אין לי כוח (אולי טריגר?)

[מיצי2013]

יאפ

צודקת. האמת שכרגע ניסחת לי מחשבה לא ברורה שהייתה לי - זה באמת ככה, אני אמנם בדכאון אבל זה לא האלמנט המשמעותי ביותר, אני מסוגלת לתפקד ומקבלת גלים של מוטיבציה מידי פעם. החרדה היא גורם שמאוד משפיע עליי ולא זרה לי המילה "הישרדות" כדי לאפיין את המצבים שהייתי בהם. יפה.

 

[אלומת האור]

כל כך מזדהה אתך...

החרדה הזאת, שלא מרפה גם כשהולכים לישון ואולי במיוחד כשהולכים לישון/לנוח. המחשבות הרעות. התשישות הגופנית והנפשית. היום אחרי האשפוז הלכתי לקבל חיבוק מאיילה שלי, ואחר כך נסעתי הביתה. נרדמתי מרוב תשישות ולא נסעתי ללימודים. אני מנסה בלית ברירה עכשיו לצמצם את החיים שלי למינימום ההכרחי, והמינימום ההכרחי הזה הוא לשמור על החיים שלי. אין לי פשוט כוח לשום דבר אחר כרגע. אני מקווה שזה יעבור, לך ולי

 

[מיצי2013]

גם מקווה

אני עצובה שקשה לך, אבל זה קצת עוזר לדעת שיש מישהו שמזדהה.
כנראה ששלב הצמצומים הוא הכרחי. ולחשוב שבתחילת השנה עוד חשבתי שאני אתנדב... אין לי כרגע שום יכולת לתת.
היתרון שלך בלימודים הוא שאת חכמה וגם אם את מפסידה את מגשרת על הפער
אלומת אור שכמוך!!!

 

[אלומת האור]

זה כל כך לא נכון

אני לא מגשרת על שום פער... אני כל כך פעורה שאין לי מושג גם ככה על מה מדברים בכיתה. ותחשבי שמדובר באו"פ, שבה כל שיעור הוא קריטי מאוד להבנה. יש לנו גם שיעורי אופ"ק (שיעורים פרונטליים מוקלטים) של מרצה מה זה מגניבה, אבל אין לי כוח. פשוט אין לי כוח לשבת, לצפות, לסכם, להכין מטלות. אזל לי הכוח

 

[מיצי2013]

אני זוכרת שאמרת שהציונים שלך טובים. אם זה עוזר, לי חצי מהתואר לא היה שום מושג על מה הם מדברים בכיתה... אמנם זו לא הייתה תקופה כמו עכשיו, אבל עדיין היו קשיים ולא הייתי מרוכזת בלימודים. לומדים לפני המבחן/עבודה ועוברים. ואם עכשיו גם זה מעל לכוחך, אז תעזרי לעצמך ותדחי את מה שאפשר במקום להרגיש אשמה כל הזמן שאת לא לומדת. כמו שאמרת, להשאיר רק את ההכרחי. ואני יודעת כמה זה מבאס להתעכב בלימודים ושעדיף להימנע מזה. אני בטוחה שתצליחי לתמרן...
ושיעורים מוקלטים זה משהו... היה לנו קורס שלם מוקלט, התוכנית הגרנדיוזית הייתה לצפות בכללל ההרצאות מההתחלה עד הסוף לפני המבחן, את יכולה לדמיין איך זה נגמר (קריאת סיכומים בבוקר של המבחן)

 

[אלומת האור]

 

[מדען חלל]

ומה יקרה אם לא תצליחי לתפקד בעבודה?

הדברים "הרעים" האלה שאת חושבת עליהם, נסי להיכנס פנימה. במקום לתת להם לאיים עליך תבדקי בשיטתיות את האמיתות שלהם.
לפחד יש אחיזה בנו רק אם אנחנו מאמינים לו בלי לשאול.

 

[Lady Stark]

הי מדען

זה מאוד אינדיוידואלי ויש מצבים בהם כניסה לפחד שווקא מעוררת אותו עוד יותר. במקרים של הפרעה אובססיבית, לדוגמא מה שאתה מתאר יכול לעשות נזק עצום.
מעדיפה שלא לתת כאן עצות טיפוליות יקירי.
תודה.

 

[מדען חלל]

ואני מעדיף

שאת לא תתני עיצות טיפוליות לגבי איזה עיצות טיפוליות לתת ואיזה לא.
את מוזמנת להביע את הסתייגותך ואף לפתח דיון על העניין, ואני רואה לנכון להביע את דעתי בחופשיות.

 

[מיצי2013]

כן....... אבל

עדיף לתפקד בעבודה מלא לתפקד בעבודה.
וכמו שליידי אמרה, אני מעדיפה להמנע מלהתחיל לדמיין תרחישי אימה אפשריים (גם אם בסופם ואחרי הנדסת מחשבה מתוחכמת אני אמורה להיות אדם חופשי, מאושר ונטול חרדה), כאלה יש לי מספיק

 

[מדען חלל]

אני מראה לך את הדרך

שמעי מאחד שהיה שם כל החיים ויצא מזה בכוחות עצמו.
כשילד מפחד שיש מפלצת בארון זה טוב ויפה לתת לו אהבה ולנסות להרגיע אותו, אבל הוא לא ירגע באמת עד שפותחים את הארון ומראים לו שיש שם רק בגדים, ואז בשניה הפחד שלו מתחלף בתחושת הקלה.
וזה בדיוק מה שאת צריכה לעשות עם עצמך, לפתוח ארונות וכל פעם לגלות שבאמת אין ממה לפחד כי אין שם כלום מאחורי ההפחדה. ואז יום אחד את פותחת את הארון האחרון, וגם שם אין כלום, ולא רק שאת לא מפחדת יותר מכלום, אלא אפילו לא קיים יותר פוטנציאל שתפחדי.
כתבת שאת לא רוצה יותר פסיכולוגים וטיפולים, אני בעד, גם לי זה לא עזר, ורק שהחלטתי שאני חייב בכוחות עצמי לפתור את העניינים רק אז משהו התחיל לזוז.
את רק חושבת שאת נמנעת מלדמיין "תרחישי אימה" אבל בינינו את יודעת שאת כבר גם ככה עושה את זה, אני רק אומר לך להאיר על זה עם פנס.

 

[מיצי2013]

esse est percipi

או בתרגום: להיות הוא להיות נתפש.
אני מסכימה שבמצב רגיל מה שאתה מציע יכול לעזור - לחשוף שאין איום ולהירגע (ולא שחסרים איומים אמיתיים בחיים).
אבל מדובר פה על משהו אחר - בגלל זה קוראים לזה הפרעת חרדה.
במצב כזה המוח מגיב לאיום שהוא בעצמו יוצר. תחשוב שפתחת את הדלת, גילית שאין שם כלום, סגרת אותה והלכת לראות מצב האומה. אחרי 5 דקות אותו פחד מתחיל להציק לך שוב, אתה חושב שאולי לא בדקת טוב, שמשהו בכל זאת לא בסדר. וככה עוד פעם ועוד פעם. זה לא בדיוק פועל לפי ההיגיון! אז כמו שאמרתי בכותרת, זה שהפחד הוא בראש לא הופך אותו לפחות אמיתי.
אני ממש שמחה בשבילך שהצלחת להתגבר על המכשולים שלך, הפנימיים והחיצוניים, ומאחלת אותו דבר גם לעצמי.
תודה

 

[מדען חלל]

מכיר את זה

זה לא משהו אחר תאמיני לי שאנחנו מדברים על אותו דבר.. אין יותר גרוע ממה שהיה לי!
לפעמים הייתי צריך לפתוח את אותו ארון 10 פעמים עד שהשתכנעתי שאין שם כלום. כל פעם אחרי שסגרתי המוח שלי אמר לי - כן אבל אולי לא ראית טוב? אולי בכל זאת יש שם משהו? אז אני יודע טוב מאוד על מה את מדברת.
זה אכן לא פועל לפי היגיון רציונלי של בן אדם מבוגר. אבל זה כן פועל לפי היגיון של ילד קטן שמאמין למחשבות שלו.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

אני מסכימה עם סטארק

הפורום הוא לתמיכה וכשאנחנו נותנים עצות, זה מתוך הניסיון האישי שלנו בלבד ולכן אנחנו תמיד צריכים להיות זהירים בניסוחים שלנו. אנחנו לא רוצים לגרום למישהו עוד נזק בטעות.
לתשומת ליבך.