אירוח ביום רביעי 25/5

oshiko

New member
אירוח ב 25/5

שלום לכולם, ההודעה הזו מקדימה את ההודעה הפורמלית שתגיע מ"תפוז". אני שמח לבשר שהאירוח הראשון בפורום יהיה בשבוע הבא ביום רביעי 25/5 בשעות 8-10 בערב. היה לא פשוט לארגן, אבל סוף-סוף זה קורה. אנו נארח את ציפי גון-גרוס, סופרת ופסיכולוגית, מחברת ספרים רבים, ביניהם "הורים מתגייסים" - ספר מאד רלוונטי לגולשי הפורום הזה. היא תשיב לשאלות במגוון נושאים הנוגעים לחיבור בין פסיכולוגיה והשירות הצבאי. אנא הכינו את שאלותיכם. מהניסיון בפורום אני יודע שיש הרבה. עניינו את מי שאפשר. נוכל להכין את השאלות כבר בשירשור הזה. אני לצערי אהיה באותו זמן בנסיעת עבודה בארה"ב, ומתוכננת לי פגישה בדיוק לזמן האירוח (כל זה נקבע לצערי אחרי שקבעתי את זמן האירוח לפי נוחותה של האורחת). ביקשתי משושה, עקב ניסיונה כמנהלת פורום, להיות נוכחת ולטפל בבעיות הטכניות בזמן האירוח. הייתי מעוניין שנשאל בין השאר את אחת השאלות הבוערות לרבים מאיתנו: מה עושים עם החרדות הקשורות לשירות קרבי של ילדינו? שיהיה אירוח מוצלח לכולנו. אני מקווה שיבואו רבים אחריו - נושאים לא חסרים.
 

oshiko

New member
לצערי נמחקו השאלות שהיו כאן ...

למרבה המזל אני יכול לשחזר אותן, אבל רק בשמי. עם השואלים/ות הסליחה.
 

oshiko

New member
שאלה מאימשל 2

מה עושים עם החרדות הקשורות לשירות קרבי של ילדינו? האם ישנם כלים שיכולים לעזור לנו בהתמודדות זו?
 

oshiko

New member
סימני אזהרה שיש לשים לב אליהם

שאלה מאימשל2: לאור התופעה שחוזרת על עצמה של חיילים שהסביבה לא קלטה מהם סימני מצוקה, למרות שבדיעבד (במקרים קיצוניים, לאחר התאבדות), התברר שהם היו שרויים במצוקה קשה. כשהם היו תלמידים ידענו שירידה בלימודים, ניתוק קשרים חברתיים וכד' הנם סימנים שי לתת עליהם את הדעת. מהם סימנים שיש לשים לב אליהם אצל חייל ?
 
סימני אזהרה

להלן סימני מצוקה אפשריים של החייל (מדובר על מקרים קיצוניים) הפרעות שינה הסתגרות ובכי ניתוק הקשר עם חברים התפרצויות כעס דיווח על חיילים מן היחידה שלועגים לו בקביעות, מטילים עליו על משימות פרטיות תופעות גופניות שלא היו קודם קושי לחזור לבסיס תחושה שהמפקד "מחפש אותך" דיבורים על כך שהכל אבוד ושאין שום סיכוי שהדברים ישתנו במהלך הטיפול חלוקת חפצים שלו לחברים או לבני משפחה דיבורים על אנשים שהתאבדו ו"השתחררו מכל הסבל הזה" הערה - רשימה מלאה יותר וכן טיפים על מיהם הצעירים העלולים לפתח קשיים במעבר מאזרחות לצבא אפשר למצוא בסיפרי "הורים מתגייסים" (הוצאת כתר) ציפי גון גרוס
 

אממאא

New member
הרחבה של השאלה - להתמודד עם

שירות של ילד אחד בצבא איכשהו הצלחתי, מה קורה כשהתמודדות מוכפלת - איך מתמודדים עם שני קרביים, כשברקע גיוס של הבן השלישי בעוד כמה חודשים (וכמובן גם הוא לקרבי). תמיד אמרו לי שאהבת אם מוכפלת וגדלה עם כל ילד שנולד, אבל פה? רק הלחץ גדל וגדל.....
 
אמא יקרה, ליבי איתך

בא לי להתחיל לענות לך במלה "אמממאאל'ה" קשה. אין מה לומר. אבל אני רוצה להאמין שעצם העובדה ששלושתם מצאו את מקומם בקרבי נובעת מן הערכים שספגו בבית. והרי כולנו יודעים איזה אחוזים נכבדים לא מתגייסים כלל או מתגייסים ולא מסיימים את השרות עד תום. כלומר - התאמה בין הערכים והעמדות לבין הפרקטיקה של שרות בקרבי עשויה להקל עלייך. הלב ודאי מלא גאווה, שדוחקת קצת את החרדה. אני מקווה גם שגיוס בן שלישי לקרבי מוצא אותך כבר עם יותר כלים להתמודדות מאשר גיוס הראשון. את יודעת שהטירונות לא נמשכך לנצח, שיש לך בנים עם כוחות נפש וגוף וגם נוכחת לדעת, אני מקווה, שהמפקדים הם בני אדם. שבעת צרה יש למי להרים טלפון. היום יש מודעות רבה בקרב מפקדים לשמירה על תקשורת פתוחה עם ההורים (טוב, לא מדובר על כך שהמ"כ ידאג להלביש לו סוודר). אני גם מאמינה שבנייך יודעים לעודד זה את זה, ושהניסיון של הבנים שכבר משרתים ישמש גם את אחיהם העומד להתגייס. בהצלחה אימם הגנרלית מקווה שתחווי לילות רבים של שינה טובה ציפי גון גרוס
 
חרדות

חרדות ושרות קרבי של הבן הם כמעט מילים נרדפות. מהיותנו הורים מעורבים בכל פרט בחיי "הילד", הולכים איתו לרופא, פוגשים את חבריו, מאיצים בו להכין שיעורים וגם כותבים פתק למורה "לצערנו, בגלל אירוע משפחתי גילי/ רוני /לימור/ קובי לא הגיע היום לשיעור הראשון..." אנחנו נכנסים לשלב בחיים שבו לעיתים רב הנסתר על הגלוי, הבן או צה"ל ממדרים אותנו, אין לנו שליטה על רוב תחומי החיים של הבן הקרבי (מן השאלה איזה משימות מעסיקות אותו עכשיו עד לגימלים שהוא קיבל או לא קיבל במרפאה), והוא ממלא תפקידים אחראיים וגם מסוכנים. ברור שהשרות הצבאי הוא גם הזדמנות מיוחדת במינה לפתח כוחות ריגשיים, חברתיים, גופניים, השכלתיים, לגלות מנהיגות ולהתפתח אבל השרות הוא גם מקום קשה ולא פעם מסוכן. כדי להתמודד עם החרדות כדאי לדבר ולהתחלק ולא לשמור בבטן (לדבר עם בן/בת הזוג, עם חברים וחברות שבניהם משרתים, עם הורים בפורום), כדאי להזכיר לעצמנו שוב ושוב את כוחות ההתמודדות של הבן החייל (כוחות שסייעו לו בבית הספר, בתנועת הנוער, במצבים מאתגרים אחרים), כדאי להיות בקשר, אם הדבר אפשרי, עם הורים אחרים לחיילים קרביים באותה יחידה. כדאי להמשיך בפעילות השיגרה כדי לא לשקוע באופן טוטלי בחרדות ובו זמנית גם לקבוע זמני התקשרות קבועים עם הבן. ציפי גון גרוס
 

oshiko

New member
שאלה מ poli55

מרגע שילד מתגייס כל המשפחה מתגייסת מלבד החרדות והלחצים שלנו יש גם לחצים וחרדות של האחים והאחיות קטנים וגדולים כאחד ולפעמיים יש תופעות (כמו לישון כל ה20 ימים בחדר של האח ) גם עליהם עוברת תקופה לא פשוטה איך מתמודדים על כל התופעות בברכה
 
ראה גם סיפרי "הורים מתגייסים"

נכון, כולכם לובשים מדים. במיוחד כאשר הילד הבכור מתגייס. פתאום המשפחה עוברת לפאזה אחרת, פתאום גורם גדול מכם, וגם שרירותי או לפחות גורם ששיקוליו לא תמיד מוכרים - קובע את סדר היום המשפחתי. ה"ילד" יגיע או לא יגיע לליל הסדר? האם נבלה את השבת בנסיעה לשיזפון עם השניצלים? האם נישן הלילה, ביודענו שיש פעילות של מחבלים בגבול הצפון? בסיפרי "הורים מתגייסים" (הוצאת כתר) יש פרק ששמו "אז מי יוריד את הכלב עכשיו", פרק הנוגע בדיוק בדילמות העדינות - אז מותר להשתמש במיטה של הבן שהתגייס? איך ישתנו התפקידים בתוך הבית? האם לבקר את סבתא בבית האבות או לנסוע ליום הורים בבסיס? לא פעם תשומת הלב שתופסים האח/אחות גם מעוררים קנאה אצל אחד האחים, ולא נעים לבטא את הקנאה הזאת, זה מעורר אשמה. הרשו לי לצטט מתוך פרק זה "אפשר לדמות את המערכת המשפחתית לעץ פרי גדול, שעל אחד מענפיו העליונים פרי בשל כמעט שבקרוב ינשור לדרכו, על ענף אחר פרח שפרח זה עתה, ובין העלים מסתתר ניצן שאך הנץ. מי זקוק לתוספת מים? למזון רב יותר? להגנה מיוחדת של צמרת העץ? הניצן העדין? הפרי הבשל כמעט?" אני ממליצה לדבר על הקושי (ועל הגאוה!!! לא פחות חשוב) ועל משמעות השינוי בפורום המשפחתי. כדאי גם לספק מידע לאחים, ככל שידוע לנו. כי מידע מקטין את חוסר הודאות ואת החרדה.אפילו מידע בסיסי על משך הטירונות, איך ייראה השרות בהמשך... מומלץ גם שהאחים יכתבו למתגייס/ מתגייסת או ישתתפו בהכנות לקראת שובו כדרך נוספת לעשות ולא להיות בחוסר אונים. ציפי גון גרוס
 

oshiko

New member
שאלה מ The Blue Fairy

אני חושבת שהיא נוגעת להרבה. אחד הדברים שיותר הפחידו את חבר שלי לפני שהוא התגייס זה שהוא יאבד את דרך מחשבתו המיוחדת, ויהפוך להיות חייל. איך אפשר לשמור על דרך המחשבה המיוחדת של כל אחד ואחד מאיתנו כשאנחנו נכנסים לצבא? איך זה הולך יחד? תודה מראש, ותודה שבאת
 
לשמור על דרך מחשבה מיוחדת

שלום, אני מבינה שאת חברה של חייל שחשוב לו מ אוד לא לאבד את הייחודיות של מחשבתו. ובכן - ייחודיות מחשבה ומדים הם לכאורה הפכים מוחלטים. לכאורה ולא לכאורה. הגיוס לצה"ל מחייב להשאיר בבית את השיער הארוך, העגיל, הג'ינס, שמיכת הפוך וגם האוכל של אמא. גם את החברה רואים רק כאשר יוצאים שבת. אתה הופך למספר אישי, לבוש במדים כמו כולם, צועק בטירונות "כן הסמל!" ומצדיע למפקד הבסיס. יחד עם זאת, למרבה השמחה, המוח והלב לא חייבים בציות לפקודה. כלומר - יש פקודות וצריך לציית להן(שניכם ודאי מכירים את כל הבדיחות על כך שההיגיון נעצר בש.ג. והמפקד לא מאחר אלא מתעכב)אבל השרות בשום אופן לא מוחק את זהותך, את אהבותיך, את קריאת הספרים והמחשבות הפילוסופיות. אין ולא יכולה להיות דרך חשיבה ייחודית כאשר אתה מתאמן או מבצע פקודות בעת פעילות מבצעית או פעילות יומיומית פחות הירואית. אתה ממלא פקודות ומשאיר את דעותיך הפוליטיות ו את ההתלבטויות הפילוסופיות מחוץ לדלת. יחד עם זאת הצבא הוא גם מסגרת המעודדת להגדיל ראש, להציע פתרונות חדשים לבעיות, להפגין מנהיגות. ודאי הדבר כך כאשר אתה מתקדם לתפקידי פיקוד או כאשר אתה עושה את שרותך בתפקידים "חכמים" - תפקידים טכנולוגיים, מודיעיניים... שם במיוחד ראש פתוח וחשיבה ייחודית יועילו גם למערכת. בקיצור - יש תקווה ולך כבת זוג, שותפה לדיאלוג, יש בהחלט תפקיד בעזרה לחברך לשמור על דרך חשיבה מיוחדת. ציפי גון גרוס
 

immale

New member
שאלה לאירוח

כיצד מתמודדים ועוזרים לילים שעברו אכזבות במיונים לתפקידים בצבא ואיך מעלים דימוי עצמי לקראת גיוס כלל-צהלי.
 
דימוי עצמי נמוך וגיוס לכלל צה"לי

בשנה שקודמל לגיוס מתפתח לרוב מירוץ חצי סמוי סביב השאלה מי קיבל מיונים וגיבושונים שווים יותר, ויותר מזה - מי התקבל לתפקידים נחשקים. זו אכן תקופה מלחיצה, כאילו גוף גדול שאתה לא מכיר אותו בודק אותך ותוצאות הבדיקה ידועות לכל. יחד עם זאת, גם גיוס לכלל צה"לי טומן בחובו אפשרויות רבות. אמנם לא קיים המרכיב של ידיעה מראש לאן אתה מיועד (כלומר - הפחתת החרדה וחיזוק הדימוי העצמי) אבל אני מכירה לא מעט אנשים שהיו שבעי רצון במהלך שירותם מן המסלול שהוצע להם בבקו"ם לאחר הגיוס. אגב, תמיד תמיד כדאי לזכור וגם להזכיר לבן/בת המתגייסים שתשובה שלילית למיון משמעותה קודם כל כי לפי צרכי הצבא אתה לא מתאים לאותה כמות של טייסים/מ"כים/ מתכנתים/צוללנים/ מדריכי כושר וכד' הפנויה באותו זמן. כלומר - זה לא אומר שאתה אדם לא שווה ולא ראוי אלא שיש מתאימים ממך לאותו תפקיד והמיכסה כבר התמלאה. וכמו בעת שילדך מקבל תעודה לא טובה - זה מבאס אבל פרט להיותו תלמיד הוא גם בן/נכד/חבר... בשבילנו הוא לעולם מאוד מאוד שווה. והערה קטנה - מתפקיד יחסית מבאס תמיד אפשר לנסות ללכן לקצונה או להדרכה ובכך לשנות את המצב. בהצלחה ציפי גון גרוס
 

oshiko

New member
אירוח ביום רביעי 25/5

----- מקפיץ את השירשור ----------- שלום לכולם, ההודעה הזו מקדימה את ההודעה הפורמלית שתגיע מ"תפוז". אני שמח לבשר שהאירוח הראשון בפורום יהיה בשבוע הבא ביום רביעי 25/5 בשעות 8-10 בערב. היה לא פשוט לארגן, אבל סוף-סוף זה קורה. אנו נארח את ציפי גון-גרוס, סופרת ופסיכולוגית, מחברת ספרים רבים, ביניהם "הורים מתגייסים" - ספר מאד רלוונטי לגולשי הפורום הזה. היא תשיב לשאלות במגוון נושאים הנוגעים לחיבור בין פסיכולוגיה והשירות הצבאי. אנא הכינו את שאלותיכם. מהניסיון בפורום אני יודע שיש הרבה. אני לצערי נמצא בנסיעת עבודה בארה"ב, ומתוכננת לי פגישה בדיוק לזמן האירוח. ביקשתי משושה, עקב ניסיונה כמנהלת פורום, להיות נוכחת ולטפל בבעיות הטכניות בזמן האירוח. שיהיה אירוח מוצלח לכולנו. אני מקווה שיבואו רבים אחריו - נושאים לא חסרים.
 
לחץ

שלום אני מתגייסת בנוב' למג"ב.. רציתי לדעת איך אפשר לעמוד בלחץ שכאשר אני אחזור לבית אחרי סגירה של 21 יום או של שבועיים. איך עומדים בלחץ של להיות גם עם המשפחה, גם עם החבר, גם עם החברות והכי חשוב גם עם עצמך.. זה נותן הרגשה של ריחוק מכל הצדדים! איך מתמודדים בלחץ וברצון להיות ולתת מהזמן לכל אחד מהצדדים אפילו כשיוצאים לבית ליומיים? תודה רבה.
 

dubonet1

New member
שלום ציפי

מה דעתך לתת כמה טיפים גם למשפחות חד הוריות שלהן יש חיילים בצבא ?ניסיתי למצוא איזושהי התייחסות על לבטים והתמודדויות של משפחות חד הוריות שבנוסף לכל ההתמודדויות שכל המשפחות עוברות אנו החד הוריות משמשות גם אבא וגם אמא ואפילו בגיל ההתבגרות אשמח ובמידה ותוכלי לתת את דעתך גם לנושא זה תודה
 
למעלה