אלבום השבוע 154, אופס, אופס

[קזאר]

אלבום ../images/Emo93.gif השבוע 154, אופס, אופס

שכחתי לגמרי לעדכן ביום שישי. עמכם הסליחה והבקשה לכתוב מה היה אלבום השבוע שלכם. שלכם, קזאר.

 

[retard boi]

לא נשכח ולא נסלח../images/Emo46.gif

כהרגלי אני מעריך דברים רק 50 שנה אחרי שהם יוצאים. הראשון black rebel motorcycle club

 

[smat]

b.r.m.c. - Baby 81

החדש שלהם לא פחות טוב,הכי טוב מאז הראשון להם לדעתי הנה הסינגל הראשון

 

[moe7]

כל השבוע הזה מדברים עליהם,

אבל השיר החדש לא מחדש כלום, איזה פחדנים. תמיד אהבתי ואוהב באופן גילטי פלז'רי את WHATEVER HAPPENED TO MY ROCK 'N' ROLL מהאלבום השני שלהם (את הראשון לא שמעתי) - אם אשוב להקשיב לאלבום הזה, חיש מהר השיר יופיע ברשימה הנלעגת שלי ב-LAST.FM. בכלל, דומה שה-LAST.FM התחיל לעגל פינות, אני בטוחה שהקשבתי השבוע לדברים רבים שמשום מה לא מופיעים בסיכום השבועי. הקשבתי להרבה מאוד נינה האגן (איזשהו אוסף מהתקופה הניו וייבית שלה), לצמד Quintron and Miss Pussycat (עם אלבום יצירתי ונחמד בשם SWAMP TECH), אומרים שבהופעות החיות הבחורה מציגה צמד בובות (אבל עדיף שפשוט הייתה מראה את הבובס שלה, שהרי היא מתייפייפת וחנונה והקטעים הטובים באלבום כלל לא מכילים אותה). הקשבתי גם לבי סיידים של גארבג'. היה בהם קאבר מרגיז ל-CANDY SAYS של הוולווט אנדאגראונד (ועוד כמה קאברים מביכים יותר ופחות). הם תמיד היו נוסחתיים, אבל בניינטיז לפחות היה בהם איזשהו ניצוץ (בדיעבד, גם זה אורח של כבוד באגף הגילטי פלז'רים, כי הליריקה מגוחכת והכל צפוי וידוע מראש, אבל תמיד היה לי קראש מטורף על שירלי מנסון ואהבתי הרבה מהעיבודים הקליטים של בוץ' וויג). הערה שלא נוגעת לאלבום ספציפי, ביום שישי נכחתי בהופעה של הסטרוברי ג'ם והג'נדרס, האבות המאמצים שלהן. הראשונות שוזרות בין השירים שלהן (חלקם עסיסיים עד מאוד) קאברים ליה יה יז, למטריק וללונג בלונדז (וטיז קצרצר של בלונדי), האחרים (שודאי הנחילו את הטקטיקה הזאת לראשונות) - החלו לכסות את טי רקס ודיוויד בואי. שניי ההרכבים מבצעים את הקאברים כצללים של המקור, גם כשהם מדוייקים, הם עדיין חושפים את הרצון העז לדמות ל-, ולא להיות משהו בעצמך. זה חירפן אותי לגמרי! ואפילו יותר כשהקהל לא עשה סימנים של רתיעה, להפך, הקהל אימץ בחום שירים קליטים שכבר שמע פעם, אבל כנראה לא יחס להם חשיבות מיוחדת.

 

[חולוני]

אממ..

Whatever Happened to My Rock 'n' Roll זה מאלבום הבכורה של BRMC שכלל גם את הסינגלים - Red Eyes and Tears Love Burns ו-Spread Your Love עוד לא שמעתי את האלבום החדש אבל מאז הם לא הצליחו לשחזר את איכות אלבום הבכורה.

 

[moe7]

משום מה חשבתי שהיה אלבום אחד לפניו.

(זה האלבום היחיד שלהם שיש לי ואני מכירה, אחריו שמעתי רק סינגל או שניים).

 

[Ellabll]

אפרופו אבות רוחניים

עד כמה שאני אוהבת את BRMC צורם לי יותר מידי הדימיון הקלוש ביניהם לJesus And Mary Chain ולThe Velvet Underground. הניסיון שלהם בHOWL לצאת מהמסגרת המחניקה שהם יצרו לעצמם דווקא היה נחמד, Shuffle Your Feet, Ain't No Easy Way, Complicated Situation אבל זה היה אלבום שטוף מידי שבאופן שקוף מסה לחמוק ממכת האלבום השלישי. אופס. שני הראשונים אפשר היה לחבר לדיסק כפול וזה היה נשמע כמו רצועה ארוכה אחת.

 

[moe7]

רק של-BRMC אין שום ניצוץ או שכל

בדיוק נתקלתי בקליפ לשיר החדש שלהם. והבחנתי שהשיר בנוי בצורה כל כך נוסחתית שספירת ההברות יכולה להמיר את הליריקס כולם ולא ניתן יהיה לחוש בהבדל. וגם בדקתי מדי כמה דקות את השירים ב-ROCK TOP 10 של M2 (מי שלא עוקב, עושה בחכמה). פרט למקום הראשון (מיוז) כ ל שירי המצעד הם קטעי אימו שנשמעים (ויוצריהם נראים) כמו שיבוטים אלה של אלה. בדרך כלל אני מצחקקת כשעוד משהו פופולרי הוא דבר מה חבוט ומשעמם, אלא שהפעם זה היה מבהיל, עד כדי כך התנוונו החבר'ה הצעירים שצורכים את החרא הזה, שהם חולקים בו בעת אך אהבה אחת, מוגדרת כל כך, עם צליל וליריקה ואסתטיקה כל כך ספציפיים. כמעט כאילו בן אדם אחד (קונסרבטיבי להחריד) הרכיב בעצמו את המצעד כולו. בחירה בדבר הזה כמו מבטלת כל דבר אחר שהיה אי פעם, כאילו כל הדברים ההם לא היו כלל, אם לא נשאר להם כל זכר. יאייקס. תחיית הפוסט-פאנק בעידוד ה-NME לפחות הייתה מגוונת יותר, היה זרם Fאנקי יותר, היה אלקטרוני, היה משהו. האימו הזה הוא חתיכת בלוף אכזרי (פתאום אפילו וויזר נראים כמו אופציה לא רעה). לפחות השבוע הגיח לעולם הקליפ החדש של ה-GO! TEAM. הקליפ המבריק ביותר שראיתי השנה (כולם היו די על הפנים).

 

[חולוני]

איזה קליפ מגניב ל-Ms. Pacman!

בהחלט כנראה הכי טוב של השנה עד עכשיו. אבל היו עוד כמה טובים - אלפי של לילי אלן. זה הביט של סימיאן מובייל דיסקו. ויש כמובן גם את הקליפ החדש של איטליז ל-Attractive.

 

[חולוני]

ועוד תוספת ישראלית

הקליפ שאסף בילט (כנראה במאי הקליפים הכי טוב שיש לנו בארץ כרגע) ביים לאינסוף של רם אוריון. ואנשים, תקנו את האלבום "כן" של רם אוריון. במחיר של 39.90 בלבד בדיסק סנטר אתם מקבלים את האלבום החדש המעולה + דיסק שני שכולל את 2 האי.פי'ז מלפני שנתיים "גיבור גיטרה" ו-"קר" (באלבום עצמו יש 8 שירים כולל קאבר ל"באה לקראתך" של שלומי ברכה ואילו בדיסק השני יש 10 שירים, 4 מ"גיבור גיטרה" ו-6 מ"קר") + 4 קליפים ("רינגטון" ו"אינסוף" בבימוי אסף בילט, "קר? בבימוי אסף בילט ודורון פרחי ו"חיוך קטן" בבימוי 951). הקנייה הכי משתלמת שיש כרגע.

 

[חולוני]

*"קר? - "קר".

 

[Bordeaux Tale]

../images/Emo45.gif

 

[moe7]

אנגליה מחזירה פייט

עם חכמת רחוב משלה (השיר ענקי, אבל מיס פאקמן לוקחת בגדול). רגע, בעצם "הגו! טים" גם הם אנגלים? לפחות בחלקם, לא?

 

[חולוני]

../images/Emo6.gif מה זה השיר הזה?

מתיסיהו אנגלי עם ליריקה של ג'יימס מרפי? אהבתי את הקטע שהוא אומר/שר: "הביטלס - רק להקה לד זפלין - רק להקה הביץ' בויז - רק להקה הקלאש - רק להקה..." ואז זורק את התקליטים... וכן, גם הגו! טים אנגלים. הם מברייטון.

 

[retard boi]

מעולם לא הכחשתי את הדמיון

זה ברור לחלוטין שהם די מנסים להדמות ל jesus and mary chain ואין להם יותר מידי מקוריות מלבד העובדה שהם אולי קצת קודרים יותר ופחות מלודים. וזו הסיבה שלא נתתי להם או לכל להקה שיצאה ב5 שנים האחרונות הזדמנות. זה כבר מזמן לא סתם טרנד , הלהקות של היום לא מראות יותר מידי יצירתיות ואלו שכן ממש לא עושות את זה לטובה. עם הזמן צריך פשוט לקבל את העובדה שאם משהו נשמע טוב כנראה הוא ראוי להאזנה בלי קשר למי הוא מנסה להדמות וכמה מקורי הוא נשמע.

 

[hcsneB]

Nick Cave - The Good Son

אין הרבה מה לומר... קייב בגרסא הקברטית

 

[נרקומן ציבור]

../images/Emo45.gif

 

[milkofamnesia]

האיפי של ברייט אייז

ו- we can create של maps

 

[illusionist catfish]

איזה EP?

 

[milkofamnesia]

four winds

החדש