אציע לך להציב קווים אדומים -ויפה שעה אחת קודם
כיוון שגרתי בניו-יורק תקופה, אני מכיר את הנושא יותר מדי מקרוב.
לחיות במקום שהוא יעד תיירותי אטרקטיבי זו תמיד בעייה באספקט של האורחים הפורחים, אבל ניו יורק בפרט זו בעייה כפולה ומכופלת.
הקומבינצייה של העובדה שזה היעד התיירותי מספר אחת של הישראלים, והעובדה שהמלונות כל כך יקרים בה,
מביאה את מכת האורחים הפורחים לקרשצ'נדו פסיכי לגמרי.
אם תהיי נדיבה ותארחי - תגלי שהבית שלך הוא בעצם לא שלך אלא הוא מלון.
ואת - את החדרנית, פועלת הניקיון, שוטפת הכלים, הכובסת, נהגת ההסעות, קצינת הבידור... והכל על חשבונך.
את תתקבלי טלפונים ממכרים "ותיקים" - הבת דודה של זאת שהלכה איתך לגן (ומאז לא ראית),
הבן של חברה טובה של השכנה מהבניין ממול שמודיע לך שהוא בא לגור אצלך 3 חודשים,
וכל תימהוני, עקום ומצורע שאי פעם היה לו מגע עם משפחתך המורחבת - ירגיש בנוח להודיע לך ש"בשבוע הבא אני מגיע להיות אצלכם כמה שבועות - ואם אפשר תדאגו שיהיה בבית דבש כבשים, כי אני אלרגי לסוכר".
האורחים האלו גם יצפו שתאכילי אותם במזון על חשבונך... ואם הם חרוצים הם אפילו "יעשו קניות אצלך במקרר", יבשלו לעצמם את האוכל שממנו תכננת להתקיים עד סוף החודש - וישאירו לך מטבח מטונף וכיור מלא כלים.
אם תגורו קצת רחוק מהעיר (מה שסביר כי אין לכם תקציב לחיות במנהטן) - הם גם יצפו לשרותי הסעה בחינם, בזמן ובמקום שהם יראו לנכון: באמצע הלילה לשדה התעופה, לקניון הזול שנמצא בסוף העולם (למה - יש לכם תכניות משלכם לזמנכם הפנוי?), לרכבת, לחבר אחר שלהם שהיה מספיק חכם להגיד "אצלי לא מקבלים אורחים"...
את חושבת שזו הגזמה? חכי עד שתגורי בניו יורק.
כל מילה שכתבתי מבוססת על מציאות דברים שראיתי במו עיני אצלי ואצל חברים טובים כשחיינו בניו יורק.
ההמלצה שלי - להתחיל לעשות לאנשים "תיאום ציפיות" מעכשיו. עוד לפני שנסעתם בכלל.
תחליטי את מי שווה לך את הסבל ומי לא - ואלו הקווים האדומים שלך.
אישית, אצלי - הדלת פתוחה והשטיח האדום פרוש לאחים, אחיות, הורים (שהלוואי ויכלו לכבד אותנו ביותר ביקורים, אבל בגילם ומצבם כבר לא טסים 12 שעות), וחברי נפש - אלו שעדיין מדברים איתם כל שבוע, גם 20 שנה אחרי שעזבנו את ישראל.
וגם לבת דודה שלי מפילדלפיה שאימא שלה הייתה חברת נפש של אימא שלי, ולבת שלה שהיא אימצה לפני שנה היא נתנה שני שמות - השם של אימא שלה שנפטרה מסרטן לפני 3 שנים, והשם של אימא שלי שנפטרה לפני שנתיים.
כל אלו יכולים לבוא מתי שהם רוצים, לכמה זמן שבא להם - ויקבלו כל מה שיבקשו ויש ביכולתי לתת.
כל היתר - שילכו למלון. וצריך להגיד את זה בצורה מאוד חדה וברורה. "מצטערים - הבית שלנו הוא לא מלון. אנחנו משלמים הרבה כסף בשכר דירה כדי שתהיה לנו פרטיות".
.
