אין לי מושג

היופי בחלומות

זה שהם מעלים תכנים שלא בא לנו להתעסק איתם במשך היום.
את מנסה להתעלם מהעובדה שיש לך רגשות אל הבחור הזה- והופ! זה בא לך בהפוכה בלילה.
וזה בסדר ואנושי להרגיש רגשות לעוד אנשים חוץ מלבן הזוג. יש אנשים שחלקנו איתם רגעים משמעותיים, יש אנשים ששהיו לצידנו ברגעים קשים, ויש אנשים שפשוט יש אליהם משיכה מינית- גם אם מערכת היחסים נגמרה ומוצתה. החשוב הוא שאת מאושרת ושלמה עם הזוגיות שלך.

מניסיון שלי-
ככל שתרגישי יותר שלמה עם עצמך ופחות אשמה- ככה יעלמו החלומות האלה.
 

Anna Vasserman

New member
תודה


 

AlabamaW0rley

New member
אפרופו חלומות

נכון שחלומות לעיתים מציפים נושאים שאת לא רוצה להתעסק איתם בשעת ערות, אבל לרוב הנושאים האלה "מוצפנים" כדי להגן עלייך מהתמודדות ישירה איתם. ז"א שאם חלמת על מוות זה לא בהכרח אומר שאת מתעסקת עם הפחד שלך ממוות, ואם חלמת על הריון זה לא בהכרח קשור בחרדות כלשהן מהריון. כדי לנתח חלום עליך לפרק אותו לגורמים ולהתבונן בכל פרט בנפרד: מהי האסוציאציה שעולה בך לגבי הפרט הזה? מה רת מרגישה לגביו? לאחר מכן אפשר להרכיב את התמונה הגדולה יותר.

רוצה לומר, זה שהכותבת חלמה על האקס לא אומר שהיא מתגעגעת לאקס ומדחיקה את זה. האמת שהיא ממש לא מדחיקה את הרגשות שלה. היא כן אולי מדחיקה חששות שלה הנוגעות בבן הזוג הנוכחי, והחששות מתגברים לנוכח חתונה קרובה. מעבר לזה, יתכן שלחלומות יש תכנים נסתרים נוספים.
 
צודקת

לחלומות יש הרבה רבדים.
ויש גם הרבה תיאוריות לניתוח שלהם.
פשוט לא רציתי להתחיל לחפור לה על מה האקס מייצג וכו.
לפעמים מספיק להשאר בפשט.
אם היא מרגישה אשמה וחששות שיש לה רגשות לאקס והיא לא מספרת אותם לנוכחי- זה מספיק בהחלט כדי לייצר חלומות מטרידים.
 

AlabamaW0rley

New member
Castles made of sand melt into the sea

Eventually....

הקשר השוויצרי שלך נקטע בתקופת האופוריה, ובלב תמיד יש געגוע לתקופות האופוריה כי הראש בעננים והסקס הכי טוב. בסופו של דבר, האופוריה מתפוגגת. אז האם את מתגעגעת למשהו ממשי? האם חסר לך האדם הספציפי או מה שהוא גרם לך להרגיש? אולי בן הזוג הנוכחי צריך לצאת מתפקיד ההילר וה"מלאך" ולחזור להיות גבר בעינייך?
 
את יכולה לא להקשיב

לאייבורי, אבל הפעם הוא צודק - כל הסימנים שגם אחרי שנה עם הריבאונד, ואפילו העמקת הקשר עד כדי אירוסין, עדיין לא התגברת על האקס המיתולוגי, משמע הלב שלך לא מלא עד הסוף ובאופן בלעדי בחתן המיועד. הפועל היוצא של המצב הזה עשוי בעוד כמה שנים להיות מצער אפילו יותר - גם אם תעזבי את מקום העבודה, בחלוף הפוצי מוצי והגעה לחיים האמיתיים של גדולים פתאום הואקום הזה יתחיל להתרחב, ואת עשויה להתחיל לחפש למלא את החלל באלטרנטיבות חדשות. לתשומת ליבך.
 
הלב מלא באופן בלעדי?

תגידי, מה קורה כשמגיעים ילדים? איפה יש להם מקום בלב מלא?
ומה עם אנשים מהעבר שיש אליהם אהבה? צריך לחסל אותה?

איש אחד חכם אמר לי פעם: "אהבה זה לא כמו אגוזי, ככל שתחלקי אותה יותר תהייה לך יותר"
 
הו, עלית כאן על משהו

ויש גם אהבה לאמא, לאחים, ולכלב ולחתול. אבל האם זו אהבה רומנטית? האם יש אליהם גם משיכה מינית וחזיונות ליליים?


כלל האצבע בעניינים הרומנטיים אומר שאם הבן אדם נמצא עם האדם הנכון לו <ולא רק מישהו מדהים ונהדר שפשוט שמחים שמצאנו ורוצים להחזיק בו>, הלב מלא בו ולא רואה אפ'חד ממטר. גם לא את האקס שפעם הרעיד את החצוצרות עד אירופה.

ואפרופו ילדים, קורה לא פעם שהאמהות הטריות <בייחוד בפעם הראשונה> 'מתאהבות' בהשפעת ההורמונים ושאר תופעות לוואי סמי אורגזמיות בזמן ההנקה בפרי בטנן ומכריזות ג'יהאד על האבא שפתאום מרגיש נטוש ומיותר. ככה, כי אין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא
. או, כי אין באהבה של אמא <הזאת> שום שמץ של רבב או סייג כלפי מושא אהבתה, ואז אין שם מקום לעוד אחד.
 
את אמא?

ההורמונים שמשתחררים אחרי הלידה אמורים לגרום לאם להתאהב בתינוק שלה- ואגב, אלו בדיוק אותם הורמונים שגורמים לנו להתאהב בבן זוג.
אם האבא מקנא או מרגיש זנוח זה כבר עיניין של התמודדות עם השינויים בתא המשפחתי.

כלל האצבע הוא מאוד אישי לך.
אצלי זה לא עובד ככה.
לא תמיד הרגשות שלי כל כך טוטאלים ואני לא צריכה לב מלא באופן בלעדי כדי לאהוב מישהו ולרצות שהוא יהיה בן זוגי.
ויש קהילה שלמה של אנשים שמגדירים את עצמם פוליאמורים= אוהבים רומנטית יותר מאדם אחד באותו הזמן.
 
דאבל אמא

אין צורך להסביר את מנגנון ההיקשרות בן אמא לילדיה. הבאתי את המנגנון הזה כדוגמא מוכללת לאהבה שהיא נקיה מרעשים. קל וחומר כשהיא צעירה כמו של פותחת השרשור.

אני מבינה שאצלך יכולות להתקיים בעת ובעונה אחת שתי אהבות רומנטיות חזקות? וזה לא יעורר אצלך שום אנטגוניזם?
כי אצל פותחת השרשור זה כן מעורר אי נוחות, ואפילו רגשות אשם. אז כנראה היא לא פוליאמורית
?

ואגב זה, זה שאנשים מגדירים את עצמם כאוהבים רומנטית יותר מאדם אחד בעיני לא יותר מניסיון פלצני לייחצן ניהול מקביל של כמה מערכות יחסים מיניות כדי שיקבל אור יותר חיובי מאשר נניח סתם השתרללות. לא מאמינה שניתן לפתח עומק ריגשי אמיתי עם כמה וכמה אנשים במקביל.
ניהלתי פעם שיחה עם גבר בדואי שנשוי לשלוש נשים. שאלתי אותו איך מתנהלים ככה בין שלושה בתים? הוא אמר מה בעיה? יש לוח תורנויות. הוא מחתים כרטיס אצל כל אחת שני לילות בשבוע. אני אומרת לו אבל מה עם הלילה השביעי? אז הוא ענה "אני מחלק אותו בין שתי הנשים הראשונות". אז שאלתי - ומה עם השלישית, האחרונה? מה הוא אוהב אותה פחות? אז הוא אמר - ההפך. מאוד מאוד אוהב אותה, אבל כדי שהשתיים הקודמות לא יקנאו בה ולא ימררו לה את החיים, אז אני נותן להן יותר... כך שנראה שאפילו אצל הבדואי 'הפוליאמורי' יש אהבה אחת פעילה ומחויבויות לאהבות קודמות שנותרו במלאי.

נ.ב ולגבי האבא והקינאה - במצבים טוטאליים <אפילו לא מאוד קיצוניים> אחרי לידה לפעמים נוצר <ככה מספרים> לא משולש אלא דיאדה אמא-תינוק, ולצד שני אלה מסתרך עוד מישהו <בעם קוראים לו אבא> שפעם היה אהוב אבל עכשיו הוא בעיקר תלך-תוציא-תביא / כמה זמן לוקח לך להגיע מעבודה / שונאת אותך תעוף לי מהעיניים... ההתמודדות שם לרוב עם השינויים באוהבת הטוטאלית בעקבות השינויים בתא המשפחתי, שעשויה אף לפתח רכושנות קנאית כלפי המאהב החדש, ולספר לאבא שהוא לא מספיק מוסמך לגעת בו...
 
1. פותחת השרשור לא צעירה והיא גם אמא לילד

2. לא טענתי לרגע שהיא פוליאמורית.
3. טענתי כי "כלל האצבע" שלך הוא אישי ביותר. לא כולם טוטאליים כמוך.
רגשות האשם שלה מגיעים מתוך המחשבה שהיא "אמורה" להיות טוטאלית- אבל במציאות היא לא.
4. זכותך להחזיק בדיעותיך על פוליאמוריים. אני חושבת שונה ממך, וראיתי כמה דוגמאות חיות (לא בדואים) לניהול מקסים ומכבד של מערכות יחסים כאלה.
5. אני אישית לא מגדירה את עצמי פוליאמורית. לא בגלל שאני חושבת שהלב שלי לא מסוגל- אלא בגלל שאני חושבת שזה סופר מאתגר אנרגטית, גורם להרבה מתחים וחוסר ביטחון עם בן הזוג וגורם לבלאגן שאין לי צורך ורצון להתמודד איתו. בן הזוג שלי מסוגל להתמודד עם מערכות יחסים רגשיות-מיניות שיש לי עם נשים (לא עם גברים) כל עוד זה נעשה בשקיפות מלאה, בשותפות ובמינונים נמוכים.
6. שורה תחתונה-מה שניסיתי לומר קודם- שזה אישי מאוד.
יש אנשים טוטאלים יותר ויש פחות. כל אחד צריך להכיר את עצמו ולהחליט מה טוב ומתאים לו.
 

Anna Vasserman

New member
אז זהו שעלית פה על נקודה מעניינת...

זה באמת מה שמפריע לי - שאני לא טוטאלית.

העניין הוא, שכשהייתי צעירה יותר (בשנות העשרה והעשרים המוקדמות) כן הייתי טוטאלית. לגמרי.
זה התחיל להשתנות בשנות העשרים המאוחרות..

זה מעניין איך אדם משתנה עם השנים
 
אני מעולם לא הייתי

טוטאלית. אולי רק לפרקי זמן מאוד קצרים.
ותמיד הרגשתי מאוד פגומה בגלל זה.
באקס שלי התאהבתי כי הוא היה מאוד טוטאלי והרגשתי שהוא ״ירפא״ אותי, שלידו ותחת אהבתו אני אשתנה.
כמובן שבמהלך השנים המצב נהייה פחות ופחות טוב.
הוא כעס שאני לא אוהבת מספיק, אני הרגשתי יותר אשמה ופגומה, ובסוף היה רע מאוד..

היום אני מקבלת את עצמי כמו שאני ויש לי בן זוג שאוהב אותי ואני אותו.
גם אם אני לא טוטאלית.
 
פותחת השרשור עדיין צעירה


אבל זה כלל לא הייתה הנקודה, איך הגעת לזה בכלל?
הנקודה התייחסה לאהבה שלה שעדיין צעירה ואמורה להיות מפורפרת <מלשון פרפרים>, ובלי סדקים.

השלוש שלך משום מה התלבש חזק על הטוטאליות כקפיצת ראש עיוורת לתוך הזוגיות <מאין מצב נפשי מסומא> ומפספס בכך את הפואנטה. אני אומרת שבזמן שהיא חווה רגשות אשם שהיא לא 'טוטאלית' <או בעצם לא מונוגמית לפי ההגדרות שלה עצמה, כי להזכיר היא לא מתייסרת על שהיא נניח מריירת עליו בפנטזיות הרטובות, אלא שהיא עדיין חשה אליו חיבה עמוקה>, היא כלל לא נותנת לעצמה לנבור איך הגיעה לשם, כי היא כבר על המסלול לפרק ב' מוצלח עם בן אדם מדהים וששששש, לא להרוס עכשיו. היא לא נותנת לרעש 'הקטן' הזה לבלבל אותה.
אבל אני, וגם למיטב הבנתי אייבורי, טוענת ששם בדיוק הבעיה. שזה לא רעש קטן. כי לאדם המונוגמי ביסודו יש מקום רומנטי אחד בלב בזמן נתון. וכשיושב שם מישהו, ועוד מישהו שהיה שם קודם ותפס לה חזק את הלב - השני, עם כל הקושי לקבל את זה, הוא סטטיסט של נוחות עם נתונים נחשקים שאולי אוהבים ורוצים להיות איתו בגינם אבל לא אוהבים אותו ככה
.
 

Anna Vasserman

New member
אני לא ילדה בת 16

וזה לא האקס המיתולוגי.

אני יודעת מה זה חיים של גדולים. עברתי כבר דבר או שניים בחיי.

הייתי נשואה, ואני אמא לילד בן 8. אחרי 9 שנים עם בעלי, הייתי 5 שנים עם בן זוג אחר. לאחריו בא השוויצרי ל-5 חודשים בלבד של רומן סוער, ואחריו הגיע הגבר שאיתו אני רוצה את פרק ב' של חיי.

לא צריך לעשות פיל מזבוב - האקס המיתולוגי וכל הבולשיט הזה.

היתה לי תקופה מדהימה וסוערת שנקטעה בשיאה - ולכן תמיד יישאר לי "טעם של עוד" וזכרונות מלאים בערגה מהמערכת יחסים הזו.

הדבר היחיד שמונע ממני להתנתק רגשית מהאדם הזה זה שאנחנו נמצאים בקשר כמעט יומיומי מעצם היותו המנהל הישיר שלי.

אני רוחשת חיבה עמוקה כלפיו, ולפעמים גם מתגעגעת לזמן המדהים שבילינו ביחד.

עם זאת, וללא שום סתירה, אני מאד אוהבת את בן זוגי הנוכחי. הוא אדם נפלא, הוא גבר מדהים, והוא שותף מושלם לחיים.
 
למעלה