איפה הייתם ב 11 בספטמבר שנה שעברה?

[limor 2]

אנחנו היינו בכרתים

זה היה נופש נוראי - גם המלון היה על הפנים, גם הייתי חולה, גם הפיגוע וגם דודו דותן נפטר - הכל בחופשה אחת !

 

[danonit]

אנחנו היינו בעבודה

וראינו טלויזיה עם כל החברה. אחרי זה נסענו לחברים והיינו כולנו די freaked out... אגב, ההורים של בעלי היו באותו יות בחתונה של קרובי משפחה ואמרו שהיה די מבאס, לא היה לאנשים ראש לשמוח.. אז ארנון - היה לכם ממש מזל...

 

[יעל3]

אני דווקא מאמינה....

 

[daldan]

בעבודה

היינו במסגרת יומיים עמוסים של פרזנטציות ודיונים עם אורחים מארה"ב (ניו ג´רזי) כלפתע אחת העובדות במשרדים שתמיד עם הרדיו פתוח התחילה לצעוק שמטוס ריסוס (זה כנראה מה שחשבו) התנגש באחד מבנייני התאומים, ומכאן השתלשלות הדברים ידועה ואנחנו כבר לא יכולנו להמשיך את הדיונים וכולנו נצמדנו לאינטרנט ולטלויזיה (האורחים מארה"ב נאלצו להשאר כאן יותר זמן משציפו) אני בעיקר זוכרת את התחושה הקשה שאחזה בנו, של "מה יהיה מחר בבוקר?"

 

[היידי אור]

הייתי בבית מול הטלויזיה

שבוע אחרי סיום המבחן האחרון בלימודים שלי, וזיפזפתי בטלויזיה, והגעתי לערוץ 12 CNN - לפתע קטעו את התכנית עם חדשות של מטוס שנכנס בתאומים- ולא ידוע אם זה תאונה. אני ישר טלפנתי לבעלי לעבודה, וניסינו להשיג את הקרובים בניו יורק, ותוך כדי, אני רואה בשידור ישיר בטלויזיה איך גם המטוס השני מתנגש בתאומים, ואחר כך גם איך התאומים נפלו. וכל הזמן אני יושבת על הספה המומה עם יד על הפה- ולא מאמינה שזה אמיתי. בערב הייתה לנו חתונה, וכל שניה רצנו לאוטו לשמוע עדכונים. מה שבטוח שאת החתונה הזו תמיד נזכור.

 

[nikit1]

גם אני זכיתי לראות את הכל ב"LIVE",

ראיתי SKY NEWS אם אני לא טועה ואחרי כחצי שעה הגיע המבזק המיוחד...לא ממש הבנתי מה קורה ואז התחילו הטלפונים ההיסטריים לאחי בארה"ב (ללא הצלחה כמובן). זה פשוט לא נראה אמיתי בהתחלה- קריסת התאומים והפגיעה בפנטגון, כמו לקוח מתוך סרט אסונות שהאמריקאים כ"כ אוהבים.

 

[נופר30]

בעבודה

רק שאחר כך אי אפשר היה עוד להמשיך לעבוד

 

[מאי26]

בטיסה לניו יורק! כן, כן, טסנו

לחופשה של חודש בארה"ב (שתחילתה בניו יורק) ושהתכוננו אליה כבר איזה חודשיים. עלינו לטיסה בערך בשתים וחצי שעון ישראל, הפיגוע בתאומים היה בערך בשלוש - ארבע, וכחצי שעה לאחר מכן הודיע הטייס שבעקבות פעילות טרוריסטית בארה"ב נאלץ לנחות בלונדון. הוא לא פירט מה קרה, ואנחנו היינו די שאננים וחשבנו שאולי יש איזה התראות לפיגוע, אם כי לא הבנו איך בדיוק זה קשור לארה"ב. אני זוכרת ששאלתי את אחת הדיילות מה זה ומה הקשר בין ארה"ב לטרור, והיא אמרה לי שגם אצלם יש טרור, והנה היה את הבנין שנפל באוקלהומה עקב פצצה ואמרתי לה שהסיפור של אוקלהומה זה סיפור רציני וחד פעמי ומה הסיכוי שכזה דבר יקרה שוב... אז נחתנו לנו בלונדון ופגשנו מישהו שהכרנו ביציאה מהמטוס. הוא היה מחובר לפלאפון ואז אמר לנו לראשונה על התאומים. היינו בשוק. נלקחנו לאיזה אולם נוסעים שלא היתה בו טלויזיה!!!ולא היה לנו מושג מה קורה איתנו! זה שהכרנו עם הפלאפון היה מחובר נונסטופ לארץ וכל הזמן סיפר לנו שאומרים שיש עוד מלא מטוסים בשמים, שבוש נכנס למקלט הגרעיני, שהוא עומד לתקוף את עיראק. במקביל הודיעו לנו מחברת התעופה שאין להם מלון לתת לנו כי כל הטיסות שלהם נתקעו בלונדון ושאין טיסות בימים הקרובים לארה"ב ולישראל. קשה לתאר איך הרגשנו. פשוט כמו פליטים בעולם, שתקועים אין להם לאן לנסוע וגם אין להם לאן לחזור, ושתבינו היינו בטוחים שהלך העולם, שהמדינה שלנו תותקף, פשוט אין איך לתאר את זה! ולא היתה טלויזיה ובכל מקום רצו שמועות. היה פשוט נורא. חיכינו באותו יום בשדה התעופה כשש שעות ותכננו פשוט להשאר לישון שם ולטוס בחזרה לישראל ברגע שנוכל. בשעה אחת עשרה בערך בלילה הודיעו לנו שמצאו לנו מלון בברייטון (כמה עשרות קילומטרים מלונדון) ולקחו את אנשי הטיסה אליו. בסופו של דבר נשארנו במלון הזה שלושה לילות (ויש לנו משם הרבה סיפורים מצחיקים על כל הישראלים שהיו איתנו שם, אבל נעזוב את זה כרגע). הוא היה דווקא מלון שווה ביותר של חמישה כוכבים. ביום שישי טסנו לניו יורק (הפיגוע בתאומים היה כזכור ביום שלישי). אבל לפני שעלינו לטיסה הודיעו לנו ששוב סגרו את השמים האויריים בניו יורק ובמקום זה לקחו אותנו לסינסינטי... טיסה הרבה יותר ארוכה. ואז ביום שבת היינו אמורים לטוס לניו יורק מסינסינטי, אבל עקב התורים ההיסטריים והבדיקות הבטחוניות פספסנו את הטיסה והגענו רק בערב. אז הגעתי לראשונה בחיי לניו יורק נטולת התאומים ומלאת עצרות הזכרון... היה מוזר ביותר. הקטע המצחיק הוא שהמשך הטיול היה ממש רגיל (חוץ מזה שחברת התעופה שלנו הפסיקה לטוס לישראל וזה עיכב בכמה ימים את חזרתנו), טיילנו בכל החוף המזרחי ובאורלנדו והיה מצויין. אבל אין ספק שהחויה של תחילת הטיול היתה פשוט מצמררת... באחת עשרה בלילה הודיעו לנו

 

[gmgy]

זה היה היום הראשון שלי בעבודה

בחברת תקשורת בניו יורק. הייתי אמורה להתחיל ב10 בבוקר, ולכן הייתי במקלחת. אמא שלי התקשרה מהארץ ושאלה אם הכל בסדר. אני שאלתי למה וטסתי לעבודה. מעניין שהסאבווי עבד אז למרות הכל...

 

[אביבית1]

הייתי במכללה

לפני שהתחיל השיעור מישהי שהגיעה מהבית סיפרה לנו, פשוט הייתי בהלם. ניסיתי להתקשר לבן דוד שלי שהיה בניו-יורק ופשוט כמו כולם לא הצלחתי להשיג אותו, ולא רציתי להתקשר להורים שלו כדי לא להדאיג אותם יותר, אחרי יומיים נודע לי שבאותו יום הוא היה במטוס בדרך לארץ.

 

[POOH*]

אנחנו היינו בהכנות לחתונה של חברה..

ובאמצע סחיבת כיסאות שולחנות וכו´... במקרה שמענו מבזק... אח"כ פשוט שמו אוטו עם רדיו פתוח לידינו והמשכנו לסחוב ולעבוד ובערב הייתה החתונה שהסתיימה יחסית מוקדם. [ב- 12:30 היינו במיטה אחרי מקלחת כשכל איזור החתונה כבר מסודר ומאורגן]. אבל היא הסתיימה מוקדם משילוב של סיבות וזו לא הייתה היחידה אם כי בטוח שהיא תרמה לעניין. POOH

 

[שמופית]

אנחנו היינו ביורודיסני ../images/Emo151.gif

היינו 3 שבועות בצרפת ופריז היתה כבר סוף הטיול שלנו. ב 11 בספטמבר היינו ביורודיסני והכל היה נחמד - נהננו ולא שמענו על כלום. גם ביום שלמחרת, עדיין לא ידענו מכלום ורק כעבור יומיים, כשהתקשרתי לאמא שלי להגיד ש"הכל איתנו בסדר ואנחנו חוזרים מחר", היא סיפרה לי על התאומים

אני הייתי בהלם מוחלט (אני מאוד אוהבת את מנהטן ובמיוחד את מגדלי התאומים וגם יש לי תמונה בבית של קו השמיים המקסים של מנהטן) ואחר כך כבר ירד לנו כל המצב רוח מהטיול - חיפשנו ומצאנו אינטרנט קפה והורדנו סרטים מה CNN לראות מה קרה (שתבינו - הצרפתים היו נראים ממש אדישים ולא נראה היה שמשהו מסעיר מתרחש בעולם).

 

[הלוואי והייתי חתול]

במסעדה../images/Emo21.gif../images/Emo48.gif

עם אבא שלי ואשתי (שאז היתה לעתיד). אמא שלי התקשרה וסיפרה לי שמטוס התרסק על אחד ממגדלי התאומים ואז נגמרה לי הסוללה של הפלאפון.

רק אחרי שעתיים וחצי (אכול כפי יכולתך

), כשנכנסנו לאוטו ושמנו את הפלאפון להטענה, אחותי התקשרה וסיפרה לי הכל

. הקשבנו לרדיו תוך כדי פקק בכביש החוף בשעת שקיעה

, ואני פשוט זוכר את ההרגשה/מחשבות/תמונות בראש... לא יודע איך להסביר את זה

. אתם מכירים שיש זכרון מזמן מסויים, שפשוט זוכרים מה בדיוק ראית ו/או שמעת באותו הזמן, אפילו אם הם לא קשורים אחד לשני ? מאז, כל פעם שאני רואה שקיעה יפה אני נזכר....

 

[danaziv]

באספת הורים

שמעתי על האסון בבית ,הספקתי לראות את התמונות המחרידות בטלויזיה והייתי חייבת ללכת לבי"ס לאספת הורים ראשונה של פתיחת השנה. הרבה לא הגיעו ואני ממש לא הייתי במיטבי ואין לי מושג איך עברתי את זה.