אצלי זה כנראה קצת שונה מאצל כולכם - לי
אין אופציות. אני עובדת רק בבית. אין לי אפשרויות אחרות, מכל מיני סיבות, בעיקר טכניות. וכמו כולם - חדר העבודה והמחשב והמכתבה הם המקומות שבהם אני נודדת משולחן אח דלאחר. מוצאת לעצמי כמובן הסחות - כי אם על המחשב - אז האינטרנט והפורום פתוחים ואם על שולחן העבודה - הטלפון והנייד תמיד זמינים ואם בליל ה- אז תמיד קר לי , וזו סיבה טובה ללכת להביא כוס תה כל כמה דקות. היה שלב שקניתי לי קומקומצ'יק מיוחד לחדר העובדה, אבל בתוך שלושה ימי פעולה נשבר לו הלחצן שאחראי על הרתחת המים, וחזרתי למודל ההליכ הלמטבח... וכמו שכבר כתבו כאן - הבית תמיד מזמן מכונות כביס,ה ניקיון, ובמקרה שלי - גם הרבה דברים אחרים של עבודה... שאינה דווקא עבודת המחקר (וזה עושה את הדברים קשים יותר, כי סדר העדיפויות והדד-לים הקשיחהוא דווקא לדברים שאינם מחקר) אבל - כמו שכבר נאמר - דד-לין ומוזה הם מה שקובע אצלי. אם יש דד ליין (למשל עכישו כשאני חייבת לשאת הרצאה על פרק מהדוקטורט, כשעוד אין לי אפילו מסד נתונים לבסס עליו את ההרצאה...) המצב הוא קריטי, ואני עובדת במרץ. ומכיון שיש דדליין, ומכיון שהודעתי לעצמי שחייבים לעמוד בלו"ז - אני גם משתדלת שתהיה לי מוזה. מנתקת טלפונים, מודיעה לכולם שאני נוארא עסוקה ולא נותנת לכלום להפריע לי. אםילו לא לארוחת צהרים.