הפציפיזם על פי אimר
טוב נו, נענה לך. הפציפיזם שלי נועד להתנגד לאלימות ולמצוא דרכים להתמודד איתה, ומה שיותר חשוב, להפחית אותה עד כמה שניתן. נקודת המוצא היא שהחברה האנושית משתמשת באלימות ככלי לגיטימי לפתרון סכסוכים, והביטוי של זה הוא שאלימות מופיעה כמעט בכל מנגנון וארגון חברתי, כולל כמובן המדינה, אבל לא רק, אפשר בקלות לראות את האלימות המובנית בארגון המשפחתי, במערכת הכלכלית וביחסי המגדר אם לציין רק כמה דוגמאות. הפתרון שלי זה לא לבטל או לשלול לחלוטין את כל המנגנונים החברתיים (או לחילופין להפסיק לחיות) בגלל שהם רוויים באלימות אלא ליצור את התנאים שבהם האנשים מודעים לאלימות ולנזק שהיא גורמת ומיומנים לזהות מצבים אלימים ולנטרל אותם. מדינה בעיניי, ויש פציפיסטים רבים שלא יסכימו, היא לא אלימה מטבעה, אם כי היא בודאי מבוססת על סדר חברתי היררכי וככזאת קשה לה מאוד להמנע מאכיפת ההיררכיה באמצעות אלימות. אם לגעת בנקודה הספציפית שאתה שוב ושוב מעלה, מיסים לכשעצמם הם אכן ביטוי לאלימות ממסדית בצורה הנוכחית שלהם אבל בעיני מיסים הם לא אלימים מטבעם, מה שהופך אותם לאלימים זה מי שגובה אותם והדרך שבה הוא גובה אותם, וכן השימושים שהוא עושה בכספים הללו. אני רוצה למצוא את הדרך לפעול במדינה אלימה מעט ככל האפשר, ואם זה באמת לא אפשרי, כמו שטוענים רבים, אין לי בעיה עם לבטל את מוסד המדינה. קשה להפריד בין כוח לבין אלימות, כפי שרואים שוב ושוב בפורום עולות הטענות הקבועות והמגוחכות שכל סימן לפעילות שנויה במחלוקת הוא אלימות. ההגדרה שלי להבחנה בין כוח לאלימות היא שאלימות היא כוח שמטרתו לפגוע או כוח פוגע. השאלה איזה כוח פוגע ואיזה לא היא שאלה מאוד סובייקטיבית אבל לא נטולת תשובה. התשובה תלויה כמובן בהקשר ובסיטואציה ואני לא חושב שיש הגדרה אחת ברורה למה זה פוגע, ומכאן שאין הגדרה ברורה למה זה אלימות, מצד שני יש הרבה דברים שכולנו או לפחות רובנו המכריע נסכים שהם אלימות ובכל זאת אנחנו ממשיכים לתמוך (בין אם אקטיבית ובין אם פסיבית) בארגונים החברתיים שמשמרים ומייצרים את האלימויות הללו, כך שההגדרה היא לא הבעיה, הבעיה היא להתמודד ברצינות עם האלימות. ההתנגדות לאלימות היא לרוב לא עניין של הכל או כלום, במיוחד כשהאלימות היא חלק כל כך מרכזי בחיינו. אין מנגנון חברתי אחד שאינו רווי באלימות כך שהרעיון להתנגד לאלימות דרך ביטול כל מנגנוני החברה הוא די טיפשי. למרות זאת, הצבאהוא בכל זאת הארגון האלים ביותר, כיוון שכל תכליתו, כל מהות קיומו, היא הפעלת אלימות או לכל הפחות האיום באלימות, ואלימות מהסוג הברור ביותר, והכי קטלני, אלימות פיזית. הגנה היא אולי צורה פסיבית יותר של אלימות אבל היא עדיין אלימות כיוון שהנחת היסוד שלה הוא שימוש באלימות אחת כדי למנוע אלימות אחרת. כיון שכך, צבא הוא הארגון הראשון ברשימה של ארגונים לפירוק (ומבחינתי היחידי) כיון שללא אלימות אין שום טעם לקיומו. משטרה היא השניה ברשימה אבל לטעמי אין לפרק אותה אלא לשמור אותה כארגון שאחראי על שמירת הסדר, ובודאי לא לפי שיטות הפעולה שלה כיום, חוץ מזה יש שיטות אחרות לשמור על הסדר כך שפירוק המשטרה בהחלט נשקל בחיוב לטעמי. הארגונים החברתיים האחרים (משפחה, שוק, כנסייה) הם אמנם דכאניים מאוד אבל יש להם מטרות לא אלימות (אם הם יצליחו להיזכר בהם) ולכן אני לא חושב שצריך לבטל אותם אלא כאמור לנטרל עד כמה שניתן את שיטות הפעולה האלימות שלהם. מכיוון שנראה שקשה לך להתמודד עם תשובות של יותר משתי מילים אז התשובה הקצרה היא שאני בעד הפחתת האלימות שבמיסים ובמיוחד האלימות שממומנת במיסים. מבחינתי זה לא אומר שצריך לבטל את המדינה או להפסיק לחיות אלא שצריך להתמודד עם האלימות שבמדינה, כמו בשאר מערכות החיים.
