לכל מי שכותב על ילדים, ובכלל
שמתי לב שאני חוזרת על זה בהרבה מסרים- אז אני מוסיפה את זה על גבי הפורום- כאשר ילד (או מישהו- בכלל) עושה משהו שלא מובן לנו, בצורה שלא ברורה לנו ואנו לא נוהגים כך, זו רק שפה שונה, תקשורת אחרת. לא תמיד קל לפענח אותה, לא תמיד רוצים להבין אותה. אבל זה רק סוג של דיבור ושל קריאה "תקשיבו לי", "משהו קורה אצלי". מה שכן פשוט מאוד לעשות זה להקשיב, זה לקבל, זה להיות פתוחים. בפני כל אדם אחר- השפה שלנו (שפת גוף, שפת לשון, שפת הדת, שפת התנועה, מה שאתם אוכלים) היא גם שפה זרה ומוזרה. זו לא "בעיה", כמו שרבים כאן ובכלל מגדירים אותה- ואם אתם מגדירים אותה, תאמינו לי שאלו שמוגדרים כך בפיכם מרגישים זאת ומתגוננים בפניכם, ונסוגים, נפגעים, ומתקיפים. אלו פעולות שזורות אחת בשניה. להיות עם האדם בשפה שלו, להקשיב, פשוט להקשיב. ולהניח לו להיות בשפה שלכם- לא לנסות לכופף אף אחד לשפה שלכם. להבין שכשמישהו עוה משהו בצורה רועשת- הוא מדבר. לרוב גם אומר שהוא רוצה את ההקשבה שלכם ושמשהו חסר לו או כואב לו או שהוא פשוט רוצה חיבוק. ובמקום לקחת אותו לאלף מקומות שבהם מישהו אומר שהוא בעייתי (שזה מעורר עוד הרבה מאוד תחושות אצל אותו האדם)- פשוט תנסו להקשיב. לשאול. לתקשר. לא חייבים תנחש, לא חייבים לאבחן. יש לכם אדם חי ונושם מולכם.. אפשר לדבר איתו, לשאול אותו. רק לבוא ממקום פתוח, מקבל, קשוב, ורוצה. לא שחושב שהאדם "בעייתי". ויחד עם לשאול אותו מה הוא מרגיש (לא לפני..)-לומר בצורה ישירה "אתה מתסכל אותי", "אתה פוגע בי". בלי להאשים. כ זו גם כנות. כי הרגשות שלכם חשובים לא פחות.
