אין לי שורת נושא מעניינת

[qt1]

אין לי שורת נושא מעניינת

כל-כך הרבה פעמים אני מנסה לתאר במילים הנכונות את התחושות שלי בקשר הדפוק הזה איתו ואף פעם אף פעם לא מבינים אותי באמת. מצד אחד הרצון לראות אותו הולך מכאן כבר, כי אין כוח אליו ואין חשק לראות אותו צופה בטלוויזיה , קורא ,ישן,עושה טובה שבכלל מקשיב אבל כשהוא לא כאן הוא נודניק בטלפון , "איפה את? מה עשית? מה הילדים עושים? עם מי הם הלכו? אכלת? שתית? ישנת?" מצד שני מה יקרה אם יילך , איך אני מסתדרת לבד איתם עם הילדים? וכבר 41 ואין כוח , מנסה להבין איך לא הפסקתי את הקשר הזה עוד לפני הנישואים ויודעת שפחדתי , הוא יודע הכל , יודע שאני רוצה להתגרש , יודע ושותק , התגובה הכי אינטליגנטית שלו"תעשי מה שאת רוצה מאמי" או "טוב מותק ,אני צריך ללכת לעבודה קחי איזה נייר שאת צריכה לבימ"ש" וככה זה נמשך כבר 19 שנים ארוכות ומעייפות אני לא רוצה רחמים אני לא רוצה הכוונה, אני לא רוצה משפחה תומכת , אני לא רוצה חברים שמייעצים לי לעזוב אותו , אני רוצה שקט ושלווה , יש לי עלוקה אנרגטית בבית ובנשמה ונשבר לי כבר מזמן , הלוואי שאמצא את הכוח להעיף אותו קיבינימאט. אה, אל תציעו יעוץ כי ביעוץ זוגי היינו כבר כמה פעמים וכל היועצים אמרו לנו להתגרש. סופשבוע נעים לכולכם

 

[מוּסקט]

היי qt1

את נשארת כי אין לך כוח לעזוב או כי יש לך פחד לעזוב?

 

[qt1]

כי אין לי לאן ללכת

את יודעת מוסקט? לפני הרבה שנים התקשרתי אל אחותי בראש השנה ומררתי בבכי, אמרתי לה כמה רע לי , כמה אין תקשורת , כמה הפערים תהומיים , איזה ענקיים? היא אמרה לי"משפחה לא מפרקים"!!! אחותי הבכורה אמרה אז שמעתי, קמתי גיהצתי מפה ושתקתי, הבית הוא רכוש משותף אני לא אוהבת מריבות , גם לא ויכוחים , קשה לי להתווכח אני מעדיפה לשתוק או להרדם והוא לא מוכן לעזוב, זה משהו מופרע, אני אשאר כזה? אז זה ככה, שנים... ואין לי לאן ללכת עם 2 ילדים , בת שעולה ליב' ובבגרויות , בן שעולה לו' ויש לו לא מעט בעיות גם בריאותיות וגם נפשיות בעקבות בריאותיות איתן נולד. ואין משפחה תומכת והאמת? לא רוצה אותם היום, פעם אולי, היום אני כבר לא רוצה, היום האחות נתמכת בי, גם ההורים. זו לא זוגיות ,זה כמו לחיות עם אדם זר ולנהל שיחה עם אדם זר. אמא שלו ישנה בסלון כשהכרתי אותו , היה לו מאיפה להביא את התבנית הזו לזוגיות שלנו והוא הביא אותה בגדול. תודה על תשובתך המהירה

 

[sh53]

לתקן ניסיתם - כסף אין

חשבתם אולי "להתרחק" קצת אחד מהשני? לעשות בבית קיר גבס (לא עולה יקר) ושם תהיה לך את הפינה שלך? לישון שם בשקט כשאת זקוקה לשקט הנפשי שלך?

 

[sh53]

קראתי שוב מה שכתבת

"אבל כשהוא לא כאן הוא נודניק בטלפון , "איפה את? מה עשית? מה הילדים עושים? עם מי הם הלכו? אכלת? שתית? ישנת?"" אני לא הייתי עונה, ואם כבר הייתי עונה קצר ויבש - כדי שיבין שילדים לא אוהבים מרחוק. הוא רוצה לדעת איך הילדים? שיתקרב (שיבוא) ויראה אותם. עד שהוא לא בבית ויכול להיות לך קצת שקט, אז אל תיתני שיטרידו אותך מרחוק, היי חזקה ושמרי על כוחותייך - יום אחד יהיה לך את הכוחות לעשות את מה שאת רוצה לעשות, אולי אין לך אותם עכשיו, גם אחרי 19 שנה לא תמיד יש את הכוחות, אולי את זקוקה לעוד קצת זמן וזה מה שיעשה את ההבדל אצלך.

 

[qt1]

זה כמו בשיר של יודית...

אנחנו פוחדים מהצל של עצמנו נצמדים לקירות הבתים... אני יודעת שנסעתי לפני שנה לשלושה שבועות בחו"ל ולא זכרתי מי הוא , גם משם בשיחות הטלפון היה לי רע ומעצבן. כשהוא נסע לחו"ל לפני שנה וחצי היה לי שקט בנשמה. קיצור? אני צריכה גמילה ממנו , נראה לי שאיש מקצוע טוב קרי- פסיכולוג, יכול לעזור לי לעשות את הצעד , לקחת את עצמי לבימ"ש לענייני משפחה ולעוף , להמריא אל החופש שלי , אף אחד לא יעשה את זה בשבילי , אני צריכה ללמוד לא לפחוד, בלי זה כלום לא יזוז בדיוק כפי שזה לא זז 19 שנים. אני זוכרת שכשחזרתי מחו"ל אמרתי לו "הקשר שלנו פצצת זמן מתקתקת"והוא נרדם... כשהוא חזר מחו"ל הוא הביא יומן מסע- כתב כל יום כמה הוא מתגעגע, כמה אני חסרה לו , כמה רע לו... הפסקתי לנסות להבין , אני רק רוצה שיהיה כבר שקט, לא רוצה לריב לא רוצה להתוכח , שיקח הכל שיעלם שיתאדה שיהיה בריא שימצא אהבה, לא חשוב, העיקר בלעדי תודה על התגובות וסופשבוע מלא אהבה

 

[neta s]

הגולשת גם אני זברה נחסמה

 

[מוּסקט]

תודה, נטע

 

[פיצה עם חמור]

למה?

שלום, לא כתבתי כאן אף פעם אבל חשוב לי להגיב על העוול שנעשה ל"גם אני זברה" שהיא במקרה גם מישהי מהשכבה שלי ואני מכירה אותה. מדוע חסמתם אותה? מה היא אמרה שדרש חסימה? היא לא קיללה או העליבה אישית אף אחד. האם סתם נכנעתם ללחץ של כותבים? נשמע לי טיפשי. היא בסך הכל אמרה איזו אמת מסוימת מבחינתה, שהיה לה חשוב להגיד ואתם השתקתם אותה. זה שהיא מנהלת פורום לא משנה דבר. למנהלים אסור לבקר את הפורומים בגלל שהם חלק מהמערכת? טוב לדעת. חבל שעשיתם זאת, היא באמת בחורה שיש לה מה להגיד ולא סתם איזו מתלהמת. אם הייתם נותנים לה להסביר את עצמה ולא ישר מתנגדים לרעיונות שלה, אני בטוחה שזה היה מסתדר יותר טוב. הפסד שלכם.

 

[ה מוזה]

*אהממ*

אני מציעה לך פיצה שתפני לנטע במייל עם השאלה הזו אין לי ספק שתקבלי תשובה שתרגיע אותך "זה שהיא מנהלת פורום לא משנה דבר."[ אהמממ...] תשלחי מייל לנטע חמודה

 

[פיצה עם חמור]

לא הבנתי את ה"אהמממ" שלך...

ואני לאו דווקא מחפשת תשובה מנטע, גם מכם. ונטע יכולה גם לענות לי כאן.

 

[מוּסקט]

פיצה, שמעי

אין מקום לתקוף בפורום תמיכה. צריך לדעת לא רק מה להגיד אלא גם מתי ואיפה. פורום תמיכה למנהלים נועד לתמוך במנהלים ולא לתת להם באבי אביהם - בלי קשר לכך אם התוכן נכון או לא ואם יש מישהו צודק או לא. בכל מקרה אנו מנסים לא לשפוט פה אף אחד (מה שזברה עשתה בגדול). כל מנהל שנכנס הנה לקבל תמיכה יכול בהחלט לכעוס - אבל גם יודע מעבר להבעת הכעס גם לבקש את תמיכת הפורום כי הוא כועס ולא כי יש דברים מכעיסים שם בחוץ. אנו לא יושבים כאן כדי לתקן את העולם, אלא כדי למצוא פה מעט נחמה ואמפתיה ולפעמים הכוונה מקצועית. זה הכל.

 

[Padme Amidala]

ולא רק זה,

"גם אני זברה" היא בכלל לא מנהלת. איך היא הגיעה לפה בכלל?

 

[lollapalooza]

../images/Emo12.gif

 

[מוּסקט]

my guess is as good as yours

 

[ToryMaster]

../images/Emo24.gif

 

[פנינה ושלושת הדובים]

קוראת אותך וכ"כ שמחה שלא הגעתי

לזה.... לפני שנתיים גם בי נשבר משהו, היה לי כבד בנשמה. אז עשיתי מעשה שכולם לא הבינו איך היה לי אומץ, תוך שבועיים מרגע ההחלטה היינו גרושים. אני לא אשקר, לפעמים אני מתגעגעת בטירוף, כמו ילדה קטנה ולפעמים יש רגעי משבר, אבל אני שמחה שעשיתי את הצעד הזה, היום כשאני עוד צעירה והילדים שלי קטנים. נכון, זה לא קל, במיוחד לאור העובדה שויתרתי כמעט על הכל למעט הילדים שלי וצריך להתחיל את הכל מהתחלה ולהתרגל לרמת חיים שלא היית מורגלת אליה. אבל ביננו, יש מחיר לחופש? מה יותר טוב מתלהתעורר יום אחרי ולגלות שאת מאושרת? מאחלת לך הצלחה בכל דרך שתבחרי, ומקווה שתמצאי את האושר ואת האור בקצה המנהרה שבת שלום

 

[qt1]

היי פנינה תודה על הכנות ../images/Emo141.gif

תגידי , זה היה בהסכמה הדדית? אני מנסה כבר זמן לא מועט להגיע איתו לגישור במקום לעבור את כל המסכת המעצבנת והארוכה של בית משפט. בכל פעם שאני גם פותחת את הנושא הוא הופך לאילם , משנה נושא שיחה, בד"כ למשהו שקשור לעתיד ורוד , לימודים, משהו מחייב, משהו שיחזיק אותנו ביחד כמו סופר גלו עוד כמה שנים טובות או לנצח נצחים מבלי יכולת להתחשב בצרכים שלי/שלו... משהו לא מובן לי , אני באמת לא יכולה להמשיך לנסות להבין , אני מאחלת לו המון אושר , אין לי כוח לנסות להבין...ואני כן אוהבת , זה לא מתנגש , אפשר לאהוב ולהיות עצובים כי קשר לא מצליח , זה אפילו ממרר את החיים יותר , כי עצובים שזה לא מצליח עם האיש שכל-כך אוהבים. אני מבינה שטוב לך היום? יותר טוב? כן, את צודקת לגבי הפחד מהגעגועים , זה פחד נוראי, גם הפחד מהחרטה... פשששש כמה פחדים אה? שבת שלום ותודה על השיתוף ,

 

[מוּסקט]

QT- את מכירה את הציטוט הזה

על פחד? הוא הולך ככה: "אומץ אינו היעדר פחד, אלא ההכרה שיש משהו יותר חשוב מפחד" -- אמברוז רדמון

 

[qt1]

../images/Emo13.gif NOP

איזה מצב דבילי אה? מצב של תקיעות יאק.