אין לי כ"כ אלבום שבועי
אבל גיליתי בחורה בריטית חביביה בשם קייט נאש, עם שיר מדליק בשם Caroline's a victim (יש קצת הייפ באוויר, אבל לא מספיק כדי למצוא MP3 זמין באיכות סבירה של השיר הספציפי הזה, יש רק קטעים מסשן רדיו אקוסטי ואנמי מדי לטעמי). המרכיבים: מקצב אלקטרואי-מינימליסטי גרובי, קלידים מסונטזים למוות ודיקציה קוקנית חצופה. חסרות קצת מילים פה ושם (הקונטקסט הוא עקיצות בלתי מזיקות לתרבות/סצינת/אופנת האינדי הטרנדית הבריטית, צבעוניות מטורפת, מאוד מזכיר את פיסות האייטיז שניכסו הוט צ'יפ, שאוליי מייצגים את סטייל המאסה הקריטית של הנוער האנגלי שהולך בחודשים האחרונים להופעות, מאז הורידו את הגבלת הגיל). וישנו גם פוטנציאל הניג'וס הגבוה, אבל בינתיים עוד אפשר לצרוך בכמויות מדודות.
אבל גיליתי בחורה בריטית חביביה בשם קייט נאש, עם שיר מדליק בשם Caroline's a victim (יש קצת הייפ באוויר, אבל לא מספיק כדי למצוא MP3 זמין באיכות סבירה של השיר הספציפי הזה, יש רק קטעים מסשן רדיו אקוסטי ואנמי מדי לטעמי). המרכיבים: מקצב אלקטרואי-מינימליסטי גרובי, קלידים מסונטזים למוות ודיקציה קוקנית חצופה. חסרות קצת מילים פה ושם (הקונטקסט הוא עקיצות בלתי מזיקות לתרבות/סצינת/אופנת האינדי הטרנדית הבריטית, צבעוניות מטורפת, מאוד מזכיר את פיסות האייטיז שניכסו הוט צ'יפ, שאוליי מייצגים את סטייל המאסה הקריטית של הנוער האנגלי שהולך בחודשים האחרונים להופעות, מאז הורידו את הגבלת הגיל). וישנו גם פוטנציאל הניג'וס הגבוה, אבל בינתיים עוד אפשר לצרוך בכמויות מדודות.