הם לעולם לא יבינו באמת איך זה..
לי יש מקום עבודה תומך ומבין ומשפחה שעוזרת ואף על פי כן לאורך השנים אני רואה ויודעת שהם רואים שאני "מסתדרת" ולכן קל להם לחשוב שהכל מאוד פשוט וקל לי. הם לא מבינים איזה ג'ינגול זה לעשות סידורים (לא בשישי) , לעשות קניות פיזיות ולא באינטרנט, לנהל את הבית או בכלל - פשוט לקחת רגע לעצמי לנשום. זה כל כך חשוב וכל כך נדיר....
למרות זאת חייבת לומר שלי יש כלל מנחה מהיום שהבאתי את הילדים לעולם - הם באים קודם. לםי כל סידור ועבודה ומטלה, הילדים קודם. לא מרשה לעצמי להגיע למצב שהם לא מקבלים משהו או "מקופחים" במשהו בגלל שבחרתי להביא אותם לעולם לבד (מקופחים נשמע רע, אבל לא מצאתי משהו אחר). שמה רגע את העבודה בצד כי כאן באמת שאין לך יותר מידי שליטה והמשאבים שלך צריכים להיות מכוונים לשמירת מקום העבודה.
אבל למשל - הנושא החברתי - למה הילד שלך לא פוגש חברים? זה עניין של סדרי עדיפויות אישיים שלך. לי באופן אישי מאוד חשוב הקטע החברתי של הילדים. בלו"ז שלנו אני תמיד שומרת יום פנוי בשבוע שבו הילדים יכולים לארח אצלנו ושיהיה עוד יום אחד לפחות שאין להם חוגים ומטלות ויכולים להתארח.
סידורים וקניות ושאר מטלות הבית אני עושה בערב כשישנים (ניקיון , קניות וסידורים שאפשר באינטרנט) ואם אין ברירה, אני יוצאת מהעבודה קודם, לוקחת עזרה תשלום או מוצאת סידור אחר.
התאומים שלי כבר בני שבע. לאורך השנים מצאתי שאין לי איך להסביר את החוויה והמחוייבות לאנשים זרים שמנהלים משק בית "רגיל". הפסקתי לנסות.. מפנה את האנרגיות שלי לניהול הבית שלנו כמו שאני בוחרת.