שלום אורית, ברוכה הבאה
מצטרפת לדעתם של קודמי: כדאי ללכת. ויש לכך כמה סיבות טובות. מהן?
אומרים שכשמייעצים למישהו לא כדאי לתת דוגמא מהחיים הפרטיים שלך, אבל אי אפשר להתעלם מכך: דברים כאלו קורים ויקרו. את לא היחידה.
לכן אנסה לענות לך באופן כללי:
את צודקת! מאד קשה להתמודד ולטפל בבן משפחה עם בעיה נפשית. זה דורש אורך רוח וכוחות נפשיים. לא קל בכלל ובמיוחד כאשר מדובר בילד.
בנוסף תמכת גם בבעלך, במצב שבו את בעצמך היית זקוקה לתמיכה.
שנית, ציפית לתמיכה ממשפחתו של בעלך ולא קיבלת. הפתגם הידוע והמעצבן "ציפיות יש רק לכריות" נכון, לצערנו, בכל מצב.
לא ברור האם את יכולה לקבל עזרה ממשפחתך.
עשי לעצמך מנהג וחשבי כך: מי שרוצה לעזור לך, עזרתו תתקבל בברכה. מי לא, שיהיה בריא. תכל'ס אף אחד לא חייב לך כלום.
אל תעלבי ואל תקחי את אישית. את לא יודעת מהי הסיבה האמיתית לסירוב שלהם. יכול מאד להיות שהם גם נפגעו ממשהו שלא כל כך ברור לך. עשי לעצמך טובה ואל תנתחי.
לכי לארוחת הערב הזו ותהי את! תהי גאה בכמה השקעת בטיפול בילדך!
עשי את זה בשביל עצמך! את לא קורבן של אף אחד.
בהצלחה