כמה הערות
סיני היקר, מבחינה הסטורית הסבתות שלנו באירופה ובצפון אפריקה הגדירו את עצמן כמרוקאיות או גרמניות או רוסיות או תימניות. בגדול היהודים בצפון אפריקה ובמזה"ת חיו בחיי שכנות מצויינים עם הערבים, הם יכלו להחזיק ברכוש, זכו לחופש דת רחב והשתלבו בחיי הקהילה בה הם חיו. הכיסופים לציון היו שמורים לתפילות בבית הכנסת והרוב בגדול של האנשים לא חשב לממש אותם הלכה למעשה. המתיחות בין היהודים לבין הערבים במזה"ת התגברה מאוד רק אחרי הקמת המדינה והתגברות הסכסוך בין ישראל לבין מדינות ערב והפלסטינים. גם באירופה יהודים רבים השתלבו בחיים של העמים בהם הם חיו, וראו את עצמם כבני אותו העם שבקרבו חיו. למשל היהודים בגרמניה הגדירו את עצמם כ"יהודים בני דת משה". זה שמאוחר יותר הגדרתם העצמית לא הספיקה כדי להגן עליהם מפני הגזענות הרצחנית זו עובדה עצובה ונכונה אבל היא רק מדגישה את העובדה שאנחנו בתור צאצאים של אותם יהודים שנרצחו ו/או גורשו מבתיהם צריכים לגלות קצת יותר רגישות כלפי המיעוטים שחיים איתנו בשכנות ולא לעשות להם את מה שעשו לסבים ולסבתות שלנו. לגבי ההערה שלך שיש עוד המון נושאים חברתיים שאפשר להרתם אליהם אתה מאוד צודק. אבל כפי שנאמר "עניי עירך קודמים" ומהגרי העבודה הם השכנים שלי. וכאשר הממשלה שלי מתכוונת לגרש את השכן שלי אני לא אשב בבית בחיבוק ידים ואנסה לשנות את המצב. זה נכון שיש עוד הרבה מאוד נושאים דחופים לא פחות שהייה יפה מאוד לצאת בשבילם מהבית ולעורר את המודעות של האנשים אבל לצערי כל נסיון כזה יביא למיעוט משתתפים מכיון שכמעט כל נושא כזה מקושר ישירות עם תפיסת עולם פוליטית ולכן חצי מהאנשים לא יגיעו לאירוע כזה. דווקא הנושא של היחס למהגרי העבודה בארץ פחות טעון פוליטית ולא קשור באופן ישיר לחלוקה של שמאל - ימין ולכן מבחינת קהל היעד הוא פונה למגוון רחב יותר של אנשים. ואם כבר מדברים חשבת פעם לארגן אירוע לטובת אחד הנושאים שהעלת? את הנושא של השירות בצבא הבאתי בתור דוגמה לרובד אחד בו אותם צעירים רואים את עצמם כחלק מהחברה הישראלית. אני הבן אדם האחרון שיטען ששירות בצבא הוא תנאי לישראליות. לדעתי חשוב מאוד שישראל תגבש מדיניות הגירה ברורה ותאכוף אותה בדרכים מסודרות והומניות. אבל המצב בו הנהלים לא ברורים ומשתנים כל כמה חודשים (שמתחלף שר פנים) והיחס הברוטלי של שוטרי משטרת ההגירה למהגרים מחייבים שינוי עמוק ומהותי.
סיני היקר, מבחינה הסטורית הסבתות שלנו באירופה ובצפון אפריקה הגדירו את עצמן כמרוקאיות או גרמניות או רוסיות או תימניות. בגדול היהודים בצפון אפריקה ובמזה"ת חיו בחיי שכנות מצויינים עם הערבים, הם יכלו להחזיק ברכוש, זכו לחופש דת רחב והשתלבו בחיי הקהילה בה הם חיו. הכיסופים לציון היו שמורים לתפילות בבית הכנסת והרוב בגדול של האנשים לא חשב לממש אותם הלכה למעשה. המתיחות בין היהודים לבין הערבים במזה"ת התגברה מאוד רק אחרי הקמת המדינה והתגברות הסכסוך בין ישראל לבין מדינות ערב והפלסטינים. גם באירופה יהודים רבים השתלבו בחיים של העמים בהם הם חיו, וראו את עצמם כבני אותו העם שבקרבו חיו. למשל היהודים בגרמניה הגדירו את עצמם כ"יהודים בני דת משה". זה שמאוחר יותר הגדרתם העצמית לא הספיקה כדי להגן עליהם מפני הגזענות הרצחנית זו עובדה עצובה ונכונה אבל היא רק מדגישה את העובדה שאנחנו בתור צאצאים של אותם יהודים שנרצחו ו/או גורשו מבתיהם צריכים לגלות קצת יותר רגישות כלפי המיעוטים שחיים איתנו בשכנות ולא לעשות להם את מה שעשו לסבים ולסבתות שלנו. לגבי ההערה שלך שיש עוד המון נושאים חברתיים שאפשר להרתם אליהם אתה מאוד צודק. אבל כפי שנאמר "עניי עירך קודמים" ומהגרי העבודה הם השכנים שלי. וכאשר הממשלה שלי מתכוונת לגרש את השכן שלי אני לא אשב בבית בחיבוק ידים ואנסה לשנות את המצב. זה נכון שיש עוד הרבה מאוד נושאים דחופים לא פחות שהייה יפה מאוד לצאת בשבילם מהבית ולעורר את המודעות של האנשים אבל לצערי כל נסיון כזה יביא למיעוט משתתפים מכיון שכמעט כל נושא כזה מקושר ישירות עם תפיסת עולם פוליטית ולכן חצי מהאנשים לא יגיעו לאירוע כזה. דווקא הנושא של היחס למהגרי העבודה בארץ פחות טעון פוליטית ולא קשור באופן ישיר לחלוקה של שמאל - ימין ולכן מבחינת קהל היעד הוא פונה למגוון רחב יותר של אנשים. ואם כבר מדברים חשבת פעם לארגן אירוע לטובת אחד הנושאים שהעלת? את הנושא של השירות בצבא הבאתי בתור דוגמה לרובד אחד בו אותם צעירים רואים את עצמם כחלק מהחברה הישראלית. אני הבן אדם האחרון שיטען ששירות בצבא הוא תנאי לישראליות. לדעתי חשוב מאוד שישראל תגבש מדיניות הגירה ברורה ותאכוף אותה בדרכים מסודרות והומניות. אבל המצב בו הנהלים לא ברורים ומשתנים כל כמה חודשים (שמתחלף שר פנים) והיחס הברוטלי של שוטרי משטרת ההגירה למהגרים מחייבים שינוי עמוק ומהותי.
