וואו, כמה שהיה מעולה! חלק א'.
כמו אחרונות המתלהבות הגענו לבארבי, אני ואהובתי הסובייטית, בשעה מוקדמת מידי, כשרק מיעוט (מתלהב) של קהל היה בתוך האולם. כמה מוקדם? מוקדם ככה ששלחו אותנו לשתות קפה בארומה, מוקדם ככה שיהוא הגיע אחרינו, מוקדם ככה שעוד לא הנצו 3 כוכבים בשמיים. טוב, אולי לא כ"כ מוקדם, אבל מוקדם. אבל לא היסטריה מתלהבת תעיב על שמחת הנעורים שלנו! הו, לא! מצויידות בקפה חזרנו לבארבי, רק בשביל לגלות שאסור להיכנס למתחם עם שתייה. הגדילו עשות המאבטחים שהודיעו לבחור שיצא עם כוס בירה שנרכשה בתוך הבארבי, מברזי הבירה של בארבי וקן בעצמם, שאל לו לחשוב על כניסה חוזרת עם השתייה. נו טוב. שתינו ונכנסו. "נחמד הופעות עמידה" אני אומרת לסובייטית שלי ומחבקת אותה חזק בשביל לא לאבד אותה בין ארבעת האנשים שהצליחו להיכנס לפנינו. "בירה?" היא שואלת אותי. אני מציצה בעצבנות בשעון ומגלה שיש רק עוד שעתיים וחצי לתחילת המופע של רונה. "לא, לא, לא נספיק להגיע מהבר לרחבה ואני רוצה לתפוס מקום טוב!". הכאפה הייתה מהירה ואיפסה אותי. "אבל תקני מהר..." אני דוחקת בה, בברמן ובכולם "שנספיק להגיע לתפוס מקום...". עוד כאפה. "טוב, תקני כבר, תקני גם לי משהו, נניח נאצ'וס". עוד כאפה, סתם שאני ארגע. אחרי הבירה פסענו 8 צעדים (ספרתי, בחיי) מהבר עד למקום בו רציתי לעמוד ושם הטלתי עוגן (ולביולוגים שבינינו: השרשתי שורשים). "אף אחד לא יזיז אותי מכאן" לחשתי באהבה מסופקת לאהובתי ושלושתינו (אני, היא והקרלסברג) עמדנו שם ברחבה, מחובקות. בזרזוף עדין התחילו להגיע אנשים ולמלא את הרחבה עד שבשעה 22 לערך עלה דוד פרץ, שהעדיף להציג את עצמו בשם דוד קינן והטעה את שכנינו למטר שתהו האם הוא אחיה של רונה? אולי בן דוד? אולי סתם יש להם את אותו השם? לא, חברים, לא, זו רק הייתה דאחקה ולא יותר! נו, שויין. דוד פרץ הוא נגן גיטרה מוכשר עד מאוד, על זה אני לא חושבת שיהיה ויכוח. על היכולת הוואקלית שלו ייתכן ויהיה ויכוח, למרות שאני לא חושבת שהוא יהיה ארוך במיוחד. החימום שלו היה לא רע, ובהם קטעי גיטרה מוצלחים ואפקטים מעניינים בקופסת האפקטים המוזרה של הגיטריסט שלו. ואולי זה היה באסיסט? לא יודעת, לא התעמקתי. כמו שדוד אמר יפה: אף אחד לא מתעניין בהופעות חימום. היה, חביב, חימום, התחממנו, חמים, ירד מהבמה. ועכשיו תור הכיתה. "אבל מי הם הכיתה?" לחשתי ברכות שאלה אל אוזנה של הסובייטית האהובה שלי. "למי איכפת?" היא אמרה ולגמה עוד שלוק מהבירה. לי, לי אכפת. אבל לא משנה, אני אעמוד לי באמצע הרחבה של הבארבי ואתהה על זה לבד. בחושך. עם עוד מלא אנשים שאני לא מכירה. בחושך. לבד. מהשיחות שהיו לידינו הבנתי שאני לא היחידה שתוהה מי הם אותם חברי להקת הכיתה. גם הזוג שלידי תהה מי הם, וניסו לחלוב את דורי מנור, בכבודו ובעצמו, שעמד לידן מי הם "הכיתה". דורי, מסתבר, דווקא ידע מי הם, אבל לא טרח לשתף את סביבתו הקרובה או הרחוקה ולכן נפצח משחק ניחושים משעשע לפרקים כאשר אף לא אחד מהשמות שנזרקו לחלל הבארבי אושר ע"י הדורי. אכן, לסבית למופת ושומר סוד! ואז חושך ובין האורות עולים לבמה רונה (רונה!!!), יהוא (אמאלה!) ואיש המסתורין שהתיישב ליד התופים. להלן: הכיתה! איזה מגניב לנו, איזה כייף, רונה בהופעת חימום לעצמה! ואיזה כייף! יהוא בלי קונטרבס!!! אפשר ליהנות בשלווה ולהתמכר לצלילי הרוק של רונה. כן, קראתן נכון: רוק! רונה, כאילו פשטה מעליה בהופעה של הכיתה את מעטפת "רונה קינן" ועטתה רונה חדשה. היא הייתה רוקיסטית כמו שלא ראיתי את רונה מעולם. היא הייתה משוחררת כמו שהיא בשנים האחרונות, אבל היה בה גם משהו זורם ומאפשר ופחות מאופק. באמת כאילו ש"הכיתה" מאפשרת לה להיות מישהי אחרת שההופעות הרגילות, לפחות אלו האקוסטיות, פשוט לא מאפשרות לה להיות כי ה"רונה קינן" יושבת בהופעה יחד איתה. והרונה הרוקיסטית היא רוקיסטית שנותנת בראש! את האיכויות הקוליות שלה כולנו מכירות (ומכיר) אבל ברוק צצים גם באסים והשילוב עם יהוא מעניין וזורם והרמוני בצורה מפתיעה וממכרת. הייתי שמחה אם היו מרימים לרונה קצת את הסאונד, כי הקול של יהוא לעיתים היה דומיננטי בעיני קצת יותר מידי, אבל שלא יווצר הרושם שלא שמעו אותה. שמעו גם שמעו! השיר הראשון היה שיר שאם אני צריכה לנחש אז רונה היא זו שכתבה אותה. השיר, שהיה הראשון של הכיתה ששמעתי מעודי, היה מפתיע והטווה את הקו הרוקי להפליא של ההופעה. השני היה לדעתי בכתיבתו של יהוא. גם הוא היה לא רע בכלל. והשלישי היה של דורי מנור, זה שבכבודו ובעצמו עמד במרחק נגיעה ממני. הם שרו את "בריטון" והיה מדהים-מדהים-מדהים! איזה מילים! איזה לחן! איזה רוק!! וואו! שיפול עלי מגבר מהתקרה ויהרוג אותי כאן ועכשיו.
אבל נשבעת שהייתי (ואני עדיין - אפילו שעברו כמעט 24 שעות..) בהתרגשות מטורפת ולא מוסברת.. זאת הייתה הופעת רוק אמיתית וחזקה, ראו שרונה נהנית וכולם הרגישו בזה ולא יכלו שלא להנות איתה.. דיברנו אחרי ההופעה ואני כזה: "וואו רונה...היה פשוט אדיר" פשוט..וואו.." אני עדיין מעכלת.. ומתה שיצא דיסק של הכיתה!!