אין לי מה להפסיד (זה לא אומר שחייבים לקרוא)(טריגר צמצומים)
מלא זמן לא רציתי לכתוב. כי די, כמה אפשר. והכבדתי כאן מספיק.
ועבר זמן, ואני במצב די רע. אז כן כותבת. ומתנצלת.
לא הייתי אף פעם בכזה מצב, שברתי שיא, או שפל, של עצמי.
ומה? לא רע לי, רוב הזמן אני מרגישה טוב.
יש מצב שקצת איבדתי שליטה כי לא ממש מצליחה לעמוד בהחלטות קטנות שצצות מדי פעם עם הבזק של הגיון. האמת גם לשמר את המצב הקיים פחות מצליחה.
ומה שהכי חרא כאן, זה שאני בתקופה שנמצאת די לבד, יש מטפלים אבל לא חברים/חברות, אז פחות נפגשת בקול של ההגיון והנורמה במשך היום. וממשיכה ברצף של ההדרדרות.
אני לא מטומטמת, מסוגלת להיות הגיונית, אבל בקטע הזה של האוכל ההגיון לגמרי נעלם. אני משוכנעת שהפעם זה יוכל לעבוד, אוכל לשרוד ככה במינימום הלא שפוי הזה.
או שכן מטומטמת.
מלא זמן לא רציתי לכתוב. כי די, כמה אפשר. והכבדתי כאן מספיק.
ועבר זמן, ואני במצב די רע. אז כן כותבת. ומתנצלת.
לא הייתי אף פעם בכזה מצב, שברתי שיא, או שפל, של עצמי.
ומה? לא רע לי, רוב הזמן אני מרגישה טוב.
יש מצב שקצת איבדתי שליטה כי לא ממש מצליחה לעמוד בהחלטות קטנות שצצות מדי פעם עם הבזק של הגיון. האמת גם לשמר את המצב הקיים פחות מצליחה.
ומה שהכי חרא כאן, זה שאני בתקופה שנמצאת די לבד, יש מטפלים אבל לא חברים/חברות, אז פחות נפגשת בקול של ההגיון והנורמה במשך היום. וממשיכה ברצף של ההדרדרות.
אני לא מטומטמת, מסוגלת להיות הגיונית, אבל בקטע הזה של האוכל ההגיון לגמרי נעלם. אני משוכנעת שהפעם זה יוכל לעבוד, אוכל לשרוד ככה במינימום הלא שפוי הזה.
או שכן מטומטמת.
