נראה לי שאתה מפספס משהו בראייתך
שלום, אני קורא פאסיבי כאן זמן מה,ונהנה מאוד מהפורום הזה. לא בקיא מדי בתנ"ך אבל מנסה לשמור על שגרת קריאה בו (כולל פרשנויות) קראתי קצת את מה שכתבת ובסה"כ זה נחמד, אבל - לדעתי - אתה מפספס עקרון מסוים בנקודת המוצא שלך. אתה בוחן את המקרה בראייה חברתית/מדינית מודרנית,ראייה שלא נכונה ע"מ לבחון ארועים בתנ"ך,ומהסיבה הפשוטה ביותר - אופי המבנה וההתנהגות החברתית היו שונים לגמרי מהיום. (אולי החברה הערבית עדיין משמרת משהו מהאופי הזה כיום) מה גם שהתנ"ך הוא ספר אמונה ולא היסטוריה,ולכן הסיפורים/מאורעות בו, נבחנים בהקשר האמוני. לגבי קנאות בכלל וקנאותו של אליהו בפרט - לנו זו תכונה קשה מאוד כבני אדם, אבל מהראייה האלוקית, זה נראה דווקא כתכונה חיובית משהו בכל הנוגע לעבודת אלילים ונביאי שקר. אם מסתכלים על התורה והתנ"ך, אז הנושא שחוזר על עצמו המון פעמים באופן בולט ובוטה מאוד, זה שנאתו של ה' לכל הקשור בעבודת אלילים שבה אין פשרות.ובכל הנוגע לעבודת האלילים- אין כזה דבר לא מוסרי. (מבחינת הקב"ה) גם נושא הזימה הועלה לאותה דרגת תועבה וחוסר פשרנות (ואם אני לא טועה אז הפולחנים האליליים כללו זימה כחלק מהענין). כמו בפינחס,לי מתקבל הרושם שאליהו במובן מסוים, עלה דרגה מבחינת הבורא (עד כדי כך ש"המוות" שלו היה שמימי). ומניתוח הפשט (מזוית הראייה שלי) - נראה לי שהסיבה שהוא הורחק מתפקידו כנביא היא כי ידיו היו מגואלות בדם,וכנראה שנביא צריך קדושה מסוימת (מושג מעורפל כיום),כמו דויד שלא הוסמך ע"י ה' לבנות את המקדש,למרות אהבתו/חיבתו (איך שתצה להגדיר זאת) של הבורא לדויד. הנושא האלילי והוקעתו הוא ציר מרכזי בתנ"ך וזו אחת מאמות המידה ביחס ה' לעם ישראל במהלך הזמן. ואם יש סכנה לקיום העם כחברה עצמאית ומדינית זה היה כתנאי להתנהגותו האמונית(והאלילית). ככה שבחינת הארועים ממבט פוליטי מדיני לא ממש מענינת את התנ"ך. לגבי נביאי שקר ורבנים- קודם כל גם כאן לא היו פשרות בנושא (ראה ספר דברים) , אפילו אם אלה היו מבני משפחתך הציווי הוא חסר פשרות וחמלה (משהו בלתי נתפס לחלוטין מבחינתנו כיום ואולי גם אז) יש בנביאים את נושא התוכחה על הכוהנים ומשרתי ה' המחללים את שמו,נראה לי שהשחיתות והפוליטיקה הרבנית נכנסות יפה דוקא למשבצת הזו.
שלום, אני קורא פאסיבי כאן זמן מה,ונהנה מאוד מהפורום הזה. לא בקיא מדי בתנ"ך אבל מנסה לשמור על שגרת קריאה בו (כולל פרשנויות) קראתי קצת את מה שכתבת ובסה"כ זה נחמד, אבל - לדעתי - אתה מפספס עקרון מסוים בנקודת המוצא שלך. אתה בוחן את המקרה בראייה חברתית/מדינית מודרנית,ראייה שלא נכונה ע"מ לבחון ארועים בתנ"ך,ומהסיבה הפשוטה ביותר - אופי המבנה וההתנהגות החברתית היו שונים לגמרי מהיום. (אולי החברה הערבית עדיין משמרת משהו מהאופי הזה כיום) מה גם שהתנ"ך הוא ספר אמונה ולא היסטוריה,ולכן הסיפורים/מאורעות בו, נבחנים בהקשר האמוני. לגבי קנאות בכלל וקנאותו של אליהו בפרט - לנו זו תכונה קשה מאוד כבני אדם, אבל מהראייה האלוקית, זה נראה דווקא כתכונה חיובית משהו בכל הנוגע לעבודת אלילים ונביאי שקר. אם מסתכלים על התורה והתנ"ך, אז הנושא שחוזר על עצמו המון פעמים באופן בולט ובוטה מאוד, זה שנאתו של ה' לכל הקשור בעבודת אלילים שבה אין פשרות.ובכל הנוגע לעבודת האלילים- אין כזה דבר לא מוסרי. (מבחינת הקב"ה) גם נושא הזימה הועלה לאותה דרגת תועבה וחוסר פשרנות (ואם אני לא טועה אז הפולחנים האליליים כללו זימה כחלק מהענין). כמו בפינחס,לי מתקבל הרושם שאליהו במובן מסוים, עלה דרגה מבחינת הבורא (עד כדי כך ש"המוות" שלו היה שמימי). ומניתוח הפשט (מזוית הראייה שלי) - נראה לי שהסיבה שהוא הורחק מתפקידו כנביא היא כי ידיו היו מגואלות בדם,וכנראה שנביא צריך קדושה מסוימת (מושג מעורפל כיום),כמו דויד שלא הוסמך ע"י ה' לבנות את המקדש,למרות אהבתו/חיבתו (איך שתצה להגדיר זאת) של הבורא לדויד. הנושא האלילי והוקעתו הוא ציר מרכזי בתנ"ך וזו אחת מאמות המידה ביחס ה' לעם ישראל במהלך הזמן. ואם יש סכנה לקיום העם כחברה עצמאית ומדינית זה היה כתנאי להתנהגותו האמונית(והאלילית). ככה שבחינת הארועים ממבט פוליטי מדיני לא ממש מענינת את התנ"ך. לגבי נביאי שקר ורבנים- קודם כל גם כאן לא היו פשרות בנושא (ראה ספר דברים) , אפילו אם אלה היו מבני משפחתך הציווי הוא חסר פשרות וחמלה (משהו בלתי נתפס לחלוטין מבחינתנו כיום ואולי גם אז) יש בנביאים את נושא התוכחה על הכוהנים ומשרתי ה' המחללים את שמו,נראה לי שהשחיתות והפוליטיקה הרבנית נכנסות יפה דוקא למשבצת הזו.