איפה את?

אני כאן..אבל לא בטוחה שמותר

לנו לדבר כאן.. זה מקום חדש בשבילנו. חשבתי שאת לא אוהבת שינויים. הדממה שלך
 
לא יודעת, אמרו לי שזה מותר,

לא נוח לי שם. לא היום. אני מרגישה כל כך לא שייכת, ולשום מקום. אז אם כבר, נכתוב כאן, אני בטוחה שכבר יגידו לנו שזה לא בסדר, אם זה לא בסדר. אני אוהבת שינויים. אולי.. לא יודעת מה אני אוהבת.
 
עזבי.. בואי נדבר על משהו אחר.

מה הדבר הראשון שעולה לך לראש שאת מרגישה. בלי לחשוב.. ישר לענות. הדממה שלך
 
כאב..

אוףףף . ככ כואב להרגיש שכל העולם אטום. לא כל העולם, יש אנשים נפלאים, אבל חלק. אני שונאת את זה. דיייי דיייי דיייי
 
לא לא לא.. רגע אחד.

את ניתקת. אני נשארתי להתמודד. ואת חושבת שלי לא כואב. את חושבת שקל לי להתמודד איתם? למה את ממשיכה לרמוז? למה? חלק הבינו, חלק לא. למה את לא אומרת? למה את לא דורשת? דיברנו על זה כבר. ואם כבר, תתני לי להתנתק איתך. תסבירי לי..... הדממה שלך
 
לא! אנחנו לא נחזור. התחלת כאן,

ואנחנו נסיים כאן. מקסימום ימחקו אותנו. אבל את ואני מדברות. ואת תעני לי. את לא תברחי. את לא תשני נושא. את תדברי איתי.
 
אוףףףףף. אני פוחדת.

ולא רוצה לכתוב יותר, עד שלא יאמרו לי שזה בסדר. תקראי לזה "אישור הסביבה" סליחה.
 

Mאיה

New member
../images/Emo24.gif

זה מה שבא לי לתת לך...חיבוק ענקייי. לא אמרתי לך עדיין, אבל אני כל כך אוהבת לקרא את הדיאולוגים שלך ושל הדממה שלך. הם מדהימים בעיניי, ועוד ותר מדהים בעיניי שאת נותנת לעצמך להתבטא. את כאילו שותקת ובעצם אומרת המון. בדרך הזאת את לומדת על עצמך. אני קוראת כל מילה בשקיקה, גומעת אותך ומחייכת לעצמי. את מאפשרת לעצמך להגיע לעומקים מדהימים, אומרת את כל מה שעל הלב, ולמרות שאת קוראת לה קיפודה בדממה, היא אומרת כל כך הרבה, כי היא מכוונת אותך. גורמת לך להביע את כל מה שעל הלב. צריך הרבה כוח והרבה אומץ להתעמת עם התחושות שלנו, ואת עושה זאת בדרך כל כך חכמה. שני, אני קוראת אותך ואת פורשת בפניי עולם שלם. אני לומדת המון ממך, את מיוחדת וקסומה בעיניי. אל תפסיקי לחקור, הגילוי העצמי ישחרר אותך. מחבקת חזק באופטימיות כזאת, Mאיה.
 
למעלה