ובכן מר צבצב,העבדות של עבד עברי
היא איננה עבדות במשמעה הרגיל...רחוק מאוד מזה,מדובר על עובד בתנאים משופרים...לפי החוק התלמודי אם יש לבעל העבד העברי רק כרית אחת לשינה,הוא מחוייב לתיתה לעבדו העברי על מנת שיישן בנוחות,וזאת על חשבון רווחתו האישית הבסיסית של בעל העבד. יש גם מענק שחובה על האדון לתת לעבד עם שחרורו,על מנת שיוכל להתחיל חיים חדשים על הצד הטוב. עבודת פרך?!!! חחחחחח נו באמת?! אסור להעביד חס ושלום עבד עברי בשום אופן שיתיש את בריאותו. כמו שכבר הבאתי את מאמר חז"ל "הקונה עבד עברי קונה אדון לעצמו" לא לחינם הוטבע משפט זה!. לגבי הדוגמא שנתת על יהודה בן טבאי... ברצוני להבהיר את המעשה המדוייק: במשפט היהודי,אם באו עדי שקר אשר זממו להפליל מישהו ברצח למשל(כלומר רצו לחייב אותו בעונש מוות על ידי עדותם השקרית),הרי במידה ושניהם יוזמו(כלומר,במידה ויבואו שנים או 4 עדים ויאמרו על כל אחד מהם--> "אתנו הייתם"[כלומר ,לדוגמא:באותו הזמן שלכאורה ראיתם את פלוני{הנאשם}הורג את אלמוני בעיר בני ברק,הייתם אתנו בירושלים], הרי שאותם העדים השקריים חייבים בדין המוות אותו רצו להביא בעדותם על הנאשם לשווא. רבי יהודה בן טבאי לא היה מודע לעובדה כי שני העדים השקריים גם יחד ,צריכים להיות מוזמים על מנת שיחול עליהם גזר דין המוות(אשר ניסו להביא על הנאשם הזכאי),על כן הוא טעה והרג עד זומם,אשר הוזם על ידי 2 עדים,למרות שהעד השני לא הוזם. ממבט ראשוני על סוגיא זו אנו למדים כי על פי המוסר של המשפט היהודי אשר גזק עונש מוות על עדי שקר המנסים לגזור על אחר עונש מוות בעדות שקר, היה ראוי לאותו עד מוזם להיהרג.(בהנחה שמזימיו ,אשר כפי הנראה עברו את כל בדיקות השתי והערב העידו עדות אמת). למרות זאת,רבי יהודה בן טבאי (לאחר שעמד על טעותו),א)גזר על עצמו שלא לפסוק הלכה יותר ,אלא בנוכחות רבי שמעון בן שטח! ב) היה משתטח על קברו של אותו העד וממרר על חטאתו כל ימיו. מעניין כמה שופטים (או מושבעים ותובעים)דהיום אשר השתתפו בגזר דין מוות אשר התברר כמוטעה, יפסקו על עצמם סנקציות כאלה,וישתטחו על קבר הנידון עד סוף ימיהם.
