אלימות בבתי חולים

[אריה מלך החיות]

אלימות בבתי חולים ../images/Emo10.gif

"אלימות בבתי חולים" זה הלוגו ש- ynet ממקם בדרך כלל על-יד כותרת בכתבות מן הסוג הזה. זה כבר הפך לשגרה. גם אנשי מד"א נתקלים באלימות כלפיהם יום-יום. עוד אחות חדר מיון הותקפה:

ביום ה' 12/6/2003 הגיע לחדר מיון של בית החולים "מאיר" בכפר סבא צעיר כבן 20 כשהוא סובל מפצע של דקירת סכין בכתפו.

הצעיר התנהג באלימות כלפי הצוות הרפואי, הוא קילל, גידף, ירק והרביץ לכל מי שניסה להתקרב אליו.

למרות התנהגותו האלימה, ניגשה אליו האחות חדר מיון הנמצאת בחודש השביעי להריונה, על מנת לסייע לו ולעצור את הדימום מכתפו.

הצעיר דחף בכוח את מרפקו לבטנה וכתוצאה מכך חשה האחות ברע וקיבלה צירים מוקדמים.

עובדי בית החולים הצליחו להשתלט על הצעיר והוא אושפז לצורך ניתוח בכתף.

האחות ההרה אושפזה מיד במחלקת היולדות עם צירים, אך עדיין לא יצאה מכלל סכנה. עדיין לא ברור האם נגרם נזק לוולד. עד כאן האירוע. אם כל אישה סבירה בחודש השביעי להריונה הייתה הולכת ברחוב ורואה צעיר מדמם בכתפו המתנהג באלימות כלפי הסובבים, מקלל, מגדף, יורק ומרביץ לכל מי שמנסה להתקרב אליו, והייתה מתעלמת ממנו וממשיכה בדרכה – אף אחד בעולם לא היה בה אליה בטענות כלשהן. כאשר אותה אישה בהריון עובדת בחדר מיון ונמצאת בעבודה, היא חייבת לגשת עליו ולנסות להגיש לו עזרה.

האם זה נכון? מה המקור החוקי לחובה הזאת? האם החוק מחייב את אחות/רופא להסתכן? האם קיים מצב לפי אותו החוק (או חוק אחר) בו מותר לאחות / רופא / איש מד"א לוותר על ניסיון להגיש עזרה לאדם אלים ולהעדיף שמירה על עצמו? האם האחות ההרה שנפגעה יכלה לשמור על עצמה ועל וולדה טוב יותר במסגרת החוק? אגב, ידוע לי שלפחות בחלק ממדינות ארה"ב מגישי עזרה ראשונה המגיעים עם אמבולנס לזירת אירוע אלים לא יגישו עזרה לנפגע בטרם קיבלו אישור משוטר הנמצא במקום, ואם השוטר טרם הגיע – ימתינו לו בסבלנות. (ואני לא מביע כאן דעה...) בברכה, אריה מלך החיות

 

[דר כרמית טל עוד]

אלימות בבתי החולים

אכן, אלימות בבית החולים - בדומה לאלימות בחברה בכלל- היא רעה חולה. מן הבחינה האתית, אכן מחוייבים האחיות והרופאים להגיש עזרה ראשונה מיידית לכל אדם הזקוק לעזרתם. מן הבחינה המעשית, כאשר התנהגות אלימה של אדם חולה עשויה לסכן את שלומם של אנשי הצוות הרפואי, יש מקום לדחות את הטיפול הרפואי- אבל זוהי דעתי הפרטית בלבד, ואינני יודעת איך תתקבל הדיעה הזו בועדת האתיקה של הרופאים. במקרה הזה, לדעתי, היה על הצוות הרפואי לגבות את האחות ההרה, ולא לתת לה להתקרב לאדם האלים. מה דעתכם?

 

[Lzaros]

אכן צדקת בדבריך, אין להתקרב לאדם

הזקוק לטפול רפואי כאשר הוא אלים, ניתן להיעזר באנשי הבטחון של ביה"ח "להרגעתו" ורק אז יקבל טפול רפואי. יש סוגים שונים של אלימות, כגון שיכור אשר לא מודע למצבו, אדם מסומם, אדם עם כאבים עזים, חולה פסיכיאטרי, אדם מבוהל ומפוחד יש בד"כ סיבה למצב וצריך לשקול כל מצב, אותה אחות עשתה שטות שניגשה לטפל באותו חולה בחדר המיון.

 

[אריה מלך החיות]

האם הדברים חד-משמעים כל-כך../images/Emo35.gif

ואלה שאלותיי: האם כללים של ועדת האתיקה של הרופאים חלים גם על אחיות, או שיש לאחיות כללי אתיקה אחרים? ומה לגבי מתנדבי מד"א? מה אנשי הביטחון של ביה"ח יכולים לעשות כדי "להרגיע" את החולה? האם הכוונה לאיזוק וכבילה? מה דעתכם על איזוק של חולים? להלן שני מקרים מפורסמים מן העבר: במקרה אחד חריג במיוחד, שהתרחש בדצמבר 1990, הובאה לבית החולים "מאיר" בכ"ס אסירה עם צירים שילדה בחדר לידה, וכל מהלך הלידה היתה כבולה בידיה למיטתה. כשנודע הדבר לד"ר מרים צנגן, שהיתה אז יו"ר ועדת האתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל, היא כתבה למפקד כלא השרון דאז ואל ועד רופאי ביה"ח "מאיר": "אם אכן נכבלו ידיה של האצירה במהלך הלידה אנו רואים זאת בחומרה רבה. רופא שביצע לידה בתנאים אלה, פעל בניגוד לכללי האתיקה של הרופאים שהם אוניברסליים". כבר באותו יום שוחררה האסירה מן האזיקים והותר לאימה לשהות לצידה בביה"ח. מקרה נוסף: במאי 2001 הועבר האסיר שאול נחמיאס מהמרכז הרפואי של שירות בתי הסוהר לביה"ח "וולפסון", אושפז שם לשבועיים, הוחזר לשב"ס, שם מצבו הבריאותי הדרדר במהירות. אז הובא שוב לביה"ח "וולפסון" במצב קשה. בשני האשפוזים ב-"וולפסון" נכבל נחמיס למיטתו באזיקים. האזיקים הוסרו ממנו רק לצורך החלפת חיתוליו. בהיותו כבול למיטתו הידרדר מצבו, הצוות הרפואי ניסה לבצע בו החייאה, אך ללא הועיל והוא נפטר כאשר הוא עדיין כבול למיטת ביתה"ח. ועוד (מעתיק מהודעה של עצמי בפורום השכן): לפני כ-3 שנים בעקבות עליה בהיקף ובחומרת אירועי אלימות כנגד צוותי בתי החולים, מונתה וועדה ע"י שר הבריאות לבדיקת הנושא ולגיבוש המלצות להתמודדות עם התופעה. הועדה סקרה מגמות בולטות בשנת 2000, עפ"י נתוני מאגר הביטחון של משרד הבריאות. הפירוט מתייחס לנתונים מדווחים, כפי שהתקבלו מ- 16 בתי חולים כלליים, 6 מרכזים לבריאות הנפש, ו- 3 בתי חולים גריאטריים. סך כל מקרי האלימות - 616: מספר מקרי האלימות המילולית – 339 (55%); מספר מקרי האלימות הפיזית – 244 (40%); מספר מקרי האלימות בהם היה נזק לרכוש – 33 (5%). רוב מקרי האלימות אירעו (לפי הסדר הזה) במרכזים לבריאות הנפש, במחלקות מיון וקבלה בבתי חולים, במחלקות פנימיות. אחת ההמלצות הייתה שצוותי המחלקות לרפואה דחופה (מלר"ד) ועובדים במחלקות אחרות בהן קיים פוטנציאל לאלימות, יעברו השתלמות בנושא לפחות פעם בשנה. ז"א, הכדור נזרק אל צוותי בתי החולים ומד"א המותקפים: האחות המותקפת מואשמת בעצם, שלא היתה מיומנת דייה לטפל במקרה אלימות... מיותר לציין שהמוסדות הרפואיים לא מעבירות את השתלמות המדוברת בנושא לפחות פעם בשנה... יש לשים לב לדבר נוסף (ואני לא מצדיק זאת!!! רק מנסה להבין!): המתנה ארוכה לקבלת הטיפול בחדרי מיון ובמחלקות פנימיות המלווה בתסכול רב על אי קבלת שירות גורמת לכמות מקרי האלימות גבוהה יותר דווקא במחלקות העמוסות האלו. האם מישהו שוקל להוסיף תקנים שם? (שאלה רטורית על רקע התוכנית הכלכלית החדשה וקיצוצים במערכת בריאות).

 

[דר כרמית טל עוד]

עבודת הצוות בבתי החולים

ראשית, עבודתו של הצוות בבתי החולים נעשית - לרוב- בתנאים קשים של לחץ: לילות ללא שינה, ואחר כך משמרת בוקר ועוד ועוד. חסרים שם תקנים לרוב, ונראה לי שחלק גדול מהטעויות הרפואיות היה נמנע באמצעות הוספת תקנים. אם לכל התנאים הללו תוסיף גם חשיפה לאלימות: התוצאה היא תנאי עבודה קשים להחריד, ולכן - לדעתי- צריך לנקוט בדרכי פעולה על מנת להקטין ככל האפשר את החשיפה של הצוות הרפואי לאלימות. לגבי הדוגמאות שהצגת: על פי התיאורים שלך האסירים הכבולים לא הוו סכנה לצוות הרפואי, לכן נראה כי הכבילה לא נעשתה על מנת להגן על הצוות הרפואי, אלא משום שהשב"ס עשה זאת. כך שלמעשה, לא מדובר באותו סוג של אירועים.

 

[אריה מלך החיות]

הדו"ח המדובר מהודעתי למעלה

משום מה קשה לחלק מן הגולשים להעלות את הדו"ח "המלצות וועדת חינוך והשתלמויות בנושא אלימות כלפי מטפלים בבתי חולים" במתכונת Word. אפשר לקרוא את הדו"ח כאן (בקובץ המצורף).