איפה כדאי לקבל גרדסיל (במרפאת מטיילים
- פותח הנושא נפרדנו כך1
- פורסם בתאריך
בבקשה
"תבינו, השינוי הזה קרה בזמן שהייתי בבית הספר לרפואה. התחלתי את הלימודים כשלא עבר שבוע בלי מקרה או שניים של דלקת קרום המוח כתוצאה מהמופילוס שהגיעו למיון ילדים, וכשסיימתי אותם המחלה הזו נמוגה מהעולם. זה מדהים."
לא יודע... לדעתי הכוונה פה היא לדלקת קרום המוח הנגרמת מהמופילוס ולא ממקורות אחרים...
שוב, זה לא בלוג מדעי , אחרת לא היה נכתב בצורה כזאת אך יש בו אינפורמציה מועילה.
"תבינו, השינוי הזה קרה בזמן שהייתי בבית הספר לרפואה. התחלתי את הלימודים כשלא עבר שבוע בלי מקרה או שניים של דלקת קרום המוח כתוצאה מהמופילוס שהגיעו למיון ילדים, וכשסיימתי אותם המחלה הזו נמוגה מהעולם. זה מדהים."
לא יודע... לדעתי הכוונה פה היא לדלקת קרום המוח הנגרמת מהמופילוס ולא ממקורות אחרים...
שוב, זה לא בלוג מדעי , אחרת לא היה נכתב בצורה כזאת אך יש בו אינפורמציה מועילה.
בבקשה, קומרן
הנה הקישור, מוחות קודחים.
ראשיתו בתיאור באמת נורא של מה שקורה לתינוקות וילדים שחוטפים דלקת קרום המוח.
לא הייתי מתחילה פוסט כזה במלה "קינוח", אבל על טעמים אישיים קשה להתווכח.
שני שלישים מהפוסט עוסקים ב...הפחדה.
הסיום, שממנו אתה הבאת ציטוט, נראה בקריאה סלקטיבית - במיוחד לאור הפתיחה המושקעת, כך:
"רגע! הבטחת חדשות טובות!
נכון, הבטחתי, והנה הן.
יש חיסון להמופילוס ולחלק מהזנים של המנינגוקוק. הוא מונע את המחלה.הוא מונע את ההדבקה של אחרים אם מישהו מבני המשפחה חלה. הוא מונע את הסימנים הנוירולוגים החמורים. אין לו כמעט תופעות לוואי, ורואים את התוצאות בשטח".
והציטוט הבא, (גם אני אסמן כאן הדגש):
"תבינו, השינוי הזה קרה בזמן שהייתי בבית הספר לרפואה. התחלתי את הלימודים כשלא עבר שבוע בלי מקרה או שניים של דלקת קרום המוח כתוצאה מהמופילוס שהגיעו למיון ילדים, וכשסיימתי אותם המחלה הזו נמוגה מהעולם. זה מדהים.
לא הייתי בסביבה כשארגון הבריאות העולמי הכחיד את האבעבועות השחורות, לא הייתי בסביבה כשילדים ברחבי העולם הפסיקו למות כתוצאה מפוליו, אבל את השינוי הזה ראיתי, וזה היה נפלא.
גם בקריאה סלקטיבית, הייתי אומרת: מגמתי משהו. ולכיוון מאוד מסוים.
הנה הקישור, מוחות קודחים.
ראשיתו בתיאור באמת נורא של מה שקורה לתינוקות וילדים שחוטפים דלקת קרום המוח.
לא הייתי מתחילה פוסט כזה במלה "קינוח", אבל על טעמים אישיים קשה להתווכח.
שני שלישים מהפוסט עוסקים ב...הפחדה.
הסיום, שממנו אתה הבאת ציטוט, נראה בקריאה סלקטיבית - במיוחד לאור הפתיחה המושקעת, כך:
"רגע! הבטחת חדשות טובות!
נכון, הבטחתי, והנה הן.
יש חיסון להמופילוס ולחלק מהזנים של המנינגוקוק. הוא מונע את המחלה.הוא מונע את ההדבקה של אחרים אם מישהו מבני המשפחה חלה. הוא מונע את הסימנים הנוירולוגים החמורים. אין לו כמעט תופעות לוואי, ורואים את התוצאות בשטח".
והציטוט הבא, (גם אני אסמן כאן הדגש):
"תבינו, השינוי הזה קרה בזמן שהייתי בבית הספר לרפואה. התחלתי את הלימודים כשלא עבר שבוע בלי מקרה או שניים של דלקת קרום המוח כתוצאה מהמופילוס שהגיעו למיון ילדים, וכשסיימתי אותם המחלה הזו נמוגה מהעולם. זה מדהים.
לא הייתי בסביבה כשארגון הבריאות העולמי הכחיד את האבעבועות השחורות, לא הייתי בסביבה כשילדים ברחבי העולם הפסיקו למות כתוצאה מפוליו, אבל את השינוי הזה ראיתי, וזה היה נפלא.
גם בקריאה סלקטיבית, הייתי אומרת: מגמתי משהו. ולכיוון מאוד מסוים.
בין שפה לעובדות
מסכים לגמרי, וקרן יודעת לכתוב ברטוריקה מאד סוחפת ומשכנעת.
אילו היתה מגייסת את זה להעברת מסרים הנתמכים בעובדות - סבבה.
זו הצרה כששפה טובה פוגשת חובבנות או אינטרס.
במקרה של המופילוס ההטעיה חמורה שבעתיים, הואיל ומאז הכנסת החיסון לשגרה, בצד הירידה הבאמת דרמתית בתחלואה בהמופילוס אינפלואנזה מסוג B, חלה עליה של מאות אחוזים בהמופילוס אינפלואנזה מסוגים אחרים. אבל בשביל להציג את שני הצדדים של המטבע, צריכים מקור מידע הנאמן לנתונים, כמו אתר העמותה שלנו, ולא בלוג של מקדמת חיסונים.
מסכים לגמרי, וקרן יודעת לכתוב ברטוריקה מאד סוחפת ומשכנעת.
אילו היתה מגייסת את זה להעברת מסרים הנתמכים בעובדות - סבבה.
זו הצרה כששפה טובה פוגשת חובבנות או אינטרס.
במקרה של המופילוס ההטעיה חמורה שבעתיים, הואיל ומאז הכנסת החיסון לשגרה, בצד הירידה הבאמת דרמתית בתחלואה בהמופילוס אינפלואנזה מסוג B, חלה עליה של מאות אחוזים בהמופילוס אינפלואנזה מסוגים אחרים. אבל בשביל להציג את שני הצדדים של המטבע, צריכים מקור מידע הנאמן לנתונים, כמו אתר העמותה שלנו, ולא בלוג של מקדמת חיסונים.
אני באופן אישי עומדת על כמה הבדלים
הראשון ואולי הבולט שבהם הוא שבשום מקום באתר חסון אין שימוש מניפולטיבי בשפה לצרכי הפעלה רגשית.
אפילו החלק שמביא ציטוטים מפיהם של נפגעי חיסונים לא נופל בסחטנות רגשית, רגשנות או הפחדות.
לחלוטין לא נעשות מניפולציות ספרותיות או תעלולים רטוריים באופן הצגת הדברים.
את זה אי אפשר בשום אופן להגיד על הבלוג של לנדסמן.
והשני - גם שם, וגם כאן - ממש בראש הפורום, מתנוסס קישור ישיר אל אתר משרד הבריאות, על כל המידע המוגש בו.
אולי באתר חסון לא מובאים במלואם כל חלקי ושברי המידע המוצעים באתר שאמור היה להיות האתר הפורמלי המציג בפני הציבור את כל המידע במלואו, בדרך של ציטוט, או העתקה (מה שממילא לא נהוג ולא מקובל),
ובהחלט באתר יש מקבצים של מידע שמובא דרך פריזמה מסוימת,
אבל, גם כולל המידע על דעותיהם השונות של רופאים ומומחים בתחום - המידע מוצג בצורה עניינית.
והוא כולל מידע מפורט - ויבש - על המחלה, על החיסון, וכן הלאה...
אילו באמת היה אתר מגמתי שכל עיסוקו בסילוף - הוא היה פשוט מתרכז כולו בנזקים, וברגשותיהם הפגועים של הניזוקים מחיסונים. כי אין בעולם כמו הכוח של מניפולציות רגשיות של כאב, סבל ופחד - כדי להניע אנשים.
נכון שבפורום מדי פעם מועלית נגיעה או דעה אישית, אבל באתר אין כזאת.
גם אני, כהורה לנפגע חיסונים, נפסלתי על הסף במחשבה/רעיון שהעליתי - מפאת חוסר רפרנס ראוי ומתאים.
אפשר אולי להגיד הרבה דברים על מור, במיוחד כשמאוד רוצים להתנגח.
אבל - בנוגע לנורמות של אתיקה, בהשוואה בין שני האתרים - את הגבולות של המקובל לא הוא פורץ.
האמת?
אני בכלל לא בטוחה שבמשרד הבריאות מחבבים את השיטות האלו של הפחדות וסחיטה רגשית, או מניפולציות שמקור השראתן בספרות הפנטסטית.
הראשון ואולי הבולט שבהם הוא שבשום מקום באתר חסון אין שימוש מניפולטיבי בשפה לצרכי הפעלה רגשית.
אפילו החלק שמביא ציטוטים מפיהם של נפגעי חיסונים לא נופל בסחטנות רגשית, רגשנות או הפחדות.
לחלוטין לא נעשות מניפולציות ספרותיות או תעלולים רטוריים באופן הצגת הדברים.
את זה אי אפשר בשום אופן להגיד על הבלוג של לנדסמן.
והשני - גם שם, וגם כאן - ממש בראש הפורום, מתנוסס קישור ישיר אל אתר משרד הבריאות, על כל המידע המוגש בו.
אולי באתר חסון לא מובאים במלואם כל חלקי ושברי המידע המוצעים באתר שאמור היה להיות האתר הפורמלי המציג בפני הציבור את כל המידע במלואו, בדרך של ציטוט, או העתקה (מה שממילא לא נהוג ולא מקובל),
ובהחלט באתר יש מקבצים של מידע שמובא דרך פריזמה מסוימת,
אבל, גם כולל המידע על דעותיהם השונות של רופאים ומומחים בתחום - המידע מוצג בצורה עניינית.
והוא כולל מידע מפורט - ויבש - על המחלה, על החיסון, וכן הלאה...
אילו באמת היה אתר מגמתי שכל עיסוקו בסילוף - הוא היה פשוט מתרכז כולו בנזקים, וברגשותיהם הפגועים של הניזוקים מחיסונים. כי אין בעולם כמו הכוח של מניפולציות רגשיות של כאב, סבל ופחד - כדי להניע אנשים.
נכון שבפורום מדי פעם מועלית נגיעה או דעה אישית, אבל באתר אין כזאת.
גם אני, כהורה לנפגע חיסונים, נפסלתי על הסף במחשבה/רעיון שהעליתי - מפאת חוסר רפרנס ראוי ומתאים.
אפשר אולי להגיד הרבה דברים על מור, במיוחד כשמאוד רוצים להתנגח.
אבל - בנוגע לנורמות של אתיקה, בהשוואה בין שני האתרים - את הגבולות של המקובל לא הוא פורץ.
האמת?
אני בכלל לא בטוחה שבמשרד הבריאות מחבבים את השיטות האלו של הפחדות וסחיטה רגשית, או מניפולציות שמקור השראתן בספרות הפנטסטית.
הנה מגיע הגילוי הנאות שלי
"זו הצרה כששפה טובה פוגשת חובבנות או אינטרס"
זו הסיבה שבגללה לא כתבתי עד היום בפירוט מה אירע במקרה של הבן שלי.
לא בגלל שאני חוששת שיאשימו אותי בדמגוגיה, או בסחיטה רגשית...
מצדי אפשר להאשים אותי גם בזה, ממילא יש המאשימים אותי במצבו של בני - מכיוון שאני זו שהחליטה לתת לו את החיסון. וממילא לפחות עפ"י פרויד - כל מה שלא בסדר, ויהיה לא בסדר אי פעם אצל ילד, הוא באשמתה הישירה של אמו.
הסיבה היא "אינטרס" - בכל מקרה, כל דבר שאומר בנושא יחשב כמוטה לצד העובדה שיש תופעות לוואי חמורות ומאוד בלתי רצויות לחיסונים.
הסיבה השניה היא "חובבנות" - אני לא רופאה. כל דבר שאומר בנושא רפואי הוא בחזקת "פסאודו".
הסיבה השלישית היא "שפה טובה" - לא רוצה להיות אחראית - בשפה היפה שלי, ובכתיבה האישית - לכך שמישהו יחליט לחסן או לא לחסן את ילדו בגלל איזו נגיעה רגשית או נגיעה במנגנון הפחד בגלל דבר שכתבתי. זה מרגיש לי לא אחראי לנצל את חלקות הלשון שלי לדבר שייחשב כמניפולציה. במיוחד לא כזאת שעלולה להשפיע על אנשים אחרים בהחלטותיהם בנוגע לילד הפרטי שלהם.
אולי פעם אצליח להגיע לנוסח דברים לאקוני מספיק, ומרוחק מספיק - כדי להיות יכולה לספר "סיפור" מבלי להיכשל בכשרון הפרטי שלי.
"זו הצרה כששפה טובה פוגשת חובבנות או אינטרס"
זו הסיבה שבגללה לא כתבתי עד היום בפירוט מה אירע במקרה של הבן שלי.
לא בגלל שאני חוששת שיאשימו אותי בדמגוגיה, או בסחיטה רגשית...
מצדי אפשר להאשים אותי גם בזה, ממילא יש המאשימים אותי במצבו של בני - מכיוון שאני זו שהחליטה לתת לו את החיסון. וממילא לפחות עפ"י פרויד - כל מה שלא בסדר, ויהיה לא בסדר אי פעם אצל ילד, הוא באשמתה הישירה של אמו.
הסיבה היא "אינטרס" - בכל מקרה, כל דבר שאומר בנושא יחשב כמוטה לצד העובדה שיש תופעות לוואי חמורות ומאוד בלתי רצויות לחיסונים.
הסיבה השניה היא "חובבנות" - אני לא רופאה. כל דבר שאומר בנושא רפואי הוא בחזקת "פסאודו".
הסיבה השלישית היא "שפה טובה" - לא רוצה להיות אחראית - בשפה היפה שלי, ובכתיבה האישית - לכך שמישהו יחליט לחסן או לא לחסן את ילדו בגלל איזו נגיעה רגשית או נגיעה במנגנון הפחד בגלל דבר שכתבתי. זה מרגיש לי לא אחראי לנצל את חלקות הלשון שלי לדבר שייחשב כמניפולציה. במיוחד לא כזאת שעלולה להשפיע על אנשים אחרים בהחלטותיהם בנוגע לילד הפרטי שלהם.
אולי פעם אצליח להגיע לנוסח דברים לאקוני מספיק, ומרוחק מספיק - כדי להיות יכולה לספר "סיפור" מבלי להיכשל בכשרון הפרטי שלי.
קשה לי להגיד שאני מרגישה נוח עם זה
ואני מודה שאני לא שלמה עם זה בכלל...
לא כל כך יושרה, כמו רגש אחריות.
מישהו לא היה מספיק אחראי כלפי וכלפי הבן שלי. ועד היום ה- מישהו לא לקח אחריות. מה שיש לבן שלי שייך ל-Dead zone של הרפואה. (אולי המקום המבעית שממנו יוצאים זומבים בלילה?).
יתרה מזאת - כל האחריות כולה מוטלת עלי - איך שלא נסובב את זה, ואיך שלא ננסה להסתכל על זה.
אין כמו להיות במקומי - כדי לדעת מה המשמעות של הדבר.
אני לא יכולה שתהיה מוטלת על כתפי עוד אחריות כזאת על גורל של אחר.
אתה רואה, זה אפילו לא ממקום של אלטרואיזם...
ואני לא יכולה להגיד שאני מרגישה בנוח עם זה, כיוון שאני חולקת איתכם סוג של מרחב מחיה (אפילו שהוא קטן), ובעצם כאילו מסתירה. לא בדיוק השלמות המוסרית שהייתי רוצה לשאוף אליה.
במקום אחר כתבתי כאן:
אם אתה יודע - תעשה
אם אתה לא יודע - אל תעשה
אם אתה רוצה לנסות - נסה קודם על עצמך
זה תקף גם עלי.
אני יודעת איזו השפעה יכולה להיות למלים (ולסיפורים). גם אם זה יישמע כמו פסיכולוגיה בגרוש, אבל החוזקה שלי היא גם החולשה שלי. זה נפלא שיש איזה גרם כישרון לכתוב, או לספר סיפור. זה לא נכון להשתמש בזה כשמדובר בחיים ובבריאות של אנשים אחרים. החולשה שלי מתבטאת בזה שאני לא יודעת לספר סיפור במנותק מהכישרון שלי.
כדי להביא אותו בצורה הראויה - אני כנראה עוד צריכה למצוא את הדרך.
בכל מקרה, תודה לך על המלים החמות
ואני מודה שאני לא שלמה עם זה בכלל...
לא כל כך יושרה, כמו רגש אחריות.
מישהו לא היה מספיק אחראי כלפי וכלפי הבן שלי. ועד היום ה- מישהו לא לקח אחריות. מה שיש לבן שלי שייך ל-Dead zone של הרפואה. (אולי המקום המבעית שממנו יוצאים זומבים בלילה?).
יתרה מזאת - כל האחריות כולה מוטלת עלי - איך שלא נסובב את זה, ואיך שלא ננסה להסתכל על זה.
אין כמו להיות במקומי - כדי לדעת מה המשמעות של הדבר.
אני לא יכולה שתהיה מוטלת על כתפי עוד אחריות כזאת על גורל של אחר.
אתה רואה, זה אפילו לא ממקום של אלטרואיזם...
ואני לא יכולה להגיד שאני מרגישה בנוח עם זה, כיוון שאני חולקת איתכם סוג של מרחב מחיה (אפילו שהוא קטן), ובעצם כאילו מסתירה. לא בדיוק השלמות המוסרית שהייתי רוצה לשאוף אליה.
במקום אחר כתבתי כאן:
אם אתה יודע - תעשה
אם אתה לא יודע - אל תעשה
אם אתה רוצה לנסות - נסה קודם על עצמך
זה תקף גם עלי.
אני יודעת איזו השפעה יכולה להיות למלים (ולסיפורים). גם אם זה יישמע כמו פסיכולוגיה בגרוש, אבל החוזקה שלי היא גם החולשה שלי. זה נפלא שיש איזה גרם כישרון לכתוב, או לספר סיפור. זה לא נכון להשתמש בזה כשמדובר בחיים ובבריאות של אנשים אחרים. החולשה שלי מתבטאת בזה שאני לא יודעת לספר סיפור במנותק מהכישרון שלי.
כדי להביא אותו בצורה הראויה - אני כנראה עוד צריכה למצוא את הדרך.
בכל מקרה, תודה לך על המלים החמות
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.