תעמולה בוטה../images/Emo88.gif
אני רואה שאף אחד אחר לא עושה את זה, אז אני אצטרך לעשות את העבודה. אלבום הבכורה של The Noisettes, פרט לזה שהוא אלבום השבוע והשבוע שעבר והשעבר-שעבר שלי, מסתמן כאחד מאלבומי הבכורה הטובים ביותר ששמעתי בזמן האחרון. אמנם אני יודע עליהם ממש מעט, אבל זה לא משנה את העובדה שאתם חייבים לשמוע את האלבום שלהם, What's the time mr. wolf?. מדובר בשלישייה בריטית שלפי מה שאני רואה, הולכת לעשות פה הרבה רעש. קודם כל, הסולנית השחורה - שינגאי שוניוואה (או משהו ביזארי בסגנון) - היא כל כך מגניבה וכריזמטית שקארן או נראית לידה כמו דודה. והיא אפילו כוסית, אז בכלל נראה לי שמתוכננת פה התנקשות בזמן הקרוב. שינגאי מנצחת על האלבום המצויין הזה יחד עם הגיטרה והקוליות שלה ומשרתים אותה נאמנה גיטריסט מחונן ומתופף שנראה כמו פליט ממחנה הבילויים. כל כך הרבה אנרגיות וחדשנות לא ראיתי משום מקום בזמן האחרון, ובעיניי כמעט בלתי אפשרי להתעלם מהאלבום הזה. הוא מתחיל ברצועה Don't Give Up, ואם שואלים אותי אז אני לא חושב שקיימת אופציה להישאר במקום מבלי לזוז כששומעים אותו. ויעידו על כך כל נוסעי קו 149 שנאלצו לחזות במבוכה בחייל עם אוזניות שרוקד וממלמל תוך כדי ישיבה.
נו, תשמעו כבר. וככה הוא ממשיך בקו רועש עם שירי רוק שכבר לא שומעים היום עד לאמצע האלבום, שם יש מפנה ומתחילים שירים פחות נגישים ויותר מעניינים. השירים פתאום נשמעים שבורים ועם מבנה לא אחיד, וכל פעם שאתה בטוח שאתה מתחיל להתרגל למה שאתה שומע, אתה מקבל בעיטה לצד השני של החדר עם איזה ריף פסיכי שמשנה את כל השיר. שיא האלבום לטעמי נמצא ברצועה השמינית, MInd The Gap זה שם השיר ואני לא מפסיק לטחון אותו באוזניים ולזמזם כל פעם חלק אחר מתוכו. אל תחפשו פה את הפזמון החוזר, כי סתם תתיאשו ותכלס, עם נגינה ושירה כזאת מי צריך בכלל פזמון. אחד מהשירים הטובים ששמעתי בחודשים מתחילת השנה (העברית, כדי למנוע קטנוניות) מי שעוד לא שמע, מוכרח לעשות את הטובה הזו לאוזניים שלו ומי שכבר שמע ולא התלהב, יכול לראות את הקליפ ל
Sister Rosetta ולחזור בתשובה. אני רק מקווה שהכושית תסלח לו. האזנה נעימה
, אסף.
