אירוח והתנחלות אצלכם ב-

[פרפרי אהבה]

מסכימה בהחלט

 

[ניריתסקוטלנד]

לדעתי הפיתרון הוא לשכור דירה שלא

מאפשרת אירוח. לא הורים ולא אחים.

נושא כואב מאוד.

 

[een ogenblik]

רק מי שאנו רוצים ביקרו

האמת היא שלמזלנו איננו מתגוררים במקום אטרקטיבי מבחינת ישראליים. אי לכך ובהתאם לזאת מי שמגיע לכאן אלו באמת מי שרוצה להפגש איתנו. הבעיה - אלו אירוחים ארוכי טווח למדי.
עם זאת, זה נכון בעיקר מאז שאנו גרים בבית. כשהתגוררנו בדירה כמעט אף אחד לא נשאר ללון אצלנו. אמנם קניתי ספה נפתחת למיטה בשלב זה או אחר לאירוחי לילה, או לאורחים בודדים, אבל רוב מי שבא, בא לבקר והלך לישון במלון, גם אם הגיע ליותר מלילה.

אני מסכימה עם הקודמים לי - תיאום ציפיות!
כבר שמעתי על עמיתים לשעבר בעבודה, כאלו שבזמן אמת לא היו קרובים יותר מדי, שהודיעו למתגורר בחו"ל שבת דודה שלהם מגיעה לעיר מגוריהם ותשמח להתגורר בביתם. זה לא נאמר כבקשה, אלא כאילו הבת דודה הזו עושה טובה למי שמתגורר בחו"ל. אז החלק החשוב ביותר זו אסרטיביות והחלטה מראש. מי שאתם רוצים לארח, יכול להתארח כאוות רצונו, כל השאר יכולים לקבל המלצות על מלונות ברגע שתכירו טוב מספיק.

 

[me too]

ביקורים

האורחים באים אלינו ונמצאים אצלנו במשך כל שהותם.
ההורים שלי הם היחידים שבאים לתקופות ארוכות והם לפעמים נוסעים לטייל בעצם לכמה ימים.
הבית שלנו לא גדול במיוחד, אבל יש לנו חדר אורחים קטן.
שני שרותים ואמבטיה אחת. זה לא נוח - אני לא אשקר, אבל זה מה יש, זו היתה הבחירה שלנו.
אני רק מקווה שבשנה שנתיים הקרובות נמכור את הבית ונעבור לבית גדול יותר כדי שיהיה יותר מקום לארוחים (אני מתבאסת מהאריזה )

 

[שירלי של 4]

אלינו באו רק המשפחה שלי

הורי הגיעו לכל מקום שגרתי בו בסין פעם בשנה ואמא שלי בד״כ הגיעה עוד פעם. אחד מהאחים שלי הגיע גם הוא פעם/פעמיים בשנה (כשגרנו בסין הוא גר בתאילנד כך שהיה קרוב) ואחי הבכור, אישתו ושלושת ילדיו באו לבקר אותנו פעם אחת כשגרנו בסין ועשינו איתם טיול יפה באיזור ובהונג-קונג. זה היה ביקור מדהים וכייפי לכולם!!

תמיד היה לנו בית/דירת דופלקס מספיק גדול עם חדר אורחים על מנת לארח. למען האמת, בבית הראשון לא היו הרבה חדרים (על אף שהיה ענק) אבל כל ארבעת הילדים היו בחדר אחד כך שהיה חדר אורחים פנוי.
לצערי, חברים אף פעם לא הגיעו. הזוגות הקרובים שלנו לא ממש מאלו שנוסעים לחו״ל בכלל...
מניחה שאם היינו גרים ביעד יותר אטראקטיבי ו/או קרוב, אז כנראה שהיו ״צצים״ הרבה ״חברים״ נוספים אבל זה לא המצב אצלינו.
כשההורים הגיעו לסין השתדלנו לטייל איתם או לשלוח אותם עם הנהג והרכב או עם שאטל של קומפלקס המגורים שלנו.
כולנו נהננו מהביקורים למרות שלפעמים יש חיכוכים אבל זה חלק מהחיים.

 

[washi tashi]

לנים במלון

כאן לא בית הארחה. מצטערת. עשיתי את זה פעם אחת עם חברה ומאז לא עוד.

 

[topgear2]

בינתיים היו רק ביקורים של המשפחה

אנחנו גרים כשעה ממרכז לונדון אז כנראה שזה לא אטרקטיבי מספיק בשביל מכרים וחברים
השנה נולדה הנכדה הראשונה במשפחה אז ב3 החודשים האחרונים היו לנו המון ביקורים של המשפחה
אני מאוד נהניתי ואני בטוחה שהקטנה גם נהנתה מכל תשומת הלב
אין ספק שזה לא קל לוותר על הפרטיות למשך שבוע שבועיים ועם כל ביקור חרשנו את אותם המקומות ( כמה כבר אפשר לבקר בווינדזור?!

)
חשוב לעשות תיאום ציפיות ומכל ביקור לומדים לקחים.
לי עזר מאוד להכין לו״ז לכל יום כי מצד אחד נורא חשוב לי שהמבקרים יהנו ( הרי גם לי יש אינטרס שהם ירצו לחזור ולבקר) ומצד שני נמאס לי לטייל באותם המקומות שוב ושוב ולנסוע ללונדון כל יום זה בכלל לא זול ועכשיו גם לא קל בכלל בגלל התינוקת . אז דאגת יש לו״ז יהיה מגוון - כמה ימים של טיולים ביחד לראות קצת יותר מאנגליה ולא לונדון , קצת זמן רגוע בבית ועוד כמה ימים שהמבקרים נוסעים לטייל לבד . ואז במהלך היום אני יכולה לשמור על השגרה שלי והם מטיילים ונהנים ובסוף היום הם חוזרים ואפשר לבלות כמה שעות יחד מבלי להרגיש מותשת.
ואם המבקרים מציעים לעזור ( תשלום על דלק, לשלם את החשבון במסעדה וכו׳) אל תאמרי לא . חייכי ותאמרי תודה
לדעתי הכי קשה זה כשהם נוסעים הביתה ופתאום הבית ריק
לי היה קשה לחזור לשגרה אחרי כל ביקור ולהתגבר על הגעגוע אבל גם זה עובר... עד הביקור הבא
אצלנו המבקרים תמיד לנו אצלנו כי יש לנו מקום למרות שהציעו ללכת לבית מלון כדי לא להטריח אותנו אבל התעקשנו שיישארו איתנו. עבורנו העובדה שהציעו מאוד חיממה את הלב
חשוב לראות את ההבדל בין מבקרים שמגיעים לבקר אתכם ( בד״כ משפחה קרובה וחברים קרובים) וכאלו שמגיעים כדי לטייל ועל הדרך גם לראות אתכם ואני בטוחה שניו יורק זה יעד אטרקטיבי במיוחד

 

[היידי אור]

חברים טובים ומשפחה ישנים אצלנו

ומי שאינם- מוזמנים לארוחת ערב, אבל לא ללינה.

 

[עוזביםלקצת]

כל המרבה הרי זה משובח.

אנחנו מאוד אוהבים אורחים ומבקרים ומברכים על כל מי שבא. חסר לנו מאד הבית המלא שהיה לנו בישראל. אבל אני רוצה לסייג ולומר, שאנחנו גרים במקום שהטיסה אליו מאוד יקרה וגם קצת ארוכה וזה מהווה מעין מסננת טבעית כך שרק הקרובים באמת מגיעים.
עד היום היו אצלנו האחיות שלי (אחותי הקטנה כבר כמה פעמים ובשנה האחרונה היא עובדת כדיילת אל על אז אפילו מגיעה יותר וגם החבר שלה אתה ואחותי השנייה היתה פעם אחת ומגיעה שוב בסוף השנה), ההורים שלי וההורים שלו (הם גם מקבלים את חדר השינה שלנו, ההורים שלי לחודש שלם ועוד בכינו כשהם נסעו) חבר אחד טוב שהגיע כבר שלוש פעמים בחמש השנים האחרונות, אחות של בעלי (פעם אחת מזמן) ודודה שלי עם בעלה ואחותו (דודה שאני ממש אוהבת וכשאנחנו בארץ יוצאת מגדרה בשבילנו ואם היתה יכולה גם היתה קונה לנו את הכותל ואת גשר המיתרים).

מצד שני, עד עכשיו לא עבדתי כך שהיה לי קל יחסית לארח (חוץ מהתמרון בין הטיולים עם האורחים ושעות האיסוף של הבנות ממוסדות החינוך) וגם יש לנו דירה ענקית כך שאין בעיית מקום.
למרות כל הנ"ל, אני דוקא מבינה את בוסטון גאי כי כשבת דודה שלי גרה בניו יורק באמת היו אצלה כל הזמן מבקרים מהארץ ואני משערת שלא קל לארח בדירות הקטנטנות של מנהטן. שמעתי על כמה בני דודים שחזרו לארץ מאוכזבים ודיברו לא יפה על האירוח הקלוקל שהם קיבלו, אבל אף אחד מהם לא רץ לקבל את פניה בשדה התעופה כשהיא מגיעה כך שכמו שאמרו לך לפני, צריך להחליט מראש במי את רוצה להשקיע את מרצך, כספך, פרטיותך ונוחיותך ולעמוד מאחורי ההחלטה בלי רגשות אשם ובלי להתבייש מאף אחד. כולם יבואו לאכול ולישון אצלך אבל אם מחר לא יהיה לך כסף אף אחד מהם לא יבוא למלא לך את המקרר.