרופה, תעשי את מה שאמרו לך. זה לא כזה משמעותי. אחרי כשבועיים - שלושה התרופה אמורה להתחיל לעבוד וכשתיכנסי לשגרה תביני אם מעייף אותך לקחת בשעה בה את לוקחת את הכדור. אני מכירה אנשים שלוקחים את זה בבוקר ומכירה כאלה שלוקחים את זה בערב. זה מאוד אינדיווידואלי וכל אחד מגיב אחרת.
ואנחנו תמיד כאן כדי להזכיר לך לסחוב עוד קצת ושזה ילך וישתפר.
מתה עליך!

 

[מיצי2013]

האמת שלא אמרו לי

אני מעדיפה לקחת בבוקר, כי בערב יש לי כבר כדורים שאני לוקחת.
בכל מקרה הבוקר הייתה לי בחילה, לא יודעת אם זה קשור.

 

[היי48]

 

[Animal Raw]

יש לי שאלה אליך

יש דבר בעולם הזה שממש מרגיז ומעצבן אותך?
התנהגות מסויימת של אנשים?
משהו שיכול להוציא אותך מהכלים לגמרי?

אני נגיד ממש יכול להשתגע מאנשים חסרי כבוד, אנשים שמדברים אליי בציניות. אנשים ממורמרים. אז אני חושב על מישהו שאמר לי משהו רע, ואני מבטיח לעצמי שהנבלה הזה הולך לראות אותי מצליח ומאושר ולרחם על עצמו עוד יותר.

תקחי את האנרגיה שאת מקבלת מהדבר הזה ותנצלי אותו כדי להרים את עצמך.

 

[מיצי2013]

מחשבה מעניינת

לא בטוחה שככה זה עובד. לא יודעת אם יש מה לעשות עם אנרגיה כזו ג'יפה, ובכלל נראה לי שמלכתחילה אלה הדברים שלוקחים את הכוח. חוצמיזה, שיטת ה"אני אראה להם מה זה" לא ממש מופעלת אצלי.

 

[Animal Raw]

תתחילי להפעיל אותה

גדולי הספורטאים בעולם משתמשים בשיטה הזאת כדי לשחק את המשחק (מייק טייסון דיבר על זה, מייקל ג'ורדן, קובי בראיינט). אם זה עובד להם זה גם יכול לעבוד לך, את רק צריכה מספיק שנאה וכאב וכעס בלב.

יש אנשים שמונעים ע"י אנרגיה שלילית ויש ע"י חיובית- בשני המקרים- כל עוד עושים פעולות שיש להם השפעה חיובית אז זה טוב.

הכוונה שלי היא לנקום באנשים ע"י ההצלחה שלך. אנשים שלא רוצים לראות אותך מצליחה.

למשל אני בנאדם מאוד אגרסיבי-תחרותי, אני חייב את ה"להוכיח" הזה, אני פשוט לא מסוגל להרגיש את החיים בלי שאני רומס תחתיי מישהו- באופן מטאפורי (אני לא פוגע באנשים, אבל אני מניע את עצמי ככה לעשות פעולות רגילות ביום יום, כמו ללמוד למשל).
זה בא לי כי שנים הייתי מתעסק בספורט תחרותי אבל היום גם בתחומים שאני מתעסק בהם עכשיו- בלי זה- אני בנאדם מת.

 

[מיצי2013]

אז אנחנו לא דומים

אני לא חושבת שיש אנשים שלא רוצים לראות אותי מצליחה, ואין לי צורך לנקום באף אחד.

 

[Animal Raw]

אולי כי את לא נמצאת בסביבה תחרותית

 

[מיצי2013]

לא כיף לי בכלל

גמורה לגמרי, פיזית ונפשית. היום חתכתי מהעבודה באמצע היום, פשוט לא הייתי מסוגלת להישאר, ובמילא לא הייתי מרוכזת בשיט. אני כל הזמן מפחדת, כל הזמן בחרדות ואני אפילו כבר לא יודעת ממה. מהכל ומכלום. דברים אמיתיים ולא אמיתיים. לא יודעת להבדיל בין איום אמיתי לדמיוני. אין לי לאן לברוח מזה... ללכת הביתה, לנוח במיטה, אבל גם במיטה אין מנוחה, אני היסטרית. משותקת. חסרת כוח. חושבת על דברים רעים שיכולים לקרות, ולא יודעת איך להתמודד. מפחדת שזה לא יעבור ואני לא אצליח לתפקד בעבודה. די

 

[היי48]

 

[Lady Stark]

מיצוש

לפעמים החרדות עולות בצורה אמורפית ולא מוגדרת וזה רק מוכיח שחרדה היא חרדה. עם הזמן לומדים להבדיל בין אמת ושקר, ולרוב האמת האוניברסלית היא שחרדה היא שקר. זה מנגנון הגנה שנועד לשמור אותנו עירניים מפני סכנה מדומיינת.
המוח שלנו מדמה מצבי סכנה ברגעים בהם החיים שלנו לא באמת בסכנה.
זה מנגנון הישרדות קדמוני למדי.
מאמינה שמקשים עליך הימים הראשונים של הטיפול התרופתי. עוד כמה ימים זה ירגע קצת. מבטיחה.

 

[מיצי2013]

נשמות

אכן שקלתי את האופציה שזה בגלל התחלת הטיפול. יכול להיות. בכל מקרה בסביבות 7 הצלחתי לגרור את עצמי החוצה לעשות סיבוב... זה עשה לי בעיקר סחרחורת ובחילה. לפחות פגשתי איזה ידיד של שותפה שלי שעבר פה והחלפנו כמה מילים, תזכורת שאפשר לנהל שיחה נורמלית עם בנאדם סתם. קניתי לחמניה וגבנ"צ כדי להכין טוסט ואין לי כוח אפילו להכין... מעולה לדיאטה. ומחר יגיע, ועוד פעם הכל מהתחלה.
אני כבר מרגישה קצת קוטרית אבל זה באמת קשה. ובאמת שאני עושה כל מה שאני יכולה עכשיו. הדבר היחיד שלא עשיתי זה לוותר על הכל, על העבודה והדירה ולקחת הפסקה מהכל עד שהמצב ישתפר. ומזה אני מנסה להימנע כי מבחינתי זו נקודת אל חזור, מפחיד אותי לחצות את הגבול הזה ולגלות מה נמצא שם.

 

[Lady Stark]

את ממש לא קוטרית

אל תחששי מזה

אני לא חושבת שאת צריכה לוותר על העבודה ועל הדירה. את קצת מזכירה לי אותי, במובן מה. שאצל שתינו החרדה היא האלמנט הכי קשה במצב שלנו. וכמה שזה ישמע מוזר, יש לזה יתרון מסוים: בחרדה יש כח הישרדותי מאוד גדול. וכח הישרדותי משמעו מוטיבציה.
במצב בו הדיכאון הוא האלמנט שמנצח, קשה יותר למצוא מוטיבציה לזוז ולתפקד.
את יכולה להשתמש בזה כרגע כדי להשאיר את החיים שלך מתפקדים (מה גם שיש יתרון עצום בעצמאות ובמקום משלך - אפילו אם יש לך שותפה) ובהמשך כשתהיה הקלה, לחשוב מה הלאה.