מספר תשובות..
1. מקור המילה העברית "אל" הוא האל הכנעני EL, שהיה ראש הפנתיאון הכנעני. הדמיון לשם הכנעני אינו מקרי משום שהעברים חיו בסביבה מסוימת והשתמשו בטרמינולוגיה המקומית. העברים ביצעו שינוי בלשני למילה "אל" והפכו אותה משם של אל ספציפי לשם גנרי ליישות אלוהית כלשהי. בדיוק כפי ש"פלפון" הפך ממכשיר סלולרי של חברה מסוימת למינוח המתאר כל טלפון נייד באשר הוא. מכיון שהאל העברי הוא גם האל היחיד, הרי שממילא כל דיבור על ה"אל" הוא אוטומטית גם דיבור על האל הראשי. וכך יש הקבלה מלאה ל- EL הכנעני שנחשב לאל הראשי ("אל עליון" אצל מלכיצדק), והשומע מבין את הדובר. כדאי להעיר גם שיתכן שהמקור ל"אל" אינו רק EL הכנעני, משום שבשמות המסופוטמיים (שמן הסתם בנויים על אכדית) מופיעה לעתים הסיומת התיאופורית ilu. כך לדוגמא מופיעים ב- Ebla Tablet השמות ישמעאל, ישראל, מיכאל.. כאשר במקום "אל" מוצאים את הסיומת המקומית. אני משער (בלי לחקור לעומק), שהצורה el או ilu היתה במקור מילה גנרית לתיאור אל כלשהו. בהמשך הכנענים הפכו את המילה EL למילה המייצגת את האל הראשי שלהם, ואילו לבסוף העברים (שהכירו את שתי הצורות) ביצעו את התהליך ההפוך והחזירו ל"אל" את משמעותו הכללית. 2. אני לא מומחה גדול לתיאולוגיה מואבית, אבל למיטב ידיעתי כמוש תיפקד כאל ראשי ולצידו היו אלים נוספים (בזה הוא לא היה שונה מ-EL הכנעני, או מזאוס היווני). לעומת זאת, האל העברי הוגדר כאל היחיד הקיים, וכאחראי היחיד לבריאה ולקורה בעולם. 3. לא עשיתי סטטיסטיקות לגבי כמות החוטאים בתקופת בית ראשון. היות ובתקופות מסוימות התנ"ך מעיד שעבודת הבעל והאשרה היתה נפוצה מאוד, מן הסתם מדובר בהרבה אנשים. כנ"ל לגבי היום. הסקרים מעידים שכ- 70% מהיהודים בישראל שומרים מסורת בצורה זו או אחרת, ואם נניח שרובם המכריע אינם אתיאיסטים הרי שקיבלת חסם עליון לכמות הכופרים באל היחיד. (זהו "חסם עליון" משום שחלק מהחילונים הגמורים באורח חייהם עדיין מעידים על עצמם שהם מאמינים באל, אלא שלדעתם הוא אינו מתערב באורח חייהם.)
