אכילת יתר VS אכילה כפייתית

Ron W

New member
אם יש הוכחות לרעב הורמונלי ,למה צריך להמציא תאוריות?

מגוכח לטעון שמינוח שהמצאת כמו רעבר ריגשי הופך מציאותי כמו אמונה עיוורת.
בפסיכולוגיה יש מדי יום תאוריות הפוכות וסותרות כי לא מדוברבמדעעם נתונים מדידים.
ברור שיש תגמולים בהתנהגות אבל ללא רעב כלומר בשובע כל ההתניות מתבטלות כלא היו.
לא ניתן לאלף חיות כשהן שבעות ואין רעב ריגשי אחרי ארוחה מלאה. גם קיצור מעיים מבטל את הרגש המדומה.

ההתעלמות מרעב הורמונלי שמחויב מדעית בכל ירידה במשקל לא רק מגוכחת אלא שרלטנית ומעידה על בורות.
אפילו פסיכולוגים מהשורה הראשונה פוסלים טיפול פסיכולוגי לדיאטה כי הוכח כחסר יעילות
ומפנים את מטופליהם לטיפול תרופתי ברעב או קיצורי מעיים למיניהם.
מגוכח עוד יותר לבחון את התקציבים של חברות התרופות ההורמונליות והניאורולוגיות למגיפת ההשמנה
הרבה מיליארדים והרבה מאוד ידע ולהאמין בתמימות שהיה ניתן לטפל בהשמנה באופן קוגניטיבי בלבד.
רעב הוא יצר השרדותי ראשון במעלה.
אנחנו לא שורדים בגלל רגשות אלא בזכות מערכת ביולוגית מורכבת על גבויים שונים ואוטונומית בהתנהלותה.
 

Ron W

New member
השובע מאחר קצת אחרי כל ארוחה

לפני שתחלק ציונים על טעויות עדיין אין לך הגדרה מהו רעב ריגשי
הרי כל התאוריה שלו מתבססת על רעב שאיננו הורמונלי אין לו חיזוקים משלו.
קיצור מעיים הוא פתרון רפואי שכיח לרעב והשמנה חולנית(ומוונע גם סכרת) -למרות הסיכון שבו
קיימות תרופות שונות שמדכאות רעב כתופעת לוואי ומשתמשים בהן - אינך מכיר?צא ולמד.
פסיכולוגים ממליצים או מאשרים גם ניתוחים פלסטיים וכן מלווים קיצורי מעיים.
המינוח רעב רגשי הוא המצאה שאפילו אינך מסוגל להגדיר, שגור בפי שרלטנים
זו הטעיה מסוכנת כי אפשר לטעון על כל מחלה מסוכנת או כאב ניאורולוגי שהוא רגשי במקום לטפל בו


 

never give up

New member
אכילת יתר VS אכילה כפייתית

מה מגדיר את האכילה שלכם טוב יותר?
האם יש בכלל הבדל?

ע"פ הודעות שנכתבו אליי גרמתם לי להבין שאני לא כמוכם, חלקכם אמרתם "אכילה כפייתית" כשאני דיברתי על אכילת יתר, ואז נפל לי האסימון שאולי אנחנו לא מדברים באותה השפה, ולכן אני מתקשה לספק לכם את הבמה שאתם מחפשים.

שתפו אותי, ספרו לי מה מאפיין את האכילה שלכם על מנת שאלמד לעזור ולכוון טוב יותר.

יום נפלא!

רותם
 

קשר חדש

New member
אצלי

אני אוכלת עם כל רגש חזק. כשאני שמחה, כשאני עצובה, כשאני חסרת אונים, כשאני כועסת. כשאני חסרת כוחות.
יוצא מזה שאני אוכלת בלי קשר לכמות שהגוף צריך בשביל להתקיים. ולהיפך, האוכל בדרך כלל מכביד על הגוף. גם הרגשה כבדה בבטן, לעיתים צרבות, גם השומנים שנצברים שמקשים על התנועה.
אני אוכלת כשאני מרגישה שאני צריכה מוטיבציה לעשות משהו שאני מעוניינת לעשות אותו/החלטתי לעשות אותו. לפעמים לפני שאני מתחילה, לפעמים תוך כדי.
אני אוכלת שכאני מרגישה שאני רוצה להעביר מצב רוח.
כשהתחלתי לאכול, אני ממש לא רוצה להפסיק, להיפך אני רוצה לקחת מנה נוספת. אני עוצרת כשאני מרגישה ממש מלאה. לעיתים רחוקות, גם אחרי שאני ממש מלאה אני עוד אמשיך.
אם אני רואה משהו בטלוויזיה שלא נעים לי, לדג' צוחקים על מישהו/עובדים על מישהו, מצב שהגיבור הולך לעשות מעשה שאנחנו כצופים יודעים שלא טוב עבורו, כשמישהו עושה לעצמו בושות, כשמישהו מזיק לאחר בכוונה, אני אקום ואלך לנשנש משהו.

מבחינתי האוכל הוא החבר הכי טוב שלי. בלעדיו אני בודדה. הוא זה שעוזר לי להתמודד עם מצבים, להעביר מצב רוח, אפילו להרדם.

לא יודעת מבחינת הגדרות, האם זו אכילה ריגשית או כפייתית או שניהם.
מה שבטוח זה שמדובר על אכילת יתר.
 

Ron W

New member
להגדיר נוטה לקבע

עדיף להגדיר את המצב שאני שואף אליו וכך להתקדם להרגל טוב..
לאכול מסודר, בריא, במידה, לפעמים לטעום מחוץ לתוכנית.
לשלוט בנטיה להפריז, בין מרעב או מחיפוש סיפוקים - להיות ממושמע לכללים.
מי שהשמין כבר עשה את הנזק לעצמו, אין טעם שגם יכיל על עצמו את הטעויות בהגדרה עצמית.
 
כתבתי על כך הודעה משלי

בתחתית העמוד...כנראה לא ראית, אז מעתיקה:חיפוש קצר שעשיתי ברשת העלה את המאמר הזה מאת רוני מייזליש.
בתמצות :
"אכילה כפייתית נמצאת על קצה הרצף של האכילה הרגשית כלומר היא נמצאת בתוך הטווח של האכילה הרגשית אולם היא מדגישה כי מערכת היחסים עם האוכל יצאה כבר משליטה.
ולכן הטיפול באכילה כפייתית חייב להיות הרבה יותר נוקשה עם עבודה ברורה יותר בכל מה שקשור לגבולות וחוקים כי רק עם נוכל לשמור על גבולות בחיינו האישיים נוכל לשמור על גבולות באוכל"

כלומר אכילה כפייתית היא חלק מהרצף של אכילה רגשית. בתחילת הרצף יש אנשים שכמו שמראים בסרטים- מישהי נפרדה מחבר שלה אז היא אוכלת קופסת גלידה. (כלומר פעם בשנה היא חוטאת באכילה רגשית). רוב האנשים מדי פעם מבצעים אכילה רגשית.
ובקצה הקיצוני השני של אכילה רגשית נמצאת אכילה כפייתית.

אני גם מאוד התחברתי לפסקה : "תפקיד האוכל הוא להפחית את עוצמת הרגשות, מחשבות וזכרונות בייחוד אצל אלה שבעבר השתוקקו לבטא את העולם הפנימי שלהם בצורה מלאה אך הסביבה שלהם לא איפשרה להם בדר"כ מאחר כי השיח הרגשי איים על מישהו אחד או יותר."
 

מינהר

New member
איפה פיבונצי, שטען שאכילת יתר היא עניין של הורמונים

ואינסולין, ולא נובע מרגשות?
 

מינהר

New member
פיבונצי, אני בודקת את התאוריה שלך על עצמי.

נראה אם החגורה תיסגר או תהיה רפויה בעוד שבוע שבועיים.
 
ראשית נכון מאד

הדרך הטובה ביותר להתייחס למה שכתבתי זה לבדוק את זה על עצמך.
אבל זאת תזונה שמחייבת הדרכה...אפשר לעשות המון טעויות.
הנה מדריך בסיסי..
http://meeverlapaleo.blogspot.co.il/2014/06/blog-post_12.html
והנה טעויות אופיניות
http://meeverlapaleo.blogspot.co.il/2013/11/blog-post_22.html
וכמובן שיש קבוצות תמיכה בפייסבוק...שעוזרות ומסבירות..
 

Ron W

New member
אם לא אוכלים מתוך רעב רגשי ומרגישים בסוף יותר טוב

איזה רגש יותר צודק?
 

מינהר

New member
רון, אתה מוכן להסביר איך לא אוכלים מרעב רגשי?

אם יש רעב רגשי, והאוכל מנחם- קשה לעמוד בפיתוי, לא?
מה זאת אומרת רגש צודק? הרי אין צודק לא צודק ברגשות.
 

Ron W

New member
מינהר כל רעב הוא רגש תחושתי במלוא מובן המילה

מנסיוני רעב ריגשי הוא המצאה מילולית לא היה, לא נברא ולא הוכח מדעית נהפוך הוא.
הוכח שיש רמת רעב הורמונלי שאינה תואמת את צרכי הגוף. הנטיה גם מולדת ובמקרים נדירים מחלה קשה ממש.
רעב כמו תחושת כאב אינו רגש נפשי אלא תחושתי. רגשות נפשיים משפיעים על מצב הרוח שמחה/עצב.
מאידך כשמצב הרוח לא משהו, פחות נוטים לשלוט בדחף התחושתי המובהק לאכול ונכנעים לו כצורך להתחזק (לא להתנחם..)
אני לרוב מרגיש רעב - דורש אוכל, מעבר למה שמגיע לי לאכול בתפריט טוב ומלא.
אם אוכל ככל שבא לי אפילו בלי לחוש כאב בטן הנזק יתבטא במצטבר במשקל
זו מהות השאלה שלי מה עדיף...לחוש את כאב תחושת הרעב או את כאב הכובד ועודף המשקל.
אחרי שתאמצי את המסקנה, יהיה לך אולי קל יותר לשאת את הכאב שברעב התחושתי העודף.
 

Ron W

New member
על חצי או רבע אפשר לדון

זו כבר לא דעה אישית שלי, היה רופא שירד במשקל וסיפר לנו שהוא כבר 10 שנים רעב..
האדם כמו חיית מחמד תמיד מוכן לנשנש, ביחוד משהו טעים ומשמין (גם חיות סובלות ממגיפת ההשמנה)
רעב איננו שחור / לבן, אלא רציף ברמות שונות. יש הנוטים ליחס רגשיות לרעב חלש - חכמים על החלשים..
פשוט טבעי וחיוני לחוש רעב מוגבר לפחות בשעה הקרובה לארוחה ולהיווכח איך הוא מתפוגג כמה דקות אח"כ.
 

קשר חדש

New member
הרופא היה 10 שנים רעב,

כי הרעב שלו היה רעב ריגשי והוא לא הבין את זה.
גם אני בעבר, כשטיילתי בהודו עם בןהזוג במשך מספר חודשים ירדתי הרבה במשקל והייתי כל הזמן רעבה!.
אני זוכרת שבןהזוג אמר לי, את תראי, תוך 3 ימים עד 3 שבועות, את תתרגלי,
וההרגל לאכול פחות, יגרום לכך שכבר לא תחושי רעב.
אז הוא טעה. וטעה בגדול.
והטעות היתה, שאכלתי מעט (כי הזמינות לאוכל היתה נמוכה) ועשיתי המון ספורט (הליכות בטיולים) ולכן ירדתי במשקל,
אבל הרעב הריגשי לא יכול להפתר בשיטה הזאת, ולכן הרגשתי רעבה כל הזמן!
 

Ron W

New member
לא ניתן לרדת במשקל ולשמור כשלא חשים קצת רעבים

להוציא מחלות לא עלינו. מחלות ממאירות, מחלות דרכי עיכול או מחלות ניאורולוגיות.ודיכאון.
לכן כשרואים מישהו שרזה דרסטית נוטים לחשוב שחלילה חלה מאוד.
אין רעב רגישי במדעי הרפואה. כל עוד מרגישים רעבים אפילו טיפה זה רעב.
מחקר הוכיח שאף ירידה פצפונת ומתונה במשקל, מעלה את רמת הורמון הגרלין במעי הורמון הרעב.
הועבדה השרזית תוך טיול במאזן קלורי שלילי והיית רעבה-לא סותרת להיפך.
הסיפור על "רעב ריגשי" או אכילה ריגשית הומצא ע"י שרלטנים. אין לו תעוד מחקרי כי לא ניתן לכמת רגשות...
לרזות ולהכחיש את תחושת הרעב מאפיין אף אנורקסיה.
 
למעלה