Sage Francis שוב עושה לי את זה! חזרתי ל Personal Journals המעולה! היפ הופ אישי, מלנכולי, היישר מארון השלדים של הוויט בוי הבועט הזה. Word, its the worthless wordsmiths We're conversing with impersonal twists Heard the concern with making the Earth ship These kid games are silly When all art is signed anonymous He'll turn that big bang theory into a small pop hypothesis
סול יושב אצלי גבוהה גבוהה בסולמות ההיפ הופ ונמוך נמוך בסולמות המשחק (כזה שחקן גרוע לא ראיתי הרבה זמן) ובהתחשב שעובדה שהוא הצליח להוציא יותר מתקליט אחד טוב אז בסך הכל האני מסכים איתך אבל "יומנים אישים" אחד התקליטים היותר מיוחדים ששמעתי בהיפ הופ... ומאז שסול (רק סול בלי ווילאמס) מבית אנטיקון הופיע בת"א אני מחבב אותם פלוס בלוס...
(תקליטים אחרים של סייג' קצת פחות), אבל אין ספק, סול וויליאמס לוקח. ראפר בחסד וגם משורר ענק (הפואמה שלו, said the shotgun to the head היא פשוט טור-דה-פורס מופרע לחלוטין של אמונה, מין ופוליטיקה).
אז התחלתי לקחת מלא אקמול ואז הגוף שלי פיתח אלרגיה לאקמול ומאז אני לא יכול לקחת אקמול מבלי שתתנפח לי השפה העליונה וזה ממש מעפאן, לא משנה, כוסאימא'שך, זונה. גאונות.
באיחור לא אופנתי Guillemots - Through the Windowpane (לא היו הרבה רצפים כאלה אדירים בפתיחה מאז 'mezzanine', וגם שיר הסיום אדיר) החדש של אנדרו בירד (לא ברמה של הקודם, אבל עדיין בנזונה) וCody Chesnutt - The Headphone Masterpiece (מסתבר שלא רק זמרי אינדי מתוסכלים יודעים לעשות lo-fi)